הבסיס של האימון שלי היא להוכיח לכם שכשאתם מפחדים או כועסים, המוח שלכם ייתן לכם עצות גרועות. ולכן אם אתם מרגישים מפוחדים או כועסים, ההמלצה שלי היא שתעשו אחד משני דברים:
- תצאו מהתחושה הזו לפני שאתם מחליטים מה לעשות, ובנתיים אל תקחו החלטה. או ש-
- אם זה משהו דחוף שדורש את הפעולה המיידית שלכם (שזה כמעט אף פעם לא באמת המקרה, אבל נגיד), תעשו בדיוק את ההיפך ממה שהמוח שלכם ממליץ לכם לעשות:
- אם אתם עצבניים, והמוח שלכם אומר לכם ״תרדו על הבנאדם הזה שהרתיח אתכם, כסחו אותו!״ – תעשו בדיוק הפוך – נסו להיות סקרנים ולהבין ממנו למה הוא עשה את מה שעשה.
- הפעולה הזו לא אומרת שלא תסיימו את מערכת היחסים שלכם עם הבנאדם הזה. כן, יכול להיות שזה הסוף. אבל היא אומרת, שאתם קודם כל תנסו להבין בצורה כנה ואותנטית למה הוא עשה מה שעשה. יש שם שיעורים בשבילכם – יכול להיות מאד שהסיטואציה הזו קרתה גם בגלל משהו שאתם עשיתם – ושווה ללמוד ולהבין מה בדיוק.
- אם אתם מפחדים, ואתם רוצים להימנע מלקחת החלטה או לפעול כי אתם מפחדים מהתוצאות של מה שאתם הולכים לעשות (למשל – לתת למישהו פידבק לא נעים בפרצוף), במקום זה, תעשו בדיוק את ההיפך – (תנו להם את הפידבק, וגם תדאגו שהוא כן יהיה נעים.)
- גם פה, זה לא אומר שאין סיכון בפעולה שלכם. בוודאי שיש, פשוט אתם תרוויחו יותר ממה שתפסידו בלא לעשות כלום. וכנראה שמה שתפסידו/תקלקלו – הוא לא נורא כמו שאתם חושבים שהוא.
- אם אתם עצבניים, והמוח שלכם אומר לכם ״תרדו על הבנאדם הזה שהרתיח אתכם, כסחו אותו!״ – תעשו בדיוק הפוך – נסו להיות סקרנים ולהבין ממנו למה הוא עשה את מה שעשה.
אתם בטח חושבים עכשיו ״למה? מה ההוכחה שיש לך שהמוח שלי נותן לי עצות גרועות כשאני מפחד או כועס?!״. מה שאני אכתוב פה תכף זה הניסיון שלי להוכיח לכם את השיטה שלי. אבל הדרך הטובה ביותר היא פשוט לנסות את מה שהצעתי פה למעלה רק פעם אחת, ולראות מה היה עם זה. אני חוזה שאתם תראו שהדברים הלכו יותר טוב ממה שחשבתם – ואז אפילו לא תצטרכו לקרוא את הפסקאות הבאות.
אבל בהנחה שאתם עדיין רוצים לקרוא…
׳קליפת המוח הקדם-מצחית׳ זה החלק הזה במוח, שנותנים לו בדר״כ את הקרדיט על פתרון בעיות וחשיבה יצירתית. האמיגדלה זה חלק אחר במוח, שהוא זה שאחראי על פחד וכעס (כשאנחנו ניצבים בפני גירוי חדש, מסוכן, או מאיים).
בספרו ״המוח הצודק״, ג׳ון היידט טוען שהמחשבה האנושית מתחילה תמיד מתוך רגש. אנחנו מגיבים לגירויים חיצוניים עם רגש (פחד, עצב, הנאה, וכו׳). ואז המוח האנושי שלנו בונה סיפור שיודע להסביר לנו למה אנחנו מרגישים מה שאנחנו מרגישים. אחת שבנינו לעצמנו סיפור שמחבר רגש ספציפי לגירוי חיצוני, הטיית האישוש גורמת לנו למצוא עוד ועוד עובדות שתומכות בסיפור הזה, מה שמגביר עוד יותר את האמונה שלנו שהסיפור הזה, הוא הוא, המציאות כשלעצמה.
לרגשות שלנו יש המון ערך והן גם סיגנאלים אינטליגנטיים עבורינו. למשל, פחד מסמן שעומד לפנינו משהו חדש, או מסוכן בפוטנציאל. זה עוזר לנו שהרגש הזה קיים, כדי שלא נתקדם במהירות לתוך דברים מסוכנים. בצורה דומה, כעס מסמן לנו שיש פה משהו שעלול להזיק לנו, או למשהו מסביבנו. חשוב להיות מודעים לרגש הזה, כדי להימנע מנזק.
אבל פה האינטליגנציה של פחד וכעס נגמרת בערך. המוח הרציונלי שלנו ימציא כל סיפור שיצדיק פחד או כעס כשהם מגיעים. הסיפור הזה יגרום לנו להאמין שדברים ממש מפחידים מגיעים אם נעשה כך וכך, או אם לא נעשה כך וכך. הערך האבולוציוני של פחד וכעס הוא עצום – הם גרמו לנו להימנע מסיטואציות מסוכנות בטבע. לכן הסיפורים שהמצאנו לעצמנו היו ממש חשובים להישרדות של המין האנושי.
אבל העולם המודרני הוא שונה. היום, הסיפורים שהפחד יוצר לנו מונע מאיתנו לעשות דברים שאנחנו רוצים, או צריכים כדי להתפתח. הוא מגן על האגו שלנו שלא ייפגע. אבל יש לכך מחיר גבוה. כשאנחנו נמנעים מלעשות משהו, אנחנו לא יודעים מה מנענו מעצמנו. אולי העובדת שאנחנו כל כך מפחדים לתת לה פידבק כדי שלא תתפטר ותעזוב – בעקבות המשוב שלנו תתחיל לעבוד יותר בכיוון שביקשנו ממנה? אולי היא תצטיין? אולי המנהלת שלנו לא תכעס עלינו שביקשנו עוד אחריות על הפרויקט החדש, אלא דווקא תשמח לתת לנו אותה?
כשאנחנו מתמודדים עם הלא-נודע, הפחד תמיד מניח שמשהו רע יקרה אם נתקדם. (בכעס זה הפוך – הוא תמיד מניח שמשהו רע יקרה אם לא נעשה משהו חריג ומיד.) אבל האמת היא, שאין לנו מושג איך דברים ייגמרו. יש סיכוי שהפעולה תסתיים עם תוצאה חיובית. אם נחשוב על זה, נקח לעצמנו כמה דקות לנשום, לפעמים נגלה שהפחד הופך להתרגשות. רגש דומה אך כל כך שונה.
ואם נתקדם קדימה, לפעמים נגלה שהפחדים שלנו לא התממשו. או אם הם כן, התוצאה תהיה הרבה יותר טובה מהמצב הקיים. וכשזה יקרה, בתקווה תחשבו לעצמכם ״וואי, נכון, פחד וכעס נתנו לי עצות גרועות. אני שמח.ה שלא הקשבתי להם.״ אם אתם רוצים את ההסבר היותר מפורט, תצטרכו לקרוא את Behave או לצפות בוידאו של הסופר מסביר על הנושא.
****
אם השתכנעתם שמה שכתבתי למעלה נכון, אתם אולי חושבים: ״אוקיי, אבל איך אני תופס.ת את עצמי ברגע עצמו? כשאני בפחד או כועס.ת אני לא מודע.ת לעצמי באותה שניה. אני פועל.ת (או נמענ.ת מלפעול). רק מאוחר יותר אני מבינ.ה מה קרה שם״.
המודעות הזו זה אתגר מאד גדול. אתם יכולים להשקיע שנים בתרגול מדיטציה, וזה ייתן לכם את זה. או, שאתם יכולים להעזר באנשים שסביבכם.
אני ממש מעדיף את האופציה השניה. אני מבקש מכל מי שסביבי (אשתי, ילדיי, חבריי הטובים), ואפילו חלק מהאנשים שעובדים איתי, לומר לי כשהם חושבים שהם רואים שאני כועס או מפחד. המילים הכי אפקטיביות הן ״נראה לי שכרגע אתה מצוי בתוך כעס/פחד״. כשאני שומע את המילים האלו אני יכול לעצור מיידית. (שימו לב שהם לא אמרו ״אתה מפחד״ או ״אתה כועס״ – כי זה רק ירגיז אותי עוד יותר).