מאיה היא מנכ״לית עמותת ״צלול״, שפועלת לשמור על הים, נחלים ומקורות המים שלנו נקיים ו... צלולים. היא מנהלת את העמותה כבר 7 שנים וחצי - אך כשהתחילה את הקריירה בעולם ההסברה הפוליטי לפני עשרים שנה - היה לה צורך לנוע בין מקומות עבודה כל שנתיים שלוש ולעשות דברים שונים ומגוונים, מה שלא היה כל כך מקובל אז.

איך נראית העבודה של דוברת פוליטית? ואיך מאיה התגלגלה משם להיות מנכ״לית?

מה הביא אותה להוביל ולנהל את הפעילות החשובה של ״צלול״? ואיך היא שומרת על אופטימיות למרות הקושי לעשות שינוי בארץ?

באופן רשמי דניאלה סגל מנהלת השקעות בחברות טכנולוגיות (בעיקר בתחומי מדעי החיים). אבל תארים רשמיים לא אומרים הרבה. למשל, איך היא מתרגלת חשיבה אקספוננציאלית, איך היא חושבת על שיתופי פעולה במכפילים, איך היא מסתכלת על העולם דרך קשת של דרכי חשיבה יצירתיות, איך היא רואה דברים אחרת.

דניאלה סיפרה לי על הלימודים באוניברסיטת הסינגולריות, על מסעותיה בין לימודים לעבודה, על עבודה עם חברות טכנולוגיות להשקעות בהן, ולמה לדעתה מעצבי חוויות (ותרבות אירגונית) יהיו מהותיים במקומות העבודה. וגם - היא סיפרה לי על טכניקה מאד מעניינת להשתמש בה כשאת בצומת דרכים - או לדבריה - אתגר הקריירה הבא שלך.

מה הקשר בין הפודקאסט שלי לג׳אז? אהוד אטון, שהקים בי״ס לג׳אז במצפה רמון הצליח להסביר לי.

אהוד הוא מוזיקאי מקצועי שמסתכל על המקצוע שלו בצורה מרתקת.

אחרי הצבא נסע לבוסטון להגשים חלום וללמוד מוזיקה. משם המשיך לניו יורק כדי לחיות את חייו כנגן גיגים מקצועי. דווקא כשפגש את החלום שלו מול העיניים, הבין שהוא בעצם רוצה להיות במדבר.

מה בדיוק הבין ואיך זה השפיע על הקריירה שלו? איך הגיע להקים בית ספר למוזיקה דווקא במצפה רמון? למה הוא עושה מוזיקה? איך הוא משווק (או לא) את ההופעות שלו? ומה הקשר בין ג׳אז לבין אופן שבה הוא מסתכל על החיים?