למה "רואים שעבדת ממש קשה" היא המחמאה הכי טובה שתקבלו

אוגוסט 23, 2017

אז ככה. יש לי המלצה לספרים שכדאי לכם לקרוא.

לפעמים, לקרוא ספר זה הימור. שייסה, ומה אם הוא יהיה משעמם?

אז כדי שלא תאלצו להמר על יותר מדיי, הכנתי לכם תמצית ודה-תמצית על כל אחד מהם.

כשנחשפתי לראשונה לרעיון של העולם החדש, משהו נדלק בתוכי. העולם החדש הוא לערער על מסלול קריירה מובנה, על משהו שנבחר עבורך, ולבנות משהו חדש – משהו שאולי עדיין לא קיים. בשבילי, לחיות בעולם החדש הוא גם לפעמים לערער על כל מה שלימדו אותי על מה שנכון, טוב וצריך.

הספרים האלה יעזרו לכם לעשות את זה

ב-2013 עשיתי קורס באוניברסיטת מקגיל בקנדה בזמן חילופי סטודנטים, בשם Human Motivation.

למרצה Richard Koestner היה קול צרוד וחורק, והוא דיבר על איך להצליח במטרות האישיות שלנו, על הפיכה למומחה, וכיצד לעורר מוטיבציה באחרים.

ספרי הקורס היו שלושת הספרים הללו –

1. Why We Do What We Do: Understanding Self-Motivation, by Edward L. Deci


51Ch3ZwAxBL._SX324_BO1,204,203,200_.jpg

אמל"ק – הענקת פרס =! עירור מוטיבציה.

במקום לשאול "איך אני מעורר מוטיבציה באחרים?", שאל "איך אני יוצר את התנאים תחתם אנשים מעוררים בעצמם מוטיבציה?"

עמל"ק

תנו דעתכם על השאלה הבאה:

כשהורים רוצים לעודד את הילד שלהם, הם צריכים לומר לו:

  1. כל הכבוד, אתה ילד כל כך חכם ומוצלח!

  2. כל הכבוד, רואים שעבדת קשה.

 

במה מהשניים בחרתם?

אם בחרתם 2, אתם במיעוט. רוב ההורים יבחרו ב-1. אבל תתנחמו – אתם אלו שצודקים.

בניסוי של דוואק ומולר, ילדים עברו מבחן IQ לא מילולי (נו, זה עם התמונות) פשוט למדי. לכולם נאמר שקיבלו 80. לחלק אמרו את משפט 1 ("וואו, חכמים ומוכשרים שלנו!"), ולחלק את 2 ("וואו, רואים שעבדת ממש קשה").

בשלב השני של הניסוי, הילדים קיבלו משימה נוספת – הפעם קשה ומאתגרת. לאחר שנאבקו בה – נשאלו עד כמה נהנו, ועד כמה היו רוצים להמשיך ולנסות.

הילדים שקיבלו מחמאה דוגמת 1, שקשורה ליכולת "מולדת", נהנו פחות ופחות מעוניינים להמשיך. בנוסף, וזה החלק הקשה יותר – ילדים אלו מקשרים גם את הכישלון שלהם ליכולת מולדת (אני לא טוב מספיק), בעוד ילדים שקיבלו מחמאה על עבודה קשה, מקשרים את חוסר ההצלחה לכך שלא השקיעו מספיק.

מזתומרת עבדתי קשה? פרגן לי גבר, אני כישרוני

בתרבות שלנו, מחמאות על כישרון טבעי הן מחמאות מאוד מקובלות. לא רק זה, מחמאות דוגמת 2 מרגישות לנו קצת מעליבות.

אבל מה זה כישרון? כישרון זה נתון קבוע. אי אפשר להפוך ליותר כישרוני. לעומת זאת, לעבוד יותר קשה אפשר. למדו את הילדים שלכם שההצלחה שלהם תלויה בהשקעה, והם יצליחו יותר.

 

2. The Talent Code, by Daniel Coyle

אמל"ק – כישרון מולד? לא מעניין. כישרון מאומן? מעניין. ספר לנו עוד על זה, דניאל קויל.


41BZ3IOqe6L._SX329_BO1,204,203,200_.jpg

עמל"ק

ברזיל היא חממת כישרון לשחקני כדורגל מעולים.

הדבר שכולנו חושקים בו יותר מכל הוא כישרון – היכולת להיות טוב יותר באופן טבעי מאחרים.

הכל טבעי

הדגש הוא כמובן על טבעיות; אף אחד לא רוצה להיות זה שעובד ממש קשה ואז מצליח. איף, כמה לא אלגנטי.

ואז בא הספר הזה, ואומר: גאונים, אנשים כישרוניים, עילויים בתחומם – הם פשוט אנשים שהתאמנו בצורה הנכונה ממש הרבה זמן. ניתן לפצח את קוד הכישרון לצעדים פרקטיים.

בברזיל נפוץ משחק ה"פוטסל" (futsal)- כדורגל אולמות. זוהי גרסה של כדורגל, אך כזו שמאפשרת לשחקנים לשכלל את הטכניקה שלהם ולגעת בכדור עצמו פי 6 יותר. זהו אימון עמוק לכדורגל רגיל.  

האחיות ברונטה היו סופרות מופלאות, שנחשבו לבעלות כישרון רב. בפועל, הן כתבו עשרות ספרים קטנים (וגרועים) שהיוו את הקרקע לפריחתן אח"כ.

הספר נותן אינספור דוגמאות ומדגיש רעיון אחד – 3 האלמנטים הבסיסיים של קוד הכישרון הם אימון עמוק, הנעה נכונה, ומאמן מוכשר. השילוב של שלושתם מייצר מיומנות, שזה בעצם כישרון.

 

3. Willpower, by Roy Baumeister & John Tierney


51x4I7+lBGL._SX324_BO1,204,203,200_.jpg

אמל"ק כוח הרצון שלנו מוגבל, המשאבים שלנו מתדלדלים מכל דבר, ולא תמיד יש קשר בין כוח הרצון למציאות- אסירים עולים במשקל כי אינם לובשים חגורות שיסמנו עבורם את העלייה.

עמל"ק

הנה הקטע. כל יום אנחנו קמים בבוקר עם X משאבים.

משאבים למה, אתם שואלים? להכל – לעבוד, להחליט החלטות, להיפגש עם חברים. לחיות את חיינו.

כשהמשאבים שלנו נגמרים אנחנו עייפים, עצבניים, מגיבים אוטומטית וללא מחשבה. ואז אנחנו הולכים לישון, קמים בבוקר עם X משאבים, והכל מתחיל מחדש.

 

הכל מרוקן לנו את המשאבים 

ניסוי מפורסם שמתואר בספר הוא ניסוי הצנוניות והשוקולד. נבדקים נקראו לניסוי פסיכולוגי תמים, בו נתבקשו לעבוד על פתרון פאזל (שהיה, לרוע מזלם, בלתי ניתן לפתרון). כשהגיעו לחדר ההמתנה, החדר היה אפוף ריח עוגיות שוקולד מפתות. לחצי מהסטודנטים הוצע לטעום מן העוגיות, ולחצי השני נאסר לגעת בהן, והוצעו צנוניות במקום. לאחר מכן, הסטודנטים נכנסו לחדר ועבדו על הפאזל Y זמן, עד שויתרו.

מה קרה?

הסטודנטים שאכלו מן העוגיות ניסו לפתור את הפאזל בממוצע 20 דק'. חבריהם, שנאלצו להתאפק ולאכול צנוניות במקום, עבדו 8 דק' בלבד.

עדיף שופט שבע משופט הוגן?

במחקר שנערך על החלטת החלטות אצל שופטים, נמצא שלאסירים שהשופטים ראו מוקדם בבוקר או מיד אחרי ארוחת צהריים, היה סיכוי גבוה יותר לקבל גזר דין מופחת או חנינה.

המסקנה היא שכל משימה ביומיום שלנו, וגם הקטנה ביותר, דורשת מאיתנו משאבים ומשפיעה על מעשינו. במקום לחפש את הדברים הגדולים שמשפיעים על החיים שלכם, הסתכלו על הקטנים: אולי תמצאו שם הפתעות.

 

קצת מתנות לסיום –

1. ראיון/פודקאסט חביב עם ריצ'רד, המרצה של הקורס.

2. ההרצאה הזו של קרול דוואק על Fixed mindset.

קריאה נעימה, ואל תשכחו – עדיפה עוגיית שוקולד צ'יפס על צנונית.



tal_IMG_66851.jpg

 

טל ירום היא Data Researcher בתחום השיווק הדיגיטלי האוטומטי, מיישמת את העולם החדש באמצעות הספרים של ליאור, ומסנתזת אושר חסרת תקנה.