ניסו להסביר לי, ניסו להלהיב אותי, ניסו לשכנע אותי – והדפתי את כולם. יש דברים שצריך לעבור כדי להבין. חשבתי שיש לי מושג, אבל לא הייתי קרוב בכלל. וזו חוויה שאי אפשר להפוך אותה. אחרי שאתה מבין עד כמה לא הבנת משהו, עד כמה לא היית בכיוון, אתה הופך להרבה יותר צנוע. אתה מבין שמעבר לכל פינה, מעבר לכל שינוי או חוויה – יכול להסתתר משהו שישנה אותך. או לפחות את איך שאתה מעביר את החיים האלו. את הבת שלי אני אוהב בעוצמות שלא ידעתי שאפשר לאהוב בהן. כלומר, כבר חוויתי אהבה גדולה, אני חי איתה כבר 12 שנים – אבל לא דמיינתי שהלב יכול לגדול עד כדי כך. יותר מזה – לא דמיינתי שהלב יכול להמשיך לגדול כל הזמן עוד ועוד ועוד. אני בנאדם רציונלי, אז תמיד הנחתי שיש גבול מאד מוגדר לגודל של הלב. שיש גבול לעוצמות של האהבה. היום בלילה הקשבתי לפודקאסט של לקס פרידמן. הוא אירח שם את נרי אוקסמן המרשימה. הם דיברו על ביולוגיה, ועל כימיה, ועל אומנות, ומפה לשם הגיעו לדבר על אהבה. ואז לקס הקריא מכתב שאיינשטיין כתב פעם לבת שלו. על איך יש כוח אחד מסתורי שהוא גדול יותר מהמשוואה שלו, והוא גדול יותר מכוח הכבידה, כוח שהמדענים לא הצליחו לחקור עד היום. וזהו כוח האהבה. “אהבה היא מגנטיות, היוצרת חיבור בין אנשים… האהבה מפחידה כי זאת האנרגיה היחידה שהאנושות לא יכולה לתמרן”. עכשיו זה מכתב מאד מאד מרגש. הוא יכול להעלות דמעות בקלות אם אתה רגע לא מרוכז. ובטח אם אתה מאוהב בבת שלך. זה מכתב שנהיה מאד מאד ויראלי ברשת לפני איזה עשור. לקס – וגם נרי שהכירה את המכתב – כנראה לא יודעים שהמכתב הזה מומצא. הוא מעולם לא נכתב על ידי איינשטיין לבת שלו ליזרל, בניגוד למה שהאינטרנט ברובו יראה לך. זה מכתב שמופיע בתוך איזה רומן ספרדי, שם הסופר המציא מכתב בדיוני שאיינשטיין כתב, מישהו שם אותו ברשת, והשאר היסטוריה. זה בדר״כ מופיע עם הקדמה על איך הבת של איינשטיין, ליזרל, תרמה את כל המכתבים שלו בשנות השמונים לאוניברסיטה העברית, כדי שהציבור יהנה מהם. זה בעקרון נכון, רק שלא ליזרל היתה הבת שתרמה אותם – אלא הבת השניה. והמכתב שנהיה ויראלי, כאמור, לא מופיע שם כי הוא בכלל מומצא. השאלה היא, האם בגלל שהמכתב מומצא אני ושאר המאזינים של הפודקאסט צריכים בעצם לא להתרגש? פעם האמנתי שכן. היום לא אכפת לי. אני מעדיף לתת לאהבה ללמד אותי לרקוד לפי החליל שלה. לעזור לי להצליח להיות בעוד רגעים שבהם אין שום דבר קיים מסביב, חוץ מהחבל הענק והשקוף, שקושר את הלב שלי יחד עם הלב של הילדה שלי.