האם אתם מפחדים מדחייה? על שיחת ה- TED שגרמה לשפי גור-ארי להתמודד עם דחייה בצורה אחרת לגמרי.
מה משותף לך ולסיני שמרצה ב TED?
זו השאלה הראשונה שעלתה לי לראש, כשנתקלתי בהרצאת TED בשם מה למדתי המאה ימים של דחייה.
להתמודד עם דחייה
לא ראיתי שום דבר משותף ביני לבין הסיני המחויט הזה. אבל הכותרת של ההרצאה סיקרנה אותי – “מה למדתי ב 100 ימים של דחייה”.
100 ימים זה המון.
הרבה אנשים יגידו, שגם יום אחד זה יותר מידי. אז איך הוא הצליח לשרוד את הניסוי הזה במשך 100 ימים?
מן הסתם הוא לא יכול היה להצליח, אלא אם כן הוא למד משהו במהלך הימים האלה, שבעצם עזר לו להתמודד עם דחייה.
היכולת להתמודד עם דחייה היא מסוג המיומנויות שיכולות לשנות לנו את החיים. פעמים רבות בעבר ניסיתי משהו חדש, וכתוצאה מכך נכנסו הרבה ריגושים, אושר, שמחה ועניין לחיים שלי. זה יכול היה להיות משהו גדול מאוד, כמו לצאת עם מישהי חודש, ואז להחליט להתחתן איתה. או משהו קטן, כמו לקנות פלייסטיישן. אבל בהרבה יותר מקרים ויתרתי על דברים, בגלל הפחד מהדחיה שאני עלול לחוות, אם אני אלך על זה.
כשכישלון זה דבר טוב
“אם יש משהו טוב שההרצאה הזאת עושה, זה ללמד אותנו להיכשל…”
בראיה לאחור, אלה רגעים כל כך קטנים שקשה לזכור אותם. אבל יש כל כך הרבה מהם. כדי להפוך רגעים קטנים כאלה לחוויות גדולות ששווה לזכור אותן, צריך את האומץ ללכת על משהו, שלא תמיד נשמע הגיוני או חכם באותו רגע. הפחד שלנו מדחייה. גורם לנו למעשה לוותר על הרבה מההזדמנויות האלו.
אם נחזור רגע להרצאה, בדרך כלל אנחנו לא מצפים ללמוד יותר מידי מהרצאות TED. אבל אם יש משהו טוב שההרצאה הזאת עושה, זה ללמד אותנו על האפשרות להיכשל…
“רגע, רגע, רגע…”, אתם בטח חושבים לעצמכם, “אייך בן אדם יכול להיכשל על ידי זה שהוא יקבל דחייה או סירוב – כשזו המטרה שלו?” אז זהו, שבמקרה של ג’יה, (כמו שגם לי קרה במספר מקרים), לפעמים אתה לא מקבל דחייה, אפילו אם אתה ממש מתכנן ומתכוון לזה.
גי’ה נכשל כבר בניסיון השלישי. הוא נכשל כל כך חזק שהוא קיבל בדיוק את מה שהוא ביקש. הוא נכנס לחנות דוונאטס, וביקש שיכינו לו דוונאטס בצורת הטבעות של האולימפיאדה. (מכירים את זה שבארץ מאפיות מתחילות למכור סופגניות חודש שלם לפני חנוכה? אז האמריקאים יותר חכמים, הם בלי חנוכה מרשים לעצמם לאכול סופגניות כל השנה. במיוחד השוטרים והומר סימפסון). והוא אכן קיבל אותן, הוא קיבל סמל אולימפיאדה עשוי מדוונאטס, והוא אפילו קיבל אותו בחינם.
זה לא הסתיים שם. קרו עוד הרבה דברים כתוצאה מהניסיון הזה שלו. הסרטון שהוא פרסם למשל, שבו הקליט את הניסיון שלו לקבל דחייה, צבר תוך זמן קצר יותר מ 3 מליון צפיות ב YouTube.
עולה השאלה, אם יש את האפשרות לבקש משהו שלא נראה הגיוני, ואז להיכשל על ידי זה שמקבלים אותו – אז למה לא לבקש? הרי מה הדבר הכי רע שיכול לקרות.
ניסיון 1 2 3
הרבה אנשים, אחרי שהם רואים את ההרצאה, מתעורר בהם הרצון ללכת ולעשות את הניסוי של 100 ימים של דחייה בעצמם. גם אצלי התעורר אותו רצון. התחלתי לעשות את הניסוי, ובמקביל התחלתי גם להקשיב לספר של ג’יה Rejection proof (לינק לספר האודיו). ההחלטה להקשיב לספר היתה החלטה מצוינת.
תמיד מספרים לנו על הכוח של ללמוד מניסיונם של אחרים, שכבר עשו או השיגו את אותו דבר שאנחנו רוצים לעשות או להשיג. ההקשבה לספר, והלמידה מהניסיון של ג’יה, עזרו לי להגיע לתוצאות שרציתי תוך פחות משבועים. במהלכם עברתי מפחד מוות, מלבקש דבר פעוט כמו שיחת טלפון מאדם זר, ללפנות בחופשיות לאנשים שאני לא מכיר בכנסים, וליעץ להם על הסטארטאפ שלהם.
תוך כדי התהליך בספר, גי’ה לומד המון דברים על עצמו,. הוא מקליט כל ניסיון שלו לקבל דחייה, ולומד ממנו מה הוא יכול היה לעשות יותר טוב. למשל בניסיון הראשון שלו להלוות 100$ מאיש ביטחון בבנין שבו עבד. גי’ה למד מההקלטה של הניסיון הזה, שלמרות שהשומר אמר לו לא, הוא לא תקף אותו או איים עליו. הוא רק ענה לו “לא”, ואז שאל “למה”. אבל בשלב הזה, ג’יה כבר היה במסלול המלטות.
זה לימד אותו להבא שזה שהוא קיבל לא, זה לא אומר שמישהו יצעק עליו, יתקוף אותו פיזית או שום דבר כזה. ובניסיון הבא, הוא כבר ידע להישאר, ולהמשיך לקבל פידבק גם אחרי שהוא קיבל תשובה שלילית.
ביקשתם פעם משהו ממישהו שאתם לא מכירים?
“זה הרגיש לא פחות מלבקש את השיחה, שמגיעה לך כדי להתקשר לעורך דין אחרי שעצרו אותך”
גם אני נכשלתי על ההתחלה – כישלון חרוץ. הניסיון הראשון שלי, היה לבקש מחבר מהעבודה שישאיל לי את ה drone שלו. מכשיר ששווה יותר מ 4000 ₪ ושבמאמץ קל אפשר לרסק אותו לרסיסים כבר בהטסה ראשונה. אתם יכולים לתאר לעצמכם את תחושת ההפתעה שלי כשהוא הסכים. המחשבה על לרסק לאותו חבר את ה drone הייתה כל כך מבהילה, שוויתרתי על הרעיון מהר מאוד. אבל למדתי מזה שני דברים חשובים.
הראשון הוא שלבקש דברים מחברים זה קל. זה הרבה יותר קל מלשלוח מייל, או לפנות לאדם זר. והשני הוא, שהחברים שלי ואפילו מכרים שלי, ממש מעריכים אותי. שמתי לב אחרי זה שכל בקשה שביקשתי ממכר, חבר, או חבר לעבודה, בדר”כ נעניתי בחיוב.
לבקש משהו מאדם זר, זה כבר ענין אחר לגמרי. צריך הרבה אומץ לבקש להלוות מהשומר בבניין שאתה עובד בו 100$, 100 ₪ או אפילו 10 ₪. אז ביקשתי שיחת טלפון מהנייד שלו. זה לא באמת שינה, ששיחת טלפון זו בקשה פעוטה. זה היה קשה במידה בלתי רגילה. החוויה לוותה בדפיקות לב חזקות, הדופק שלי עלה, ויש מצב שהזעתי. כשקיבלתי את שיחת הטלפון המיוחלת, זה הרגיש לא פחות מלבקש את השיחה, שמגיעה לך כדי להתקשר לעורך דין אחרי שעצרו אותך. #דברים_שלמדתי_מחוק_וסדר
ופה באמת הגיעה ההבנה, שהדבר המפחיד ביותר זה לפנות ולבקש דברים מאנשים זרים. אך ככל שהמשכתי, יכולתי להרגיש בשיפור. דברים השתנו בקצב מהיר. כיוון שלמדתי הרבה מהספר ומהניסיון של ג’יה, תהליך הלימוד שלי התקצר בהרבה. ותוך שבוע הרגשתי, שאני מסוגל לבקש מכל בן אדם כמעט כל דבר.
לעמוד בצד עם כוס שתייה
“הרבה פעמים הייתי עומד בצד כמו טמבל, עם כוס שתייה, מקווה שמישהו יתחיל לדבר איתי, או שעם קצת מזל שאני פשוט אפגוש מישהו שאני כבר מכיר”
אחד הדברים שאפיין את הפחד שלי מדחייה, הוא אייך שנהגתי להתנהג במפגשים חברתיים ובכנסים. הייתי הולך למפגשים, או כנסים בנושאים שמעניינים אותי, ומפחד לגשת לדבר עם אנשים, כי “מה הם יחשבו עלי”. אז הרבה פעמים הייתי עומד בצד כמו טמבל, עם כוס שתייה, מקווה שמישהו יתחיל לדבר איתי, או שעם קצת מזל שאני פשוט אפגוש מישהו שאני כבר מכיר. ורוב הזמן זה פשוט לא קרה.
אבל כשנכנסים לתהליך של לחפש ולחוות דחיות על בסיס יומי, זה הופך למשחק. פתאום אותו סימן של פחד, שהיה גורם לנו להתרחק מדחיה, גורם לתוצאה ההפוכה. כשאנחנו מחפשים את הדחייה, ואנחנו מרגישים שהסיטואציה שמולה אנחנו עומדים לא נוחה לנו, בגלל שאנחנו מפחדים שיגידו לנו “לא”. אז במקום ללכת אחורה, אנחנו מסתערים קדימה.
הרבה פעמים אנחנו נקבל דחיה, ניתקע בשיחה לא זורמת, או נשמע “לא”. אבל מה שנשים לב אליו מהר מאוד, זה שאף אחד לא כועס עלינו, אף אחד לא צועק עלינו, או מגרש אותנו במקלות ובאבנים. בחלק מהמקרים, אנחנו אפילו ניכשל ונקבל “כן”, נזכה להכיר מישהו חדש, להחשף הזדמנויות מענינות, ואולי אפילו לקבל מתנה בחינם.
לשמוע לא ולהרגיש כן
“לפעמים הרבה יותר משמח, מלשמוע כן ולקבל את מה שרציתם. זה לשמוע לא, ולראות שהשמיים לא באמת נפלו.”
לקבל “לא” או דחייה זה אפילו יותר טוב. כי זה מראה לנו ששום דבר רע לא קרה. אין מחיר שאנחנו צריכים לשלם על זה שניסינו. אבל תמיד יש מחיר לזה שאנחנו בוחרים אפילו לא לנסות. מחיר שאנחנו לא תמיד מודעים אליו.
הסיבה לכך היא, שכמו הרבה פחדים, פחד מדחייה זה משהו שפשוט לא מדברים עליו. כל הדחייה-פובים בעולם פשוט שומרים על קשר של שתיקה בהקשר לזה, ובכלל משתדלים לא להתקרב למצבים שעלולים להביא לדחייה, כדי שאף אחד בטעות לא ישים לב. אבל פחד מדחייה הוא כמו נכות. זה משהו שמונע מאתנו להיות מי שאנחנו באמת. שמונע מאתנו באמת לתקשר עם אנשים אחרים, ולהשיג את מה שאנחנו באמת רוצים.
פחד להזמין מישהי לדייט, פחד לבקש העלאה במשכורת, או פחד מלקחת את עצמנו, לעלות לבמה ולשיר במסיבת קריוקי, לא תמיד נראים כדברים חשובים כל כך, אבל בטווח הארוך זה מצטבר. הזדמנויות קטנות וחלומות גדולים הולכים לאיבוד בכל יום למיליוני אנשים, בגלל הפחד הזה בדיוק.
אני מקווה שבפוסט הזה עודדתי גם אתכם לעשות מעשה, ולהתחיל ניסוי ‘100 ימים של דחייה’ משלכם.
אולי תגלו, שלפעמים הרבה יותר משמח, מלקבל את מה שרציתם – זה לשמוע לא, ולראות שהשמיים לא באמת נפלו.