הבוקר עשיתי סדר בתיקיות הניוזלטר שלי.
גיליתי ששלחתי עד היום 143(!) אימיילים לרשימת התפוצה. הראשונים התחילו ב-2014, בתור משהו שקראתי לו ״השראת צהריים״. זה היה אימייל קצרצר עם פיסת תוכן של עד חמש דקות.
אחרי כן היתה הפסקה של איזו שנה. ואז, פתחתי את הבלוג שאתם קוראים עכשיו – שנקרא לפרקים ״סולמות וחתולים״ ולפרקים ״העולם החדש״. הניוזלטר שלי באותה תקופה כלל בעיקר את הפוסטים החדשים שפרסמתי בבלוג פה ושם.
בהמשך הוצאתי את הספר, התחלתי להקליט את הפודקאסט, ומפה לשם הצטרפו חתיכות תוכן מעניינות אחרות (כמו הפרויקט של ללמוד או לא). אז בשנה האחרונה האימיילים כללו בין שלוש לארבע פיסות תוכן. אבל יותר מזה, הם כללו פסקה או שתיים או שלוש על מה שעבר עליי באותה התקופה.
פתאום הבנתי. המסע של השנים האחרונות מתואר שם.
התמדה היא המפתח
הסתכלתי קצת על הסטטיסטיקות של הרשימה שלי. האימיילים הראשונים נשלחו לעשרים איש – בעיקר חברים שלי. ואז לשלושים, ואז לחמישים. עד 2015 היו שם כבר בערך 300.
300 איש זה לא מספר גדול בשפת האינטרנט. אבל כששנה קודם היו לך רק 30 – זה בעצם פי עשרה יותר קוראים. ויותר חשוב מהמספר היה להבין כמה אנשים באמת קוראים את המיילים.
והנה צמיחת הנרשמים לניוזלטר בשנה האחרונה:
באמצע 2016 היו פחות מ-1000 קוראים. לקראת סוף 2016 קצת יותר מ-2000. והיום אני תכף ב-6000.
אז הנה כל האימיילים שנשלחו עד היום
רוצים לעקוב אחרי המסע שלי? הנה כל המיילים שנשלחו ברשימת התפוצה.
אתם יכולים ללחוץ עליהם – ולראות את המיילים עצמם:
לפעמים אין לי כוח לשלוח את האימייל.
למשל השבוע, הייתי חולה, ועדיין לא לגמרי הבראתי.
אבל בזמנים כאלו, כשאני סופר-עמוס, וכמעט מוותר על שליחת האימייל השבועי, אני נזכר כמה חשובה ההתמדה.
ועכשיו, כשהסתכלתי ברשימה הזו שפה למעלה, הבנתי שמעבר לכך שההתמדה חשובה, יש לה ערך נוסף.
ההתמדה יוצרת תיעוד של מסע.
אנשים שאני עוקב אחריהם (למשל סת׳ גודין, ג׳יימס אלטושר) – אחד הדברים שהכי מרתקים אותי הוא המסע שלהם. מעבר לתוכן עצמו, לראות במה הם עוסקים, מתי שינו כיוון, ולמה. בזכות כך שהם מתמידים – אני יכול לגלות את כל זה. אז בצילם של הענקים האלו, אני גאה להיות גמד שמתמיד גם.
אם אתם רוצים להירשם גם – הנה, אפשר מפה.