אקילה גדל באזור כפרי באיטליה, ובגיל 15 התחיל לעבוד במטעים המשפחתיים. הוא החליט להיות האקדמאי הראשון במשפחה ולהירשם ללימודי מנהל עסקים. כעבור כמה שנים של מסלול עקלקל חזר לכפר או יותר נכון ל-H-FARM, שזה גם ההפך מכפר, שם הכרתי אותו.

H-Farm התחיל כאקסלרטור סטארטאפים אבל התפתח למרכז ללימודי יזמות שמלמד כ-1,000 תלמידים מכיתה א' עד לתואר, וגם לחברה שמייעצת ובונה מוצרים לחברות איטלקיות גדולות כמו פרארי, בולגארי, וקמפרי.

מה שמעניין ב-H-Farm זה שהיא מתנהלת כך שלעובדים אין טייטלים מוגדרים.

מה הכוונה ואיך זה עובד בדיוק? איך אקילה גישר על הפער בין האוניברסיטה לעולם העבודה שבחוץ? ומה האג׳נדה החשובה שהוא רוצה לקדם בהמשך הקריירה שלו?

מאיה היא מנכ״לית עמותת ״צלול״, שפועלת לשמור על הים, נחלים ומקורות המים שלנו נקיים ו... צלולים. היא מנהלת את העמותה כבר 7 שנים וחצי - אך כשהתחילה את הקריירה בעולם ההסברה הפוליטי לפני עשרים שנה - היה לה צורך לנוע בין מקומות עבודה כל שנתיים שלוש ולעשות דברים שונים ומגוונים, מה שלא היה כל כך מקובל אז.

איך נראית העבודה של דוברת פוליטית? ואיך מאיה התגלגלה משם להיות מנכ״לית?

מה הביא אותה להוביל ולנהל את הפעילות החשובה של ״צלול״? ואיך היא שומרת על אופטימיות למרות הקושי לעשות שינוי בארץ?

באופן רשמי דניאלה סגל מנהלת השקעות בחברות טכנולוגיות (בעיקר בתחומי מדעי החיים). אבל תארים רשמיים לא אומרים הרבה. למשל, איך היא מתרגלת חשיבה אקספוננציאלית, איך היא חושבת על שיתופי פעולה במכפילים, איך היא מסתכלת על העולם דרך קשת של דרכי חשיבה יצירתיות, איך היא רואה דברים אחרת.

דניאלה סיפרה לי על הלימודים באוניברסיטת הסינגולריות, על מסעותיה בין לימודים לעבודה, על עבודה עם חברות טכנולוגיות להשקעות בהן, ולמה לדעתה מעצבי חוויות (ותרבות אירגונית) יהיו מהותיים במקומות העבודה. וגם - היא סיפרה לי על טכניקה מאד מעניינת להשתמש בה כשאת בצומת דרכים - או לדבריה - אתגר הקריירה הבא שלך.