אתמול שיקרתי ללקוח. וזו לא היתה הפעם הראשונה –
אמרתי שהפרויקט ייקח חודש.
(וזה אחרי שחישבתי שייקח לי ״רק״ שבועיים).
למה זה שקר? תכף תבינו –
לפני הכל, שלא תחשבו שאני משקר ללקוחות – זה היה שקר שאני קודם כל משקר לעצמי, בכל פעם מחדש.
כי המוח שלי, כמו שלכם, מתוכנת להיות אופטימי בטירוף כשהוא מסתכל קדימה ומתכנן זמנים –
ֿ
כשאנחנו מתכננים פרויקט/יוזמה/לסיים משהו/להשיק משהו –
אנחנו רואים את הדרך הקצרה והחלקה. קשה לדמיין את הבורות, את המכשולים, או את כל הדברים הקטנים שתמיד צצים בדרך. וכל מי שעבר את גיל 18 כבר יודע מניסיונו –
שהם תמיד צצים בדרך. ולא רק מה שאולי שכחנו בטעות – צצים דברים חדשים! כאלו שלא דמיינו שיכולים לעכב אותנו בכלל…
דניאל כהנמן ז״ל קרא לזה ‘אשליית התכנון’ – שימו לב, הוא לא קרא לזה ״טעות התכנון״ אלא אשליה. למה אשליה? כי בדיוק כמו קוסם טוב – המוח מראה לנו רק מה שהוא רוצה שנראה: את הדרך המהירה, את התוכנית המושלמת, את התרחיש האופטימי.
שלא לדבר על זה, שלפעמים לוחצים עלינו לסיים משהו בלוחות זמנים כמעט בלתי אפשריים. ואז יש למוח שלנו עוד סיבה טובה ליצור את האשליה הזו – הפחד שלא נעמוד בלחץ. אנחנו משכנעים את עצמנו ש- בסדר! זה יצליח!
(על זה כהנמן לא דיבר, אבל כל מי שעובד בהייטק מכיר את זה – סוף רבעון. יעדים. OKRs. KPIs. צריך לדלוור! הספרינט תכף נגמר! הבטחנו ללקוח! למשקיעים! אררררררררר!)
אז מה עושים? ממשיכים לשקר? או שמפסיקים להעריך זמנים?
להיפך. פשוט מפסיקים להילחם באשליה. מבינים שזה לא תלוי (רק) במקצועיות או בניסיון שלנו. זה פשוט חלק מלהיות בן אדם, שעובד בסביבה שתלויה לא רק בו. וזוכרים להיות צנועים – עד כמה אנחנו לא באמת מכירים את העולם, גם זה שיש לנו בו ניסיון.
אז עד כמה שמתאפשר – מכפילים את הזמנים. או לחלופין – מורידים מהתכולה. מורידים קצת ציפיות (לעצמנו ולמי שמולנו), ומבינים שאם נרצה בכל מחיר לעמוד בדדליין, כנראה שנספיק פחות ממה שחלמנו –
אז מרדדים. מפחיתים. חותכים.
(אני כמובן מניח שכל מי שקורא את הפוסט הזה הוא חרוץ עם כוונות טובות. אם אתם עצלנים או זרקנים – זה לא יהיה אמין כשתנסו להוריד או לרדד – פשוט לא יאמינו לכם. כאילו, בפעם הראשונה יאמינו, אבל זו תהיה הפעם האחרונה…).
יש לתופעה הזו גם חוק שניסח דאגלס הופשטטר (אחד המוחות המבריקים במדעי המחשב, שהקדיש את החיים שלו להבין איך המוח האנושי עובד) הוא אמר:
“החוק הוא, שתמיד ייקח לך יותר זמן לסיים ממה שאתה מצפה. וזה נכון אפילו כשתיקח בחשבון את החוק הזה”.
זה נשמע כמו בדיחה, אבל זו התובנה הכי עמוקה על איך אנחנו מתנהלים מול זמן. (רקורסיה אינסופית מישהו?)
אז בפעם הבאה שאתם מעריכים זמנים, תזכרו – זו לא טעות בתכנון. זו טעות בלחשוב שאפשר לתכנן. אבל עדיין, תכנון זה הכרחי, אז תכפילו את הזמן, או תורידו כמה דברים.
ואז, אולי, בתקווה, יש מצב, שאולי, מתישהו, תצליחו להגיע ליעד רק באיחור קל 
