אם יש משהו שקשה לי איתו – זה אמנים שמלאים בבולשיט.
בזמנו למדתי אומנות במשך חצי שנה. אלו לא היו לימודים רשמיים, אלא לימודי לילה שעשיתי עם חבר שלי במהלך הלימודים שלנו בטכניון.
פשוט הלימודים בטכניון היו כל כך משעממים, שהיינו צריכים איכשהו להאכיל את הסקרנות שלנו. אז חצי שנה, כמעט כל ערב, ישבנו ולימדנו אחד את השני הכל. קלאסי, מודרני, פוסט-מודרני, וכו׳.
הגענו כמעט עד אומנות הגיף. רק שאז עוד לא המציאו את הגיפים. השנה היתה 1999, ובקושי היה אינטרנט של בני אדם. ואז, בכל עיר שהגעתי לבקר בעולם, היה לי מאד ״חשוב״ ללכת למוזיאון. רציתי לעמוד ולהתבונן טוב טוב ביצירות האומנות – אתם יודעים ככה עם מבט טיפה אלכסוני – לזוז קדימה ואז קצת אחורה – תוך כדי שאני נזכר ברפרנסים של הציד של מירו, איך הקוביזם התחיל בעצם משיר על ורד שהוא ורד, נותן לאינטלקט שלי להתענג על החיים, מחייך לעצמי ומרוצה.
אבל לא נהניתי כי האומנות עשתה לי משהו. אלא כי עפתי על עצמי שאני מבין בזה.
בחיי, כמה שזה נורא.
אני שמח שמאז ועד היום הצלחתי להיפטר מההרגל המגונה הזה. אני לא אמור ליהנות ממשהו כי אני עף על עצמי שאני מבין בו. זה קצת מפספס את המטרה…
היום אני מאמין שאומנות מטרתה להזיז לי את הרגש, ואת הגוף, ולגרום לי לחשוב. אבל לא לחשוב על מהו קוביזם והאם זו התקופה האפורה או הצהבהבה של פיקאסו, אלא לחשוב על החיים.
לא חשוב, אפשר להתווכח על מהי אומנות ומה מטרתה, אבל נעשה את זה בהזדמנות אחרת.
מה שבטוח, כולם אוהבים אומנות רחוב וגרפיטי. זו אומנות מגניבה, שנעשית על ידי אנשים מגניבים.
כלומר מגניבים לכאורה. אנחנו לא באמת יודעים אם הם מגניבים או לא, כי לא רואים אותם אף פעם, כי הם לא מקשקשים על קירות כשיש אנשים בסביבה. אבל עצם זה שהם עושים מעשה ״אסור״ גורם לי לדמיין שהם מגניבים.
לכן כש-Creative Mornings אמרו שהם מביאים את אלוף הגרפיטי Klone לדבר על האומנות רחוב שלו, לקח לי בדיוק עשר שניות עד שנרשמתי. וכך שבוע אחרי התייצבתי בבוקר, ועם כוס קפה התיישבתי לשמוע אותו מדבר.
לשמחתי הסתבר ש-Klone הוא דמות הרבה יותר מרשימה ממה שחשבתי… לא רק שהוא מגניב, גם אין לו אהבה לבולשיט.
לא רגיל להופיע על במה, הוא נתן הופעה שהתחילה בביישנות והמשיכה באותנטיות וגרם לקהל לצחוק המון – כשהראה עד כמה הוא לא לוקח את עצמו ברצינות, התכונה הכי חשובה בעיניי בטח בשביל אמן מצליח.
הוא גיחך על סוג אמני הרחוב שחיים בסרט שהם משנים את העולם – ” עדיף שילכו להציל לווייתנים אם הם רוצים לעשות שינוי” – והודה שהוא עושה את זה כי זה כיף, וכי פשוט זה מה שהוא עושה.
היה אפשר להבין בין השורות שיש לו עוד סיבות, אבל הוא לא טרח להוציא את עצמו ״מדהים״.
כששאלו אותו אם הוא מתבאס כשצובעים קיר בעיר ומוחקים את האומנות שלו הוא הסביר שההיפך. העיר משתנה, הקירות משתנים וזה בסדר. יותר מזה, יש כל כך הרבה אמנים חדשים כל שנה וזה נותן עם להם הזדמנות. “הייתי שמח אם כל חנות לאומנות היתה נפטרת כל שנה מכמה אחוזים מהתכולה שלה כדי לפנות מקום לאומנות חדשה”.
על תל אביב אמר, שבעשור האחרון העיר הפסיקה לכסות ודווקא נותנת המון מקום לגרפיטי בעיקר כי אז היא חושבת שהיא מגניבה ועושה שם סיורי אומנות.
אבל הסיורים האלו קצת מבאסים אותו ולכן הוא משתדל לצייר מחוץ למסלולים שלהם, כי הציורים נועדו להיראות ככה סתם כשאתה ברחוב ולא כשמישהו מוביל אותך ביד לראות אותם….
בנתיבי איילון הוא צייר חולדות ענק. ״כי אם כבר כולם מדברים על חולדות מהרכבת הקלה, אבל הם לא הגיעו, החלטתי שאני אצייר אותם בעצמי״. צויר כשנחל איילון כמובן ריק.
תודה Klone Yourself שאתה עוזר לעולם להיות מקום עם קצת פחות בולשיט. ותודה CreativeMornings Tel Aviv על הליהוק – ביגאפ!