בוא נדבר רגע על משכורות בהיי טק

לפי נתוני הלמ״ס, משכורת הממוצעת בהיי טק עומדת על 26,515 ש״ח לחודש, לעומת השכר הממוצע בשוק שהוא 11,799 ש״ח לחודש.

כלומר, עובד היי טק ממוצע משתכר כמו (כמעט) 2.5 אנשים ממוצעים.

איזה מסר זה שולח לנוער, לסטודנטים, ולנו כחברה?

לדעתי המסר הוא ברור: עבודה של הייטקיסט שווה פי 2.5 בממוצע מעבודה אחרת.

והמשוואה הזאת, שנקבעה על ידי כוחות השוק, גורמת לבריחת מוחות מתפקידים אחרים.

ענף ההיי טק שואב אנשים מצוינים משאר הענפים – או לחלופין מתעל בני נוער איכותיים אל תוך תארים כמו מדמ״ח והנדסת חשמל ומשם אל תוך משרות כגון פיתוח תוכנה.

לדעתי אם המגמה הזאת תמשיך, תהיה כאן ירידה ניכרת באיכות החיים, החל מירידה באיכות השירותים כגון בריאות וחינוך, ועד לאיכות החלטות גורליות שמתקבלות במימד הממשלתי.

הסטודנטים המחוננים הלכו לתכנת. שהמורה האחרונה תכבה את האור.

אביא מספר דוגמאות לצורך המחשה:

יש לי חבר מוכשר שסיים לאחרונה 7 שנות לימודי רפואה והלך לעבוד בתור… יועץ בחברת מד-טק. השכר שהוא היה אמור לקבל אילו היה נשאר במסלול אינו בר השוואה.

חבר נוסף סיים לימודי משפטים בהצטיינות, עבד כעורך דין והחליט להתפטר כעבור שנה. הוא טען שהשכר נמוך. כיום הוא מקים סטארט אפ בתחום המשפטים ו – AI.

מדי שבוע אני אישית מקבל מספר פניות בפרטי מאנשים מכל הסוגים והמקוצועות שמבקשים ייעוץ כדי לעשות ׳פיבוט׳ לקריירה בעולם ההיי טק.

נכון שאלו דוגמאות פרטיות, אנקדוטליות. אבל אני מאמין שהן מעידות על תהליך רחב יותר.

אל תבינו אותי לא נכון. ברמה האישית אני שמח מאוד לראות אנשים מוצאים את מקומם בהיי טק, נהנים, פורחים וממצים כאן את הפוטנציאל שלהם.

וכמובן שאני ביניהם.

גם מגיע לכל עובד להנות מתנאים כאלה.

אבל בתור מגמה חברתית אני חושש מההשלכות על בריאות ואיזון החברה.

אז מדוע אנשים נמשכים לעולם ההיי טק?

בעיניי בגלל 4 סיבות מרכזיות:

1. תשוקה אל התחום. אנשים שמשגשגים במקצועות טכניים. הם חיים ונושמים את החומר ונהנים מהאתגר האינטלקטואלי. הם מגמישים את עצמם דרך פיתוח ויצירתיות.

2. יוקר המחייה. זירת ההיי טק הפך להיות המקום היחיד בארץ שבו שכיר יכול לשמור על מעמד סוציואקונומי ביניים.

3. יוקרה. בני נוער שאפתניים ובעלי מוטיבציה גבוהה מכוונים את עצמם אל המקומות שהחברה מסמנת כנחשבים ויוקרתים.

4. פונטציאל להתעשר. אין הקבלה לגודל ולכמות ההשקעות וכספים שזורמים לכאן.

מתוך אלו, הקבוצה הראשונה נמצאת בהיי טק בלי שום קשר לנסיבות החברתיות מסביב.
וזה בניגוד לקבוצות 2 – 4.

למשל: ביקום מקביל שבו תחום העבודה סוציאלית היה מניב רווחים בסדרי גודל של היי טק, אזי היינו כנראה רואים דהירה של אנשים מוכשרים לשם.

וכמובן אין כאן פיתרון ריאלי, לפחות לא בטווח הקרוב או ביניים.

יש אינספור תופעות וסיבות וזה גם לא בעיה אחת – אלא הרבה. זה מסובך –

כמו משרדי ממשלה שמתגמלים לפי וותק במקום מצוינות.

או אי היכולת הכלכלית להתחרות במשכורות.

או אופי העבודה במקצועות השירות (חינוך, שיטור, רפואה, משפטים) שלא ניתן לתרגם אותם לעולם המושגים של רווחים, השקעות ונכסים מניבים.

ואל תבינו אותי לא נכון. אני מאמין שאנשי היי טק יוצרים ערך רב – לחברות שלהם, ללקוחות, ולמאמצי פיתוח טכנולוגיה שמשנים לנו את החיים לטובה.

אבל בתור עובד היי טק אני תמיד תוהה אם הערך שאני יוצר בכתיבת 20 שורות קוד באמת שווה פי 2.5 מהערך שיוצרת אשתי במשך אותו זמן, כתוקף תפקידה כאחות שטיפלה הרגע ב-6 חולים?

אם נשווה משכורות, התשובה ברורה.

זהו פוסט אורח >> פוסט אורח מאת אבי לואיס – מהנדס תוכנה שעובד בחברת פייסבוק. הטורים שלו בלינקדאין מצויינים, שווה לעקוב.