היא עומדת בים. זרועותיה פרושות לצדדים, שערה מתנפנף ברוח, חיוך ילדותי מרוח על פניה. אור השקיעה מחמיא לעור שלה, או שבעצם תמיד נראתה כך? קשה לראות מכאן את גודל ישבנה.
<קליק>
שמלה שחורה צמודה. עשן סיגריות סביבה. עקבים לא ארוכים מדי – יופי – שלא תהיה גבוהה מדי. מדפי הויסקי וברזי הבירה מאחוריה משמשים תפאורה מושלמת. רגע, אין לה לימודים מחר בבוקר? מממ… ילדה רעה?
<קליק>
תלתלים ג’ינג’יים מקסימים, נמשים שובבים על האף. האוזניים חבויות – אולי גדולות או עקומות? סביבה חברים וחברות שכובים-ישובים על שמיכת פיקה ביום שמשי במיוחד. מישהו מאחורה משחק פריזבי, מצד ימין שלושה כלבלבים, גם הם שמחים. שפת הגוף שלה רומזת שעובר עליה יום טוב. ואולי היא משחקת בגלל המצלמה?
<קליק> <קליק> <קליק> <קליק> ….
מהי בעצם ה”זהות וירטואלית” שלנו? האם היא הארכה של הזהות הממשית שלנו, או המצאה גמורה, מזויפת, מתארת רק את הצדדים החיוביים בנו?
בשנות התשעים, כשהאינטרנט הפך למצוי בכל בית, היו חוקרי התרבות של הרשת מודאגים ממה שראו; הם חששו כי הרשת תחסל את הזהות ה”אמיתית” של הגולשים, שהם יעדיפו לחיות את הזהות המדומה, ויפסיקו להיפגש “פנים אל פנים” מחוץ לבית, בבית קפה, ברחוב על הספסל. באותה תקופה, הזהויות שלנו בעולם הוירטואלי היו מוחבאות מאחורי כינוי (nickname) של מילה או שתיים – כך בפורומים או בחדרי צ’אט; או מאחורי איור כלשהו (avatar) שבחרנו כדי לייצג אותנו.
המצב היום שונה. התרגלנו להבהב בין העולם הממשי לוירטואלי, בייחוד בזכות הסמארטפון. הזהות הוירטואלית שלנו מפותחת, והיא מן “הארכה” של הזהות שבעולם הממשי. חוקרי התרבות התבדו: הרשתות החברתיות הוירטואליות עוזרות לנו ואף מעודדות אותנו לפתח קשרים, שחלקם עוברים להתקיים בעולם הממשי.
האוואטארים – צורת הייצוג באינטרנט של לפני כמה שנים. מקור: mirkku.com.
יותר מכך, הרשת היום היא המקום דרכו אנחנו מנהלים את הקשרים שלנו בעולם הממשי – קובעים פגישות, מחליפים אינפורמציה, מרכלים על אירועי אמש. פייסבוק ואינסטאגרם – למשל – הם מקומות וירטואליים בהם אנחנו משתפים את מה שעובר עלינו בעולם הממשי. אנחנו במסיבה, מצלמים תמונה “ממשית”, ומשתמשים ברשת הוירטואלית כדי לשתף אותה עם אחרים, שידעו כמה כיף לנו – שוב, בעולם הממשי. מחזקים את הקרדיט הוירטואלי שלנו, לטובת הקרדיט הממשי.
מהבחינה הזו, אפשר לומר שהאינטרנט לא באמת מייצר צורה חדשה של זהות, אלא הוא כלי שמעורר מודעות; מודעות לכך שכולנו יצורים יותר מורכבים ממה שניתן לחשוב. אנחנו מורכבים משלל תכונות, נטיות, תשוקות – מורכבות שלעיתים מתפספסת כשבוחנים אדם בעולם הממשי – בגלל הדעות הקדומות שלנו, השיפוט החיצוני שלנו, חוסר הסבלנות שלנו. הרבה פעמים נאמר לאנשים שאך פגשו אותנו: “אתה לא מכיר אותי”. אנחנו בעצם מתכוונים לומר “אני הרבה יותר ממה שאתה רואה”.
מי אני באמת?
הרשת נותנת לנו כלים טובים להתבטא בה, ולהראות את הצדדים השונים שלנו. באמצעות שיתוף תמונות, אנחנו יכולים להראות את מגוון הצדדים שלנו בצורה יותר מגוונת ומיידית. באמצעות שיתוף סטטוס בפייסבוק או טוויטר, נייצג את הדעות שלנו, את תחומי העניין, או את הביקורת שלנו על החיים.
ישנם כאלו, המרגישים שהאינטרנט נתן להם – בפעם הראשונה בחייהם – להרגיש שהם באים לידי ביטוי בעולם הזה*. למשל, אצל אנשים עם מוגבלויות מסוימות כמו אוטיזם או ניוון שרירים, שמצליחים להרגיש שם תחושה של אדם “נורמלי”. אבל גם עבור אנשים בריאים לחלוטין, שהם ביישנים, או חשים בודדים, האינטרנט מהווה מרחב בו הם מצליחים לתקשר בצורה הרבה יותר טובה. הדבר נכון מן הסתם גם בפיתוח קשרים בפן הזוגי.
זוג נפגש לפגישה עיוורת בעולם הממשי. שני הצדדים בוחנים את מראהו זה של זו, את סגנון הלבוש, תנועת הגוף, הריח, הקול, סגנון הדיבור. הם מדברים במשך שעתיים על עשרה נושאים שונים, הוא שם לב איזה משקה היא הזמינה, היא מסתכלת על אחוריו כשהוא קם לשירותים. השיחה שוצפת (או לא), נגררת לתוך נושאים שלאו דווקא מי הצדדים היה מעדיף לדבר עליו, או לחשוף אותו, לטובה ולרעה. הקלות הבלתי נסבלת בה אפשר לפול לדעות הקדומות שתקועות לנו בראש.
באופן חלופי, אם אותו זוג נפגש לראשונה ברשת חברתית, יכולים שני הצדדים – בתוך פחות מחמש דקות – לראות איך הצד השני בחר לייצג את עצמו במגוון סיטואציות שונות בחייו. למשל באמצעות התבוננות בתמונות הפייסבוק או האינסטאגרם שלו/שלה, באמצעות הטקסט שבחר לשתף, מיהם החברים שלו ברשת, היכן הוא מסתובב, ומהם תחומי העניין שלו ושלה. זהו אמנם ייצוג חד צדדי, אך מבחינות מסוימות הוא הוגן יותר ממה שקורה במהלך הדייט, מאחר והוא לא תלוי ביכולות השיחה של השניים, בבטחון העצמי שלהם, באווירה הספציפית שקיימת במקום, או במצב הרוח האקטואלי איתו הגיעו השניים לפגישה.
אבל המהלך הזה שקורה ברשת החברתית, נחשב לפחות אמין בעיניי המתבוננים. שניהם יודעים כי הצד השני בחר במידה זו או אחרת איזה תמונות וטקסטים יופיעו שם, ולו כדי להבליט צדדים מסוימים בחיצוניות ובאישיות שלו, ולהסתיר אחרים. בנוסף, יכולות הדיבור של אנשים מסוימים טובות יותר מיכולתם לתקשר דרך טקסט, והודעות צ’אט, ולעיתים זה הפוך. הנה הדרך הצינית לראות את זה:
מקור: https://www.facebook.com/comicsaluv
לבני דורנו, הפגישה דרך הרשת נחשבת לפחות “רומנטית”. אך זה רק משום שחונכנו לרומנטיקה מסוג מסוים. אין בסיפורי האגדות מלכים שאוצר הממלכה שלהם הוא בחשבון ה-Paypal, ונסיכים שהיו במקום הנכון ובזמן הנכון בזכות Waze, כדי להציל נסיכות שנחטפו על ידי מכשף מרושע.