ימי מחלה בבית? ימי חופש בחו״ל? זה אומר שאתם מחוץ למשרד? אחרי הקורונה זה נשמע כמו ״אני עובדת מרחוק היום״, לא?
[פוסט אורחת מאת ענבל אורפז]
אחד היתרונות בלקוחות במקומות אקזוטים, הוא שיש מדי פעם סיבה טובה לנסוע לאותם יעדים. וגם לגנוב כמה ימי חופשה על הדרך.
שמחתי כשביקשו ממני להגיע לאיים הקנאריים רגע אחרי החגים. קודם כל, כי סיבת ההגעה משמחת אותי (השקה של תוכנית שהיא פרי עבודה של ארבע שנים). אבל גם, כי בתקופת החגים עבדתי נון סטופ, קידמתי פרויקטים בשיא הכח, ובלוחות זמנים קשים של עבודה גם מול חו״ל. אז עכשיו לא יזיקו כמה ימים של הטענת מצברים.
רציתי שקט, רוגע ושלווה, כמה ימים לקריאה וכתיבה וללכת לישון ולהתעורר לצלילי הגלים. לא עשיתי תוכניות, בלי טיולים ונסיעות. הרגשתי שאני חייבת כמה ימים של בית הבראה, כמו שסבתא שלי הייתה נוסעת פעם.
נחשול המציאות התנפץ על הפנטזיה שלי.
יום רביעי היה יום ארוך של טיסות (אחרי לילה בלי שינה ותורים מתישים בנתב״ג העמוס), וחמישי עד שבת תוכננו למנוחה. השתדלתי לנקות את השולחן ממשימות הדחופות לפני הנסיעה.
אבל כמובן שנחתתי ישירות למשבר של לקוח, ובמשך 24 שעות כמעט ולא יצאתי מהחדר. הנוף בחדר מהמם, כמו מרפסת של ספינה שמפליגה לה באוקיינוס – אבל בכל זאת, בשביל לא לצאת מהחדר – יכולתי להשאר בבית.
(סקופ: לפעמים כשאתם רואים בסטוריז תמונות מהממות, הן צולמו תוך כדי ריצה לסופרמרקט לצורך רכישת מצרכים לפני פגישת זום. אבל הי, לפחות בזמן הזום, שנראתי בו ליתר המשתתפים בשיחה במקום רגיל לחלוטין, יכולתי להסתכל החוצה לים הפתוח ולערוג אליו.)
בתזמון קוסמי קמתי בשישי בבוקר להודעה מענת לב אדלר שעידכנה שפורסמה הכתבה אליה רואיינתי ב״ממון שישי״ של ידיעות אחרונות. למה תזמון קוסמי? כי הכתבה עוסקת בשוק העבודה החדש, והחיים שלי והבחירות המקצועיות שלי בשנים האחרונות מייצגים דוגמה חיה ללא מעט מזה. למעשה, אירועי היממה שקדמה לפרסום הכתבה, ממחישים חלק גדול מהדברים שדיברנו עליהם בכתבה, ושמאפיינים את שוק העבודה החדש והמורכבויות שלהם.
מצד אחד, אנחנו בעידן של WFA – זה כבר לא רק לעבוד מהבית, אלא לעבוד מכל מקום (Work From Anywhere).
זוכרים שפעם כשהיינו יוצאים לחופשה היינו שמים הודעת OOO, כלומר אאוט אוף אופיס? בימינו חלקנו, כולל השכירים שבכם, רוב זמן החופשה, או לפחות חלק ממנו מחוץ למשרד – עדיין בפועל נמצאים בימי עבודה מלאים. אז מה המשמעות של הביטוי OOO לתיאור חופשה? הרבה מהעבודות השתחררו מהגבולות והכבלים הפיזיים שלהן. זה פותח עולם חדש של אפשרויות תעסוקה (תחת לא מעט מגבלות עדיין).
אחד האתגרים שמתעצמים בתקופה בה אפשר (ולפעמים גם מצופה) לעבוד מכל מקום, הוא הקושי לשים גבולות בין החיים והעבודה. במודלים החדשים שנוצרו אחרי הקורונה (בעיקר), המשרד הוא גם בבית ובכל מקום, אז איך מפרידים החיים ועבודה ומאזנים ביניהם? פעם קראו לזה Work Life Balance. כשהעבודה באופן רשמי קורית מהמקום בו אנחנו חיים וחיות, האתגר גדול מתמיד.
מה המשמעות של ימי מחלה בעידן הפוסט קורונה?
והנה שאלה אליכם: מתי בפעם האחרונה כשהייתם חולים לא עבדתם? לקחתם יום מחלה ונחתם והתנתקתם מהעבודה? דיברתי על זה בשיחה עם ענת כעוד תופעה שמאפיינת את התקופה הנוכחית. הילד.ה חולה? אין בעיה, תעבדו מהבית. בעבר היה ברור שאתם בבית חולים (או עם הילד.ה החולה) ולא מפריעים לכם. היום ברור שתעבדו ביום הזה. דברים שהיו חלק בלתי נפרד משוק העבודה – כמו מקום העבודה או מהות של יום מחלה – השתנו לחלוטין.
בשנתיים האחרונות יש כל מיני באזז וורדים שמי שעוסק.ת בשוק העבודה נתקלים בהם – ״ההתפטרות הגדולה״, ״העזיבה השקטה״, ״העזיבה המהירה״ וכו׳. בסופו של דבר, הטרנדים האלה מייצגים תופעת לונג קוביד שאפשר להבין די בקלות: השינויים שהביאה איתה המגיפה, גרמו לאנשים לארגן מחדש את סדרי העדיפויות שלהם. יש כאלה שקוראים לזה The Great Rethinking – החשיבה הגדולה מחדש. מגוון שינויים שאנחנו רואים בשוק העבודה הם ביטוי להתאמה של הבחירות והמעשים בשטח להעדפות המעודכנות ולערכים ולנורמות שאנשים מחפשים אחרי תהליך החשיבה מחדש שעברו.
לא פלא שבדו״ח Women in the Workplace החדש שיצא השבוע של Lean In ומקינזי, מדברים על ה-Great Breakup: נשים בעמדות הובלה שלוקחות אחריות על חייהן ועוזבות במספרים גדולים את מקומות העבודה. אחרי שנשים שילמו מחיר כבד בקורונה ונשאו את עיקר נטל הטיפול בילדים ובבית בסגרים, הן עוברות למקומות עבודה שעונים על הצרכים שלהן. אבל לא רק נשים בכירות, לפי הדו״ח גם נשים צעירות מתחת לגיל 30 שבהשוואה ללפני שנתיים (קרי, טרום הקורונה), יותר משני שליש מהנשים מדווחות שיותר חשובה להן גמישות והמחוייבות של החברה בה הן עובדות ל-Well Being.
כמעט 60% מציינות שכיום קידום יותר חשוב להן בהשוואה ללפני שנתיים.
אנחנו משתנים ומשתנות כאנשים
לפעמים זה עניין דורי והתפתחות איטית והדרגתית (היי דור Z, מיליאניאלס וכו׳), לפעמים זה אירוע שנוחת עלינו וטורף את הקלפים ומשנה סדרי עולם (כמו קורונה).
שוק העבודה משקף את השינויים הללו, כי הוא צריך להתאים לאנשים שמבלים חלק ניכר מהזמן שלהם בעבודה. כמובן שזה גם דורש ממי שהם חלק מכוח העבודה כישורים שמתאימים לעידן הזה (וזה אתגר בפני עצמו שאני עסוקה בו בימים אלה לקראת הכשרה שהולכת לפתוח לסגל של אחת המכללות, ואתגר שעולה בכל פעם בתסכול רב מצד סטודנטים בהרצאות שאני מעבירה על מיומנויות לשוק העבודה החדש והרלבנטיות שלהן ללימודים שלהם, אפרופו פתיחת שנת הלימודים האקדמית היום).
הכל משתנה: העובדים, מקומות העבודה והעבודות עצמן. וכמו בכל שינוי, המצב החדש יוצר הזדמנויות וגם אתגרים.