בין מחויבות לשפיות. איך לשרוד ימים לחוצים בשליטה מלאה?

פוסט אורח | רינת רחמינוב

לכל אחד מאתנו יש את השבוע המטורף הזה שיש בו כ"כ הרבה דברים להספיק שאנחנו כבר מראש מבינים שזה הולך להיות שבוע מלחיץ. שבוע כזה שלא יהיה לנו זמן לכלום, ושנהיה עם סבלנות מינימלית.

לכל אחד מאיתנו יש את התקופה התובענית הזו בעבודה שדורשת מאיתנו כוחות נוספים שיאפשרו לנו לשלב בין בית-משפחה, עבודה, תחביבים ולנחושים בנינו גם ספורט.

חלק מכם קוראים את זה וממלמלים לעצמכם "איזה שבוע? כל יום אצלי זה ככה" וחלקכם מוציאים אנחה של "כן מכיר את זה, שונא את זה, רק שיעבור כבר".


קצת לחץ - הרבה דרמה

דרמה.gif

אני יכולה לומר בוודאות שאני מאלה שמרגישים ש"כל יום ככה זה אצלי". אני יודעת לזהות לחץ מקילומטרים כי יש לי מד קיצוניות מבורך. אם מצליחים טיפה להוציא אותי מאיזון זה ישר מתריע לאזור "הנוחות" שלי שמנסה כל יום, בכל כוחו, לבנות קרקע יציבה ונוחה. בדיוק כמו שאני אוהבת.

אני לא אוהבת שינויים גדולה. למען האמת, זה כ"כ קשה שזה פשוט יכול להוציא אותי מהשלווה.

אני מאוד רוצה בהירות ווודאות, בלי לעבוד קשה, אבל למדתי עם הזמן שהם הרבה פעמים מתנגשים בצמיחה והתפתחות. כל "טלטלה" כזו שמכריחה אותי לעשות דברים קצת אחרת, לשבור שגרה ולאמץ את המוח מעבר לרגיל, בסופו של דבר עושה יותר תועלת מאשר נזק לטווח הרחוק וזה לא רע בכל, אבל מי רוצה לחשוב כ"כ רחוק?

באינסטינקט אני רוצה ליהנות כאן ועכשיו ולסיים את היום בשקט, בלי דרמות מיותרות.

מצד אחד השגרה מבורכת ועוזרת לנו להספיק את כל הטרפת שיש במהלך היום, מצד שני, שגרה יכולה לשעמם ולגרום לנו לחפש כל דבר שיכול לספק הנאה רגעית שלרוב גם מיותרת (קרי טלוויזיה, פייסבוק, קניות).  אז בלי שישאלו אותנו יותר מדי, החיים פשוט קורים והם מביאים איתם "שוברי שגרה טבעיים" שמלמדים אותנו שהחיים זה עליות ומורדות ואנחנו פשוט צריכים ללמוד לחיות עם זה ואולי אפילו ליהנות מזה.

במקומות אלה לומדים עוד קצת על עצמנו ואני למדתי על עצמי שאני קיצונית. אם משהו מפר את השגרה שלי אני מתחילה לפעול בקיצוניות, זה יכול להיות בטירוף והיסטריה וזה יכול להיות באופן הכי "קול" ומאורגן. עד שאני מוצאת את האמצע הנשמה יוצאת וסביר שהטירוף גם נגמר.

כשאני רואה שצלחתי את הטירוף אני חוזרת לסורי ושוכחת לחכות ל"מכה" הבאה. וכך זה חוזר חלילה. עד ש.... עד שנשברתי מהטלטלות האלה. ולמען האמת גם הפכתי לאימא אז הכל נעשה גם מורכב יותר.

אני עצמאית, רעיה, אימא, אישה וילדה שרוצה לחיות.

פתאום מגיע ה"פיק" הזה בעסק שצריך (וכדאי) לתת יותר אבל האחריות שלי נתונה לתינוקת קטנה בבית ואני לא סומכת על אף אחד אחר שייקח את המושכות ויפנה לי זמן.

בכלל ההורות משנה את סדרי העדיפויות מקצה לקצה והמונח "זמן פנוי" הופך למותרות שלא מעזים לחשוב עליו בעשור הקרוב.

רגע לפני קריסה, בהבנה שדברים צריכים להשתנות ואם לא להשתנות פיסית אז לפחות מנטאלית, למדתי כמה דברים על הבשר של עצמי ואני כאן כדי לספר.

הנה 4 טיפים איך לעבור את הימים האלה בהרגשה של שליטה מלאה (או לפחות טובה יותר) :

 

1. "שלט מעל הראש"

המילה שליטה מורכבת מהשורש ש.ל.ט, אני ברוחי רואה את המילה שלט. כמו שזה נשמע, שימו שלט גדול מעל ראשכם בדמיון וקראו אותו היטב כל בוקר/צהריים וערב. על השלט יכול להיות כתוב אחד מהדברים הבאים: אני בסדר/ אני מסתדר/ אני יכול/ אני בשליטה/ אני יודע/ אני מצליח/  זה אפשרי/ אני סומך על עצמי.

 

ezgif.com-resize (4).gif

זה הדמיון שלכם ואתם מחליטים מה יהיה כתוב ואיזה משפט מנחה יעזור לכם להיזכר שיש לכם אתכם ואתם מחליטים איך יראו הימים העמוסים האלה.

השלט מייצג בעצם את עניין הגישה שלכם לימים לחוצים. אם השלט האינסטינקטיבי שלכם לא משרת אתכם - זה הזמן לחשוב על שלט שיעזור לכם לעבור את השבוע הזה בקל.

איזה משפט עוזר לכם להרגיש בשליטה?

אני בחרתי במשפט "לאהוב את עצמי יותר!"

המשפט הזה אפשר לי להשלים כל פעם דבר אחר שהייתי צריכה.

לדוגמה: לאהוב את עצמי יותר – זה לסמוך על עצמי/ זה להאמין בעצמי/ זה למצוא זמן פנוי עכשיו ועוד.

לימים המשפט כ"כ עבד שהחלטתי לפתוח קבוצה בפייסבוק על שם המשפט ולהזכיר לאנשים שאהבה עצמית זו ההתחלה לשפיות טובה.

עוד כמה מילים על דימיון:

דימיון מודרך, במיוחד בימים לחוצים, יכול לעזור לנו לשמור על מסלול מסוים שיכול לעזור לנו.

לא צריך להיות מומחה גדול בשביל לדמיין אלא פשוט להבין מה אנחנו רוצים שיקרה ולהתחיל לדמיין את זה קורה בראש. למוח יש דרך נהדרת להשלים תמונות ולממש אותן החוצה.

הדמיון עוזר לנו למקד את המחויבות שלנו, לשמור עלינו מכווני מטרה ומדויקים יותר.

2. זמן חופשי

זהו, דחיתם, דחיתם, דחיתם ועכשיו הכל הצטבר לכמה ימים עמוסים. המחשבה הראשונית "השבוע לא יהיה לי זמן לכלום כבר". האמנם?

כדי לשמור על תחושת שליטה חשוב להרגיש שיש לנו את היכולת לעשות מה שחשוב לנו באמת ומה שאנחנו רוצים. התחושה שדוחקים אותנו לצד ומכריחים אותנו לעשות דברים שאנחנו "חייבים" לעשות גורמת לנו להרגיש לא טוב.

כשאנחנו מרגישים לא טוב אנחנו נשארים במצב "הישרדותי". קשה לנו להתניע וגם כשאנחנו מתניעים אנחנו מקרטעים. כדי לנהוג חלק, אנחנו חייבים רגע של פסק זמן שממלא לנו את האנרגיות בחזרה, מנקה את המוח ומחזיר לנו את התפקוד של המוח הימני- המוח היצירתי והחושב.

המטרה הגדולה - לצאת ממחשבה הישרדותית, ואינסטינקטיבית ולפעול ממקום מקדם, מצמיח ומועיל לנו. הדרך הטובה ביותר היא - לפנות שעה ביום בה אתם עוסקים במילוי מצברים. אלו לא חייבים להיות דברים גדולים וגוזלי זמן.

דוגמאות מהחיים האמיתיים: הפסקת מוסיקה, פעילות גופנית, מדיטציה, מפגש חברי, ארוחה טובה עם חבר, שיחת טלפון מרגיעה, פרק בסדרה טובה בטלוויזיה ועוד ועוד...

כל אחד ומה שעושה לו טוב.

אני התחלתי לעשות פילאטיס פעמיים בשבוע, לקרוא לפחות 3 פעמים בשבוע לפחות פרק אחד בספר (יש לי רשימת ספרים ארוכה מאוד שמחכה המון המון זמן), פעם בשבועיים להשאיר את הקטנה אצל סבא וסבתא והרשימה עוד ארוכה אבל... baby steps

timeout.gif

 

3. תכנון, תכנון ועוד תכנון

ימים עמוסים הם הימים שאנחנו נוטים להתפזר בהם הכי הרבה. אירוני, כי בימים כאלה אנחנו אמורים להיות הכי חדים ומפוקסים כדי להספיק הכל אבל המציאות דווקא מראה לנו שכשאנחנו תחת לחץ אנחנו נוטים לחשוב מצומצם, הישרדותי ובלי חשיבה מקדמת.

(הרי מרוב לחץ רוצים לשבור את הלחץ ע"י פעולות הכי פשוטות ומוכרות לנו, במילים אחרות בריחה ממטלות למה שעושה לנו טוב במיידי).

יש סיכוי טוב שהגענו לימים כאלה "בזכות" הדחיינות המעולה שלנו ועכשיו כשאנחנו במקום הדחייני, זה הזמן לעשות פעולות של תכנון קדימה.

איך עושים את זה?

מודעות: קודם כל מבינים שהולכים להיות ימים עמוסים.

כמה פעמים מצאתי את עצמי בעיצומו של טרפת ולא הבנתי איך הגעתי לשם בכלל...

אבל ככה זה כשעוברים יום ביומו ולא טורחים להסתכל אפילו לא שבוע אחד קדימה.

החדשות הטובות הן שההורות משנה את ההסתכלות קדימה ומעלה את המודעות לדברים שעתידים לבוא.

עשיה: לוקחים דף ועט או פותחים קובץ המחשב וכותבים את המשימות החשובות לשבוע הקרוב, מחלקים אותם לפי סדר עדיפויות באופן שאנחנו מבינים שיש סיכוי שלא נספיק הכל, אבל אנחנו מוכנים לזה מראש ויודעים מה אפשר לדחות למועד אחר ומתי נוכל להשלים את המשימה הזו.

טיפ נוסף חשוב בנוגע לעשייה: מומלץ להתחיל במשימות הכי "מייגעות" שלכם, כל עוד המוח עדיין רענן ופרש.

כן, לפתוח קובץ ולכתוב זה כ"כ ברור מאליו, אבל מרוב שזה ברור, אנחנו לפעמים מסתפקים בלדעת מה יש לנו לעשות ולזכור במוח ואז הבעיה היא שאנחנו לא תמיד אומדים נכון את גודל המשימה ואיפה היא עומדת ביחס לאחרת וביחס למהלך היום. אז כמה שזה הכי פשוט שיש זה גם הכי חכם שיש- פשוט להעלות על הכתב את הדברים ותגלו כשרואים דברים בעיניים מבינים את הדברים יותר לעומק.

היופי בתרגול הזה שהוא גם עוזר לשפר את קבלת ההחלטות שלנו.

העלאת הדברים על הכתב, הסדר, האפשרות לתכנן ולחשוב מה ואיך פשוט עוזרת בקבלת ההחלטות שלנו. יכול להיות שבהתחלה זה יהיה קשה ולא נעמוד בהחלטות שקיבלנו אבל דעו שזה משתפר מפעם לפעם. באחריות! זו עבודת תרגול. כמו כל דבר.

 

4. לא טוב האדם לבדו

help.gif

זה הולך להיות שבוע עמוס ואין ספק שהאחריות מוטלת עליכם וזה מלחיץ. רוב העבודה שייכת לכם אבל האם יכול להיות שניתן "להאציל סמכויות"? לבקש עזרה מחבר/מכר/משפחה?

 

סביבה תומכת היא בד"כ דבר נגיש, זמין ומועיל ויכולה לבוא באופנים הבאים:

עזרה פיסית - עשיית מטלות שאנחנו יכולים להעביר הלאה כדי להוריד לחצים.

עזרה תומכת - לדוגמה אם אני צריך את הזמן נקי מהפרעות ויש לי ילדים אז אולי מישהו יכול לעזור    

לי עם הילדים? אני למדתי להיעזר בסבים ובסבתות בלי בושה (עדיין לא הגעתי לשלב של עזרה חיצונית כמו בייביסטר אבל לאט לאט, צעדים קטנים)!  

עזרה מורלית - כן, הקשבה. לפעמים זה כל מה שאנחנו צריכים כדי להרגיש בשליטה. עצם היותנו מדברים עם אדם נוסף על השבוע העמוס שלנו, אנחנו שומעים עצמנו אומרים בקול את הדברים וכבר יורדות תובנות נוספות, אנחנו מרגישים הקלה, סדר בראש, תכנון.

אנחנו יכולים לשמוע עצה חברית וקו מחשבה נוסף איך להתארגן על עצמנו ביעילות.

אם יש לכם ספק, יש עוד המון טיפים פרקטיים אבל אני מזמינה אתכם להתחיל עם שניים ולראות איך זה עובד לכם. למה רק שניים? כי הטיפ הכי חשוב שאני יכולה לתת לכם כרגע זה - התמדה!

זכרו שהזמני בד"כ נשאר זמני. אם תפעלו על פי הטיפים האלה רק ברגעים לחוצים אז תשכחו אותם מהר ותחזרו לסורכם, קרה לי הרי לא מעט. אם תטמיעו אותם ותתרגלו אותם כל הזמן, קודם כל הימים הלחוצים יתמעטו ואם לא אז תחושת השליטה שלכם בדברים תהיה טובה יותר ותרגישו הרבה יותר טוב. המוח שלנו צריך זמן להתרגל לדברים לכן תרגול, הטמעה והתמדה הינם מילות המפתח פה. 

מי כמוני יודעת?! חווה, חוויתי ואחווה על בשרי על מילה, תחושה והרגשה. וכשאני מתאמצת ובאמת נותנת לעצמי צ'אנס להרגיש מאוזנת זה פשוט קורה.  

בהצלחה!


cutmypic (1).png

רינת רחמינוב
מאמנת להתפתחות אישית, לשיפור הביטחון העצמי ולחיזוק האהבה העצמית.
קודם כל מאמנת של עצמי, אח"כ של מי שרוצה 😊
www.itspossible.co.il