5 טעויות שאנשים עושים כשהם מחפשים ייעוד או קריירה – ואיך להימנע מהן

פברואר 23, 2022

אני זוכרת את עצמי כילדה ביסודי, חושבת “לא הגענו לעולם כדי לעבוד מ 9:00 עד 17:00”. האמנתי שחלומות נועדו כדי שנגשים אותם, ובאמת כל השנים הלכתי בעקבות החלומות שלי. אבל בערך עד גיל 33 ליוותה אותי התחושה שזה לא “זה”. שעוד לא הגעתי. שאני לא יודעת מה אני באמת אוהבת ורוצה לעשות. ושמה שאני עושה עכשיו זה לא מה שאני רוצה לעשות כל החיים.


עם השנים הבנתי מה אני באמת רוצה ומה הייעוד שלי. הבנתי גם שלא זיהיתי את זה קודם כי היו לי כל מיני תפיסות מוטעות; והתפיסות האלו יצרו לי הרבה כאב וסבל מיותרים. ואז הבנתי שלא רק אני עושה את הטעויות האלו. אלו טעויות שרובנו גדלנו עליהן. והן יוצרות סבל להרבה אנשים.

אז בפוסט הזה אני מקווה להקל, להרגיע ולחסוך סבל מיותר. אני אאיר על כמה טעויות נפוצות שמעכבות אנשים מלהצליח ליצור את עבודת החלומות שלהם. ואתן פרספקטיבה חדשה ומקדמת שעוזרת בנתיב של חיבור לייעוד ויצירת קרירה שמתאימה לנו. 

טעות #1: לחשוב שזה אמור להיות לכל החיים

אני חיים בעולם של שינויים מהירים והמון חוסר וודאות. כל המסגרות שגדלנו עליהם מתערערות, וברור שהגיע הזמן ליצור עולם חדש עם מסגריות רלוונטיות ועדכניות. יש כיום אינספור מקצועות שלא היו קיימים פעם (מתרגם אימוג’יס, ידעתם שיש כזה?). כל הזמן מומצאים מקצועות חדשים (מכירים את הקרציה מפולניה?). ויש הרבה מקצועות שהולכים ונעלמים, או שיילכו וייעלמו כשהרובוטים והבוטים יתפסו יותר תאוצה. 

אז מה הטעם לחשוב איפה נהיה עוד 10 שנים, שלא לדבר על 20 שנה? כבר בעוד שנה ו-5 שנים יהיו מלא דברים שאנחנו לא יכולים לדמיין כרגע. אם אתם יודעים מה אתם רוצים לעשות שתהיו גדולים – אשריכם. אבל אם השאלה הזו רק מלחיצה אתכם – אתם בחברה טובה ואין טעם לייסר את עצמכם כדי למצוא תשובה.

אז מה כן?

  1. אם כבר עושים חזון לעוד 10 שנים, במקום לנסות להגיע לתיאור משרה – אני ממליצה לשים את הדגש על מי אני רוצה להיות, איך אני רוצה להרגיש, מה הערכים והאיכויות שאני רוצה לממש בחיים, אלו מיומנויות אני רוצה להביא לידי ביטוי. 
  2. במקום לשאול מה ארצה לעשות כל החיים – ממליצה לשאול: מה הצעד הבא שלי? מה אני רוצה לעשות בתקופה הקרובה? 

יש בתוכנו חלק שמכוון אותנו ומראה לנו כל הזמן את הדרך. הוא בא לידי ביטוי בסקרנות, התשוקה והרצון העמוק שלנו. החלק הזה מסמן לנו את הדרך צעד אחר צעד. אז ממליצה לא לפסול דברים שאנחנו רוצים לעשות עכשיו רק כי זה לא מה שנרצה לעשות לנצח. יש סיכוי טוב שזה חלק חשוב מהדרך.

טעות #2: לנסות להתמקד

התפיסה שאנחנו אמורים להתמקד לתחום אחד ולעשות משהו אחד היא פשוט לא רלוונטית לעידן שלנו. אני לא מכירה מישהו שעוסק במהלך החיים רק בתחום אחד. כיום גם אנשים שנמצאים באותו מקצוע מחליפים תפקידים בתוכו. שלא לדבר על זה שלכולנו יש הרבה כובעים בתוך תפקיד נתון. 

אבל יותר מהכל – אמרנו שהגיע הזמן ליצור עולם חדש עם מסגרות רלוונטיות ועדכניות. ואיך יוצרים חדש? מחברים בין דברים קיימים בצורה מקורית. לכן כדי להיות אלו שיוצרים את העתיד אנחנו צריכים להכיר עולמות תוכן שונים, לפתח מיומנויות שונות, להתנסות בכל מיני תחומים, לחוות, לחקור, לטעות ולתהות. 

אנחנו לא בהכרח צריכים להיות מומחים במשהו אחד – לפעמים המומחיות תגיע דווקא מלחבר בין דברים שונים שלמדנו באופן שטחי – מספיק כי לחבר אותם למשהו חדש. עד אז זה בסדר ואפילו הכרחי להחליף עבודות כמו גרביים כשמרגישים מיצוי, או לעסוק בכל מיני תחומים שונים במקביל. 

הנקודות מתחברות בשלב כלשהו, ואז אפשר לראות מה הקשר בין הדברים, ולחבר את כל הגם וגם למשהו אחד. אבל יש שלבים שהכל עדיין נראה כמו סלט. ואז פשוט כדאי להמשיך ללכת עם הרצון שלנו, צעד אחר צעד. ולסמוך על זה שהדרך חכמה יותר מההולך בה. 

רוצה חיזוק נוסף?

הנה סטיב ג׳ובס מספר איך הנקודות שלו התחברו

וסרטון הטד המפורסם שמרגיע את כל מי שמתקשה לעסוק בדבר אחד

טעות #3: להכניס שיקולים פרקטיים בשלב הלא נכון

חשיבה פרקטית מתעסקת ב”איך” – איך עושים בזה כסף? איך מוציאים את זה לפועל? השאלות האלו חשובות, אנחנו לא רוצים להגשים חלומות ולחיות מהאוויר. העניין הוא ש “איך” זו שאלה שצריכה להגיע אחרי שיש בהירות לגבי ה”מה” ולגבי ה”למה”. כשאנחנו שמים את הסוס לפני העגלה – כלומר את ה-איך לפני ה-מה וה-למה  – אנחנו עוצרים את עצמנו מלחלום באמת ולהתחבר לתשוקה האמיתית שלנו. 

יש מרווח זמן בין הרגע שמתבהר לנו מה התשוקה שלנו לבין ההבנה של איך עושים עם זה משהו פרקטי. במרווח הזה יש חוסר וודאות, והחוסר וודאות הזו מאיים עלינו. אז הרבה פעמים, כשמתחיל לעלות בנו ניצוץ של תשוקה – מייד המיינד מעלה טיעונים משכנעים כמו “אין בזה כסף” או “אין לי את מה שצריך”. 

הטיעונים האלו הם בדרך כלל לא נכונים. כי היום אפשר לעשות כסף מכל דבר. ואם אנחנו באמת רוצים לעשות משהו ונסתכל בעין לא מקטינה על עצמנו – נגלה שיש לנו את הכישורים המתאימים לעשות את זה. או לפחות – שאנחנו יכולים ללמוד את מה שצריך כדי להצליח. על זה נאמר, “מי שיש לו למה חזק יכול לשאת כל איך”. רק בשביל זה צריך להתחבר ל”למה”. וכדי להתחבר ללמה צריך לחכות רגע עם ה”איך”.

איך עושים את זה?

כשעונים על השאלות מסעיף 1 ומנסים לדמיים חיים אידיאליים – ממליצה לשים רגע בצד את האיך. להסכים לשחק במשחק פנטזיה, בלי להגיע לתשובות פרקטיות. רק לצורך התרגיל. ובכלל – כדאי לשאול שאלות שעוקפות את המיינד. יש את השאלה המפורסמת – “מה הייתי עושה אם כל חודש היה לי סכום כסף גדול שנכנס לחשבון ולא הייתי צריך לעבוד בשביל כסף?”. ואם קשה לך לענות עליה, כאן יש שאלות אחרות שעוזרות לעקוף את המיינד ולהתחבר לתשוקה.

 

טעות #4: להגיד לעצמך שאת/ה לא יודע/ת

במשך שנים אמרתי לעצמי שאני לא יודעת מה אני רוצה לעשות. ועם זאת, כל כמה שנים הייתי מגיעה מחדש לאותה המסקנה: אני רוצה לעשות שינוי תודעתי, ולעודד אנשים להגשים את עצמם. זה תמיד היה שם, למרות ששכחתי והמשכתי להגיד לעצמי שאני לא יודעת.

זה היה שם בגיל 25 כשלמדתי נטורופתיה ועזבתי כי הבנתי שאני רוצה לעבוד עם אנשים על שינוי תודעתי ולא לתת להם תפריטים. זה היה שם גם בגיל 28 כשלמדתי קרקס ורציתי דרך ההופעות שלי לגרום לאנשים לחשוב אחרת. 

בגיל 32 כשסיימתי לימודי עבודה סוציאלית שוב הרגשתי שאני לא יודעת מה אני רוצה לעשות. ואז איזה יום אחרי ששאלתי את עצמי כל מיני שאלות – פתאום (שוב) נפל לי האסימון שאני רוצה לעבוד עם אוכלוסיות ברמת מודעות שאפשר לעשות איתם שינוי תודעתי ולעבוד על הגשמה. הבנתי גם שחשוב לי לעבוד עם אנשים שבאמת רוצים לעשות שינוי.

יום-יומיים אחרי נתקלתי בשכנה והיא סיפרה לי על תפקיד בעמותה: ליווי צעירים בגילאי 17-25 למימוש הפוטנציאל שלהם. וקלטו קטע: דרישת סף לתפקיד היתה שהם באמת ירצו לעשות שינוי! מפה לשם התקבלתי לעבודה די מהר, אבל גם שם באיזשהו שלב חזרתי להגיד לעצמי שאני לא באמת יודעת מה אני רוצה. בדיעבד – פשוט היה לי חוסר ביטחון באיך אני מביאה את הידע והכלים שלי לתוך התפקיד הזה (או מחוצה לו).

יש הבדל בין לא לדעת מה אני רוצה לבין לא לדעת איך אממש את זה. והרבה פעמים גם אחרי שהבנו מה אנחנו רוצים לעשות, אנחנו ממשיכים להגיד לעצמנו שאנחנו לא יודעים. זה מאפס לנו את הרצון. זה משאיר אותנו בבלבול ובחוסר ביטחון. זה שומר עלינו בטוחים – על הגדר. וזה מעכב אותנו מלהגיע לאן שאנחנו באמת רוצים. 

הרי “אם הייתי יודעת אז כבר הייתי מסתערת”. לא? ובכן, לא. לפעמים אנחנו לא מסתערים כי ה”איך” עדיין לא ברור, או כי יש לנו חששות וחוסר ביטחון. זה לא אומר שאנחנו לא יודעים מה התשוקה.

מה עושים עם זה?

התרגול היומיומי שלי וההמלצה אליכם, היא שבכל פעם שאתם תופסים את עצמכם אומרים “אני לא יודע/ת” – להחליף את זה בשאלה: “מה אני כן יודע/ת?”. 

תמיד יש משהו שאנחנו כן יודעים. גם אם אתה לא יודע איך קוראים למשרה שאתה רוצה – אתה אולי יודע שאתה רוצה לעבוד עם אנשים אינטליגנטים ולהתעסק בלהמציא מוצרים חדשים. או שאת יודעת שאת רוצה סביבת עבודה אסתטית ולעבוד בצוות. או אולי אתה יודע שכרגע אין לך אנרגיה להתחיל משהו ואתה רוצה לנוח. גם זו ידיעה. כשמתמקדים במה שכן יודעים, ואומרים את זה לעצמנו ואפילו לאחרים – הבהירות עולה ומתחילים להגיע רעיונות והזדמנויות.

טעות #5: להתמקד בחוזקות בלי להתייחס לשאלת הקסם

הרבה פעמים כשמחפשים את הכיוון ממליצים לך לשאול שאלות כמו: “מה את אוהבת לעשות?”, “במה אתה ממש טוב?”. אבל העניין הוא הוא שלא כל מה שאנחנו אוהבים ויכולים לעשות זה מה שאנחנו רוצים לעשות. לא כל תחביב אמור להפוך למקצוע. לא כל מה שאנחנו טובים בו אנחנו נהנים לעשות או רוצים לעשות באופן יומיומי. 

בתור נערה כל הזמן שאלתי את עצמי מה אני אוהבת לעשות ובמה אני ממש טובה. היו הרבה מאוד שנים שחשבתי שחוץ מזה שאני מאוד גמישה פיזית – אני לא טובה בשומדבר באופן מיוחד. זה סתם תסכל אותי. בעשור האחרון אני דווקא מבינה שאני טובה במיליון דברים ויכולה לעשות מלא דברים. זה לא פחות מבלבל ומציף. לכן לשאול מה אני אוהבת ומה אני יכולה לעשות – או אפילו מה אני יכולה לעשות מעולה – זה לא מספיק ולפעמים אפילו מכשיל.

אז מה כן לשאול?

חשוב לשאול את שאלת הקסם שחזרה פה בפוסט בכמה וריאציות: “מה אני באמת רוצה?“. לשאלה הזו יש כוח למקד אותנו מתוך ריבוי האפשרויות. יש לה כוח להוביל אותנו לגלות את החוזקות והייחוד שלנו. יש לה כוח להביא לנו פתרונות יצירתיים והזדמנויות שלא ידענו על קיומן. ובעיקר – היא מובילה אותנו למקום הנכון לנו; לעבודת החלומות שתשלב גם את הדברים שאנחנו הכי אוהבים לעשות וגם את הכשרונות הייחודיים שלנו. 

התשובה לשאלת הקסם הזו לא תמיד מגיעה ברגע ששואלים. אבל כששואלים – התשובות מגיעות. וככל שמתאמנים על לשאול אותה, מסכימים להיות במרווח של החוסר וודאות עד שיגיע ה”איך”, מתמקדים במה שאנחנו כן יודעים, ומסכימים ללכת על רצונות שלא ברור לאן הם מובילים ואפילו כאלו שברור שלא נרצה כל החיים – שריר הרצון מתחזק ואנחנו יותר על המסלול הבטוח לקריירה והחיים שאנחנו באמת רוצים.

 

מיכל פולת היא מנחה למימוש אישי ועסקי דרך תודעה וכלים של העולם החדש; מחברת הספר לתת לעצמך לקרות, ויוצרת תוכן באתר אוויר להגשמה.