הן מנהלות הרבה יותר טובות ממה שאנחנו היינו –
הדור החדש של המנהלות והמנהלים הרבה יותר מוצלח מאיך שאנחנו (דור האיקס) היינו כשהתחלנו לנהל –
אם פעם היה צריך להסביר למנהלים למה חשוב שיכירו את העובדים שלהם, את מה שמניע אותם, להתייחס אליהם בצורה פרסונלית, להיות רגיש לצרכים שלהם, לבנות להם תוכניות התפתחות, להיות מסוגלים לנהל שיחות קשות (בלי לעשות טראומות), שחשוב לדעת גם לנהל למעלה…
אז המנהלות והמנהלים של היום כבר יודעים את זה. אני לא טוען שהם יודעים איך,
ואני לא טוען שזה קל עבורם – ברור שלא –
אבל המיינדסט שלהם אחר. הוא כזה שמאפשר להם להתייחס להתפתחות הניהולית שלהם בשיא הרצינות. לרצות ללמוד. לרצות להתגבר על האגו, ולהבין איפה כדאי לצמוח, איפה יש לי עוד ללמוד, ואיזה נחמד לגלות שכל המנהלים סביבי עוברים את אותם האתגרים.
המנהלות והמנהלים בתמונה, הם קבוצה אחת משלוש, שסיימה היום את תוכנית התפתחות ״אדפטיישן״, בגרסה שנבנתה במיוחד לפייבר. ואיזה כיף להעביר תוכנית –
לאנשים שרוצים להתפתח. שמוכנים להודות שהם לא יודעים הכל (לפחות עדיין).
שמוכנים לומר במפגש הסיום ״השתפרתי קצת, ניסיתי קצת, השתמשתי קצת, ואני יודע.ת לומר לאן הייתי רוצה להגיע בשנה הקרובה. ואני יודע.ת איך להיות עוד יותר טוב.ה עבור העובדים שלי, ובשביל לעשות את התפקיד שלי.״
אני מסתכל עליהם, ומבין כמה דפוקים אנחנו, בני דור האיקס, היינו בתור מנהלים בשנים הראשונות – חשבנו שאנחנו מפקדים בצבא. חשבנו שמשימות ויעדים זה כל מה שצריך לעשות והאנשים? ״זה כבר יסתדר…״
דור המנהלות והמנהלים של היום מבין שהסדר הוא הפוך – אם מסדרים את האנשים בצוות, אם מסתדרים עם המנהל.ת מלמעלה, והכי חשוב – אם לומדים להסתדר עם עצמך(!) – בתוך העומס, והשינויים, והלחצים?
אז המשימות והיעדים הופכים להרבה יותר קלים וישימים, כי –
בעולם העמוס של היום, ההיפך פשוט לא עובד.
תודה לצוות המנחות והמנחים והמלווים האדיר – רן שביט, ניצן כהן ארזי, רינת גיל, אור רז.
ותודה ל-Fiverr שעשו איתנו שת״פ מעולה לפיתוח המנהלות והמנהלים שלהם.