[הטקסט הזה מובא מתוך סדרת שיעורים שנוצרה כדי לתמוך במנהלים בזמן מלחמת חרבות ברזל]
לנהל בזמן מלחמה
הי מנהלות ומנהלים. כאן ליאור פרנקל. אנחנו נמצאים בתקופה מחורבנת, אין דרך נעימה יותר לומר את זה. וכאילו לא מספיק כל מה שעובר עלינו – ברמה האישית, המשפחתית, הקהילתית, הלאומית… אנחנו עוברים אבל, כעס, זעם, פחד, חרדה. כאילו כל זה לא מספיק, יש לנו אתגר נוסף משמעותי. והוא לנהל בתקופה כזו מסובכת. כשקשה לדעת כמה רגיש זה מספיק רגיש. כשקשה לדעת אם לנסות לצחוק כדי להפיג את המתח בישיבת צוות זה לגיטימי, או שזה לא במקום. כשקשה להבין כמה מותר או אסור להעיר לעובדת שלנו – כי אנחנו לא יודעים מה בדיוק עובר עליה. וכי העסק, הארגון, הסטארטאפ שאנחנו עובדים בו – גם הוא מנסה לשרוד את התקופה. גם הוא צריך להמשיך להצליח, לשגשג, לצמוח, להביא הכנסות – שהרי הן אלו שמשלמות את המשכורות שלנו ושל העובדים שלנו. איך מאזנים בין הדברים? איך מנהלים בתקופה כזו? ומה איתנו? גם עלינו עוברים המון דברים – אנחנו אמורים להסתיר את זה מהעובדים? לעשות כאילו הכל רגיל?
במילים אחרות – איך מובילים בשקט, כשהכל מסביב רועש?
זוהי השאלה שסדרת הפרקים הזו, תנסה לענות עליה. אני מקווה שאצליח, ולו במעט, ולו בעשרה אחוזים, להקל עליכם את המלאכה החשובה של הובלה וניהול בימים שכאלו. אני לא חושב שיש שום דבר שהוא ״נכון״ או ״מדויק״ לכולם בתקופה שכזו. כל אחד עובר משהו אחר לגמרי, ארגונים שונים לוקחים החלטות שונות בקשר למה עושים ומה לא. אי אפשר ולא כדאי לשפוט אף אחד. ולכן, החומר שיועבר פה יהיה בעיקר מצע שתוכלו להחליט מה לעשות איתו. לאמץ אותו כלשונו אם התחברתם ממש. או לפחות להשתמש בו כבסיס לדיון – עם מנהלים ומנהלות אחרות שעובדות אתכם, ואפילו עם המנהלים שלכם או עם משאבי אנוש.
בואו נתחיל.
איך למצוא שקט בעצמכם
הפרק הזה יעסוק בכם. לא תוכלו להוביל את האנשים שלכם בשקט, אם לא תמצאו קצת שקט בעצמכם.
העובדים שלכם מתבוננים בכם. הם מרגישים אתכם. גם אם אתם לא יחד במשרד, רק בזום. גם אם אתם רק בסלאק או בוואטסאפ – הם חשים אתכם. אפילו לא במודע. הם שמים לב איך אתם מנסחים הודעות, עד כמה אתם זמינים אליהם, איך אתם מגיבים אליהם. ואתם? כנראה לא מאד רגועים. מפחדים בעצמכם. זועמים בעצמכם. איך אפשר להיות בכלל רגוע עכשיו? ואולי מעולם לא הייתם רגועים? זה פשוט לא הסגנון שלכם? וזה מאה אחוז.
אבל עכשיו יותר מתמיד, העובדים שלכם צריכים אתכם רגועים. העצבים שלהם מתוחים, הם כנראה לא ישנים טוב – כמוכם, הם מכירים מישהו, או הרבה מישהוים שעברו ועוברים אבל או פחד קיומי. ובתוך כך הם צריכים לעבוד. לבנות. ליצור. להשיק. לשווק. לתמוך בלקוחות. זה אומר שהכל לוקח יותר זמן. וזה אומר שהסיכוי לטעות הוא גבוה בהרבה. אז ככל שאתם תוכלו לשדר להם שקט – הם יותר יצליחו לעבוד. (ואני לא מדבר על אלו שממש לא יכולים לעבוד – אתייחס אליהם בפרק אחר).
יותר מזה – יש לכם פה הזדמנות להיות משמעותיים יותר בשביל האנשים שאתם מנהלים. להיות מקור של שקט בעולם הרועש שלהם. זה יחזק את הקשר שלכם. וזה ישפר את מערכת היחסים שלכם איתם לטווח הארוך. ובשיא הפשטות? זה עוד משהו טוב שאתם יכולים לעשות עבור אחרים בתקופה הזו.
אז איך למצוא את השקט? אולי כבר שמעתם הרצאה בארגון, או קיבלתם אימייל עם עצות מיטיבות. ראיתי המון כאלו מסתובבים, ובתוכם יש גם עצות מהסוג שאם בשגרה אני לא מצליח להתמיד בהן, בטוח אין סיכוי שדווקא עכשיו כן אצליח. למשל – לעשות מדיטציה של 30 דקות בישיבה, בשקט. מצטער, זה גדול עליי בתקופה הזו. אז אנסה לשתף את הדברים שכן עובדים לי – ואולי יעבדו גם לכם.
אחד – להפסיק לגלול חדשות/סושיאל. כן, ממש. איך אפשר להפסיק עם זה. הסמארטפון שלנו, וגם אתרי החדשות, ואיך שמנוסחות הכותרות, הם כולם בנויים על שחרור הדופמין. על זה שגם ככה אנחנו מכורים. מה כן אפשר לעשות? להיזכר שאין באמת חדשות שהן ״חדשות״ ברמה של כל חמש דקות. הרוב הגדול של ה״חדשות״ הן פרשנויות חדשות, או שחרור דוברות של גורם כזה או אחר – שלא באמת נחשבים ל״חדשות״ עדיין. עם זאת, אנחנו חוששים. חלקכם מכירים מקרוב אנשים במילואים. או אפילו פוחדים מאד. מה עובד לי מעולה? כל שעה עגולה אני נכנס לשתיים-שלוש דקות בלבד. כמו שההורים שלנו היו שומעים את החדשות ברדיו. זו תדירות מאד גבוהה, ועדיין – בגלל הפורמט של ההרגל הזה, אם אני רואה שהכל אותו דבר – אחרי שתי דקות אני מפסיק, ואומר לעצמי ״בסדר, תחזור לזה עוד שעה״. בימים האחרונים שמתי לב ששכחתי כמה פעמים להיכנס.
בנוסף, בגלל מה שקרה בימים הראשונים של המלחמה, הרבה אנשים התרגלו להיכנס בכל פעם ל4 או 6 או 8 מקומות שונים. N12 ואז Ynet ואז טלגרם ואז וואטסאפ וכו׳. שאלו את עצמכם איפה אתם באמת מקבלים את המידע שאתם רוצים, ואיפה כבר מזמן לא וזה הרגל שאולי אפשר להפסיק אותו. אני יודע, אולי חלקכם מתעצבנים עליי עכשיו. אבל זה שאתם לא תהיו 24/7 בחדשות/בסושיאל לא אומר שלא אכפת לכם. וזה לא אומר שאתם לא רוצים או יכולים לעזור. זה אומר שהחלטתם שאתם רוצים גם לעבוד, ושאתם רוצים להשיג לעצמכם קצת יותר שקט. ואם אתם חייבים הרבה יותר מזה, אפשר בבוקר או בערב להיות בתוך זה שעה או שעתיים – אבל לא 24/7.
שניים – להקצות זמן ייעודי בבוקר לחששות. אוקיי, זה נשמע מוזר, אבל זה עובד לי מעולה. אני אסביר- העתיד לא ברור. ברמה האישית, ברמת המשפחה, ברמת המדינה, ברמת המלחמה- וגם ברמת העסק. לאן שלא מסתכלים יש לנו חששות ואי-ודאות. אז אנחנו מסתובבים כל היום עם מחשבות של ״אבל מה יהיה?!״. והמחשבות האלו תופסות לנו מקום במוח. זה כמו תוכנה כבדה שתופסת מקום בזיכרון של המחשב – והמחשב כולו יותר איטי בגללה. או כמו ערפל שמופיע כשאנחנו נוסעים באוטו, מצליחים לראות מה לפנינו, אבל העיניים ממש מתאמצות.
אם גם אתם מרגישים ככה, תנסו את הדבר הבא – בבוקר, עוד לפני שמתחילים לעבוד, להקדיש זמן ייעודי לחששות. תכתבו לכם אפילו רשימה קצרה – מה יהיה עם המדינה שלנו? מה יהיה עם העסק? מה יהיה עם הקידום שחשבתי שיקרה ועכשיו בטח ייתקע? מה יהיה אם נצטרך לפטר? מה יהיה עם החטופים? מה יהיה עם גבול הצפון? ותעברו על הרשימה. תנו למחשבות שלכם להציף אתכם. אתם תראו שאחרי כמה דקות – גג חצי שעה – הראש שלכם יבקש להפסיק. הוא לא רוצה יותר. הוא רוצה לעבור הלאה, לעשות משהו. להיות משמעותי בשביל מישהו או בשביל משהו. ואז בשעות שאחרי כן, המחשבות האלו יקפצו לכם הרבה פחות לראש. לא יודע איך בדיוק זה עובד מדעית או פסיכולוגית, אבל זה עובד.
שלוש – ואז, ממש אחרי הזמן הזה, תקדישו שתי דקות להוקרת תודה. בחיי, בכוח. כל מה שאתם צריכים לעשות זה להגיד תודה על שלושה, חמישה, או כמה דברים שאתם מצליחים. תודה שאני בחיים. תודה שאשתי בחיים. תודה שהילדה שלי בריאה ושלמה. תודה שיש לי עבודה. תודה שהמשפחה שלי בסדר. וכולי, וכולי. אגב, לפעמים הבכי מגיע דווקא בחלק הזה, ולא בתרגיל הקודם של החששות שמנסים לטפל בהם רציונלית.
ארבע – אתם צריכים לישון כמו שצריך. הייתי אומר לכם להפסיק לגלול בחדשות שעה לפני שהולכים לישון, כי זה משפיע על השינה והחלומות והבריאות – אבל זו בקשה קצת מוגזמת בימינו. מה אתם כן יכולים לעשות? להירדם עם קולות של לוויתנים, או עם רעש לבן (חפשו בספוטיפיי white noise), או עם מדיטציית מודרכת לשינה. שימו על רמקול, או באוזניות אם לא רוצים להפריע למישהו אחר בחדר, ותירדמו ככה. הרבה יותר קל וטוב מאשר להירדם עם עיניים עצומות אחרי שהן ראו את מה שראו בכל הגלילות האלו בחדשות.
חמש – תזיזו את עצמכם. אתם לא צריכים להפוך לחטובים, ולא להרזות, ולא להיכנס לכושר. רק לזוז. אפילו בלי להזיע, רק לזוז. לכו ברחוב איזה 20 דקות. תרוצו. תשתוללו עם הילדים חצי שעה ברצף. תעשו משהו עם יוטיוב. יוגה, משהו. זה לא משנה בכלל, וזה מוריד את ההורמונים של הלחץ. ואם אתם עושים משהו עם אוזניות, אז לא, אי אפשר תוך כדי לצפות או להאזין לחדשות, כי אז לא עשיתם בזה כלום.
תקשיבו לאיזה פודקאסט שאתם אוהבים מהזמן שעוד היה פה נורמלי, או למוזיקה. לא חדשות, ולא שיחת טלפון עם חבר על מה האסטרטגיה הנכונה להיכנס ולצאת מעזה. זה יעשה את העבודה ההפוכה. ואם אתם כן הולכים למשרד, תהפכו את הפגישות 1 על 1 שלכם לפגישות בהליכה מסביב למשרד. זה יעשה לשניכם טוב.
שש – שיחות וידאו עם חברים או משפחה בערב. זה פי 100 יותר טוב מהודעות וואטסאפ של ויכוחים פוליטיים/אסטרטגיים. לראות את הפרצופים שלהם, לשאול מה נשמע, לשמוע על היום שלהם, ואולי אפילו להצליח לצחוק יחד לכמה דקות בתוך כל הייאוש הזה. זה מאד מרגיע, וזה מוכח מדעית.
שבע – ותסלחו לעצמכם הרבה יותר מאשר בימים רגילים. נכון, אתם לא מספיקים את כל מה שתכננתם. נכון, הצוות שלכם לא פרודקטיבי כמו שאתם רגילים. אתם גם עושים טעויות. זה ככה אצל כולם עכשיו. לכעוס על עצמכם, לבקר את עצמכם, מעלה את המתח והלחץ, ויפגע באיכות ההחלטות שלכם.
שמונה – ותקחו עזרה מקצועית אם צריך. אפילו אם אתם רק חצי-מרגישים שצריך. אל תתביישו לבקש גם ממשאבי אנוש או מהמנהלים שלכם אם צריך עזרה בתקציב, או אם הם יודעים עם מי כדאי לדבר. או שתשאלו חברים. גם אם אתם לא מאלו שחוו את הסבל הנורא במעגל הראשון או השני – זה לא אומר שאתם אמורים לדעת להתמודד עם זה בקלות. להמון מאיתנו יש עכשיו פחדים וחרדות אפילו רק מלראות את החדשות. ולחשוב על העתיד. אז קחו לכם עזרה. ואם אין לכם איך לממן את זה, ולא מצאתם איך – תחפשו משהו בחינם. הארץ מלאה באנשים יקרים שמקדישים את זמנם לעשות דברים בזום, וובינר, ולתמוך.
תשע – נקסט – נשימות. תקשיבו זה bye far הדבר הכי קל שאפשר לעשות, עם ה-ROI הכי גבוה. תרגילי נשימות עוזרים כבר אחרי 2 דקות. הם מורידים את הסטרס, ומאפסים את המוח. 2 דקות, נו באמת. תעשו את זה לפני כל ישיבת צוות, לפני כל פגישת אחד על אחד, לפני כל החלטה שצריך לקחת, לפני שנכנסים למשרד, או עולים לזום. 2 דקות, אין לכם תירוץ. חפשו ביוטיוב, או תשתמשו בתרגיל הכי ישן וטוב – נשימה פנימה ל-4 שניות, מחזיקים בפנים 7 שניות, ומוציאים 8 שניות. תעשו את זה 10 פעמים, ותראו שהכל נהיה קצת קצת פחות שחור.
עשר – והדבר האחרון הוא סדר יום. החרדות והפחדים שלנו מתגברים ככל שיש דברים שאנחנו מרגישים שהם לא בשליטה שלנו. אז כדי להוריד מתח הוא להחזיר את תחושת השליטה, והכי קל לעשות את זה דרך סדר יום מסודר. גם אם בשגרה הקודמת אתם יודעים לזרום, ולאלתר, ולהתגמש – וטוב שכך – עכשיו עדיף שיהיה לכם סדר יום. פגישות מסודרות ביומן – גם עם אנשי הצוות (נחזור לזה בפרק אחר), אבל גם כל דבר אחר, ייתן לכם תחושת שליטה.
מוזמנים לגשת ליומן שלכם עכשיו, ולקבוע לכם ״פגישת חששות עם עצמכם״ שדיברנו עליה קודם, שיחת וידאו עם חברים בערב, את ה-20 דקות שבהם אתם בתנועה, דקה של הוקרת תודה כל בוקר, וכל דבר אחר שיאפשר לכם יום מסודר. את כל הדברים האלו אתם יכולים לעשות, מסוגלים לעשות, יודעים לעשות, ולהתפקס בהם לא רק באי הודאות הגדולה שמסביב לנו – יגרום לכם להרגיש הרבה יותר טוב.
זהו, עשרת הדברים שהזכרתי פה הם סופר-פרקטיים, ואפשר לתרגל אותם גם בלי יותר מדי מאמץ. הם יעזרו לכם להירגע. הם יעזרו לכם למצוא את השקט. הם יעזרו לכם להיות יותר נעימים, פחות אגרסיביים, בתקופה שבה כולנו מתוחים וקופצניים יותר מהרגיל. וככה תוכלו להצליח לנהל בזמן מלחמה.
למצוא את השקט עבורכם, זה הצעד הראשון שלכם כדי להצליח להוביל בשקט, כשהכל מסביב רועש.
תודה שהקשבתם. ואם אתם מכירים עוד מנהלות או מנהלים – שלחו אליהם את הסדרה הזו בוואטסאפ – אולי זה יכול לעזור גם להם.
ותשמרו על עצמכם.