פעם חשבתי שאסטרולוגים לא יכולים לנבא את העתיד. 

טעיתי, הם יכולים. גם אתם יכולים ואני אלמד אתכם איך. 

פעם הייתי ספקן גדול

אחותי גדולה ממני רק בשנה וחצי.

כלומר, כשהיא הייתה תינוקת בת תשעה חודשים, אמא שלי כפרה עליה נכנסה להריון איתי.

כלומר עשו אותי יותר מוקדם מכפי שתכננו.

או במילים פחות יפות – הייתי טעות. 

בתור ילד תהיתי האם אסטרולוגיה עובדת או לא. כי אם היא עובדת, זה אומר שהטעות של ההורים שלי תשפיע על העתיד שלי בצורה שאני לא יכול לשלוט בה.

בעצם זה אומר שתנועת הכוכבים תשפיע על החיים שלי. ואולי טוב שההורים שלי עשו אותי בטעות מוקדם מדי, כי בדיוק הכוכבים זזו בקטע טוב, כך שהחיים שלי יהיו דבש.

האם תאריך הלידה שלי כל כך חשוב?

האם יכול להיות שהעתיד שלי נקבע על פי היום הספציפי בו לאמא שלי היו צירי לידה?

או ע״פ הרגע שבו היה בדיוק רופא פנוי כדי ליילד אותי?

וכמה החיים שלי באמת קשורים לגרמי השמיים? ולמה אבא שלי טוען שזה הכל שטויות?

עם השנים, גדלתי להיות ילד ספקן. ובכל זאת, מדי פעם הייתי פותח את עמודי האסטרולוגיה בסופ״ש – אבל רק כשאף אחד לא מסתכל. והאמת? התרשמתי לטובה. היה נראה שהדבר הזה איכשהו עובד, למרות שאין שום הוכחה מדעית לכך

(או ליתר דיוק, יש אינסוף הוכחות מדעיות לכך שזה לא עובד.)

אז איך יכול להיות שזה עובד אם המדענים טוענים שזה לא עובד?

נסו להיזכר רגע – כמה פעמים קראתם את ההורוסקופ שלכם, והרגיש שזה פוגע בול? כמה אנשים אתם מכירים שמוכנים להישבע שאסטרולוגיה עובדת? אני מכיר כמה וכמה.

הייתי חייב לבחון את הסיפור הזה, ונראה לי שהבנתי איך האסטרולוגיה עובדת.

או יותר נכון – ״עובדת״.

זה הכל קשור לאפקט פסיכולוגי מרתק שנקרא ״אפקט Barnum” (וגם אפקט פורר). אני אתן לכם להתנסות בו בעצמכם – קראו את הטקסט הבא, וחשבו בשיא הרצינות האם אתם חשים שהוא מתאר את האישיות הספציפית שלכם:

״יש לך צורך שאנשים אחרים יאהבו ויעריצו אותך, אך אתה נוטה להיות ביקורתי כלפי עצמך. אף על פי שיש לך כמה חולשות אנושיות, אתה מסוגל בדרך כלל לפצות עליהן. יש לך יכולות רבות שאינך משתמש בהן ושלא ניצלת לתועלתך.

אמנם כלפי חוץ אתה נראה בעל משמעת ושליטה עצמית, אך בתוכך אתה נוטה להיות מודאג וחסר ביטחון. לעתים יש לך ספקות אם קיבלת את ההחלטות הנכונות או את הדבר הנכון. אתה מעדיף מידה של שינוי וגיוון ומאבד את הסיפוק כאשר מוטלים הגבלות ואיסורים על פעולתך.

אתה מתגאה ביכולתך לחשוב באופן עצמאי, ואינך מקבל את הצהרותיהם של אנשים אחרים בלי שתינתנה לך הוכחות מספקות. למרות זאת גילית כי לפעמים לא כדאי להיות גלוי מדי בפני אחרים. לעתים, אתה מתנהג באופן מוחצן וחברותי ומפגין חיבה לאחרים, אך במקרים אחרים אתה מופנם, מהוסס ומרוחק. חלק משאיפותיך נוטות להיות לא מציאותיות.״

אוקיי. עכשיו האם היית אומר שזה מתאר אותך די טוב? 

אני מניח ששמונים אחוז מכם חשו שכן. אני יודע שאני חשתי שהטקסט הזה מתאר אותי בול פגיעה, כשקראתי אותו לראשונה.

״רגע, איך ידעת את כל זה עליי?״

מסתבר שלרובינו יש פאק פסיכולוגי שנקרא אפקט פורר. יש לנו נטייה לייחס לתיאורים שהם חיובים ברובם, ושנראה כאילו הם מתייחסים אלינו באופן אישי את העובדה שהם נכונים. למרות שדה-פקטו התיאור הוא כל כך כללי, שבתכל׳ס הוא יתאים לתאר כמעט כל בן-אדם ביקום הנראה לעין.

כלומר, אנחנו מרגישים שטיעונים מסוימים כלפינו הם נכונים, גם אם הם כלליים או מוטעים, כל עוד הטיעונים האלו הם קצת מחמיאים – אנחנו פשוט רוצים להאמין שהם נכונים עבורינו.

מי זה פורר ואיך הוא גילה את זה?

ב-1948 פסיכולוג בשם ברטרם פורר החליט לעשות ניסוי בקורס מבוא לפסיכולוגיה בו לימד. הוא סיפר לתלמידים שלו שבנה מבחן אישיות משוכלל ומפורט שיעזור לאבחן לאיזה סוג אישיות הם שייכים. פורר נתן לסטודנטים למלא שאלון שנראה כמו מבחן אישיות. התלמידים מילאו את הטפסים כמו ילדים טובים.

פורר הלך הביתה, ובלי לחשוב פעמיים, זרק את כל התשובות שלהם לפח.

ואז הוא לקח טקסט רנדומלי, שמצא במדור האסטרולוגיה של עיתון שהיה על שולחנו, העתיק אותו פעמים רבות, והכניס למעטפות. על כל מעטפה רשם את אחד השמות של הסטודנטים.

למחרת חילק לסטודנטים את המעטפות שלהם, ושיקר להם במצח נחושה. הוא אמר שאלו תוצאות מבחן האישיות שמילאו אתמול. ואז טען שהוא רוצה להבין עד כמה מבחן האישיות שלו מדייק, אז ביקש שידרגו מ-1 עד 5 כמה הרגישו שהטקסט שקיבלו במעטפה אכן מתאר את האישיות שלהם בדייקנות.

הסטודנטים החמודים לא ידעו שהם כולם קיבלו את אותו הטקסט בדיוק (זה שמצא בטור האסטרולוגיה).

ומה היה ממוצע התוצאות? 4.2 מתוך 5. כלומר רמת דיוק של 84%(!) 

התלמידים היו בטוחים שכל אחד קיבל טקסט אחר, ורובם חשו שהטקסט מתאר אותם בדייקנות גבוהה מאד. הם היו בטוחים שפורר פיצח את מבחן האישיות האולטימטיבי.

פורר עשה את הניסוי הזה עוד הרבה מאד פעמים על אלפי ואלפי תלמידים, ותמיד תמיד הממוצע היה סביב 4 מתוך 5. 

הנה וידאו מעניין ובו Derren Brown מראה איך הוא משחזר את אפקט פורר על קבוצות של צעירים שנופלים בדיוק לאותו הפח (תודה לטל ברייט ששלחה לי אותו):

איך תוכלו גם אתם להיות אסטרולוגים מצליחים?

גם אתם רוצים להיות אסטרולוגים מצליחים? כל מה שתצטרכו, זה ללמוד איך לתאר מבנה אישיות בצורה שהיא מספיק כללית, מעט אופטימית – שתתאים לכל אחד – ויש לכם סיכוי להיות מדויקים ב-84%. אם אתם צריכים רפרנסים, אתם מוזמנים להשתמש במה שכתבו אסטרולוגים אחרים – כל עוד הטקסט מספיק כללי זה יעבוד לכם מצוין. 

האם כדאי לכם להיות אסטרולוגים? מאד מאד. תראו למה:

• ב-2003 כ-31% מהבוגרים האמריקאיים אמרו שהם ״מאמינים״ באסטרולוגיה בדרגה כלשהי. זה יוצא בערך 100 מיליון איש. הרבה אנשים.

• ב-2007, אחד מכל חמישה אמריקאים קנו מוצר או שירות בתחום ההוליסטי. זה שוק של 210 מיליארד דולר, שצמח ב-2011 ל-355 מיליארד דולר. מלא כסף.

מלא כסף + הרבה אנשים = נראה לי שיש פה אחלה שוק, ולכם כבר יש את הנוסחא איך להסביר להם את מבנה האישיות בדיוק של 84% וזה עוד לפני שנכנסתם לעובי הקורה.

[אגב תוצאות אפקט פורר רלוונטיות גם לטקסטים של גרפולוגים, ועוד סוגים של מנתחי אישיות שיודעים במודע או לא במודע ליצור את התיאורים שמעוררים אצלנו את האפקט הזה בצורה מיטבית.]

״ליאור אבל למזל שלי יש תכונות מיוחדות שאני רואה כל החיים שלי שהן נכונות!״

נכון, אתה מיוחד. גם את מיוחדת. כולנו מיוחדים, ולכן כדאי לנו לצייר את מפת האסטרולוגיה השלמה שלנו, או לפחות לברר לאיזה מזל אנחנו שייכים, כדי לדעת איזה תכונות הן בולטות אצלנו – ואצל שאר 1/12 מהעולם שנולדו איתנו באותו המזל.

הרי איך נדע מהן התכונות הבולטות שלנו אם לא יספרו לנו עליהן האסטרולוגים?

טוב, חלאס עם הציניות. ברצינות – איך זה שסיפרו לי שמזל גדי הוא מזל ״עקשן״ ואכן כל חיי שמתי לב שאני עקשן? האין זו הוכחה שהאסטרולוגיה היא צודקת ולא חשוב שהמדע טוען אחרת?

לא, זה דווקא לא הוכחה.

מסתבר שיש לנו עוד פאק פסיכולוגי שאולי לא ידעתם עליו (מצטער שאני היום באתי לבאס).

יש לנו נטייה פסיכולוגית לאושש, לזכור, ולאשר אירועים שמוכיחים את מה שאנחנו מאמינים בו. ומצד שני, לשכוח ולהשמיט אירועים שמפריכים את האמונות האלו. זה נקרא ״הטיית אישור״ (confirmation bias) – וזה אומר שאנחנו ״זוכרים״ את המציאות בצורה מגמתית. אנחנו רוצים ״להיות צודקים״ – להראות לעצמנו כל הזמן שמה שחשבנו הוא באמת מה שקורה.

בגיל 10 סיפרו לי שאני במזל גדי ולכן אני נולדתי להיות ״עקשן״. זה נטמן עמוק בזכרון שלי. בכל פעם שהייתי עקשן, הייתי אומר לעצמי ״נו ברור, הרי אני מזל גדי״. ובכל הפעמים בהן לא הייתי עקשן לא אמרתי לעצמי ״איך זה יכול להיות שאני בדיוק עכשיו לא עקשן? הרי אני מזל גדי״. אז במשך השנים העמקתי אצלי את הזכרונות הקשורים לאמונות הקדומות שלי.

הנה עוד דוגמא יפה ל״הטיית האישור״ – 

באנגליה יש דעה קדומה שבירח מלא הפשיעה גוברת. שוטרים מוכנים להישבע שיש קשר בין ירח מלא לבין יותר גנבים, רוצחים ואנסים שפועלים באותו הלילה.

לאורך השנים הוכיחו האנגלים שאין שום קורלציה בין תזוזת הירח לבין כמות הפשע. שזה שטויות במיץ עגבניות. 

אבל רבים מהשוטרים האנגלים עדיין ממש משוכנעים בכך. למה? זה משום שאם במקרה, פעם בכמה שנים יש פשיעה גבוהה במקרה בלילה של ירח מלא, אז מכיוון שיש דעה קדומה שכזו, הזיכרון הזה ייחרת עמוק מאד בראשם של השוטרים. הם יגידו אחד לשני ״הנה! זה ברור! הרי יש ירח מלא היום!״. לעומת זאת, הם לא ייתנו יותר מדי מקום בזכרון שלהם לכל אותם ימי הירח המלא בהם לא היתה פשיעה גבוהה מהרגיל, או אפילו נמוכה מהרגיל.

לסיכום, האסטרולוגים לא טועים

הם לא טועים כי הם דואגים להיות מספיק כלליים. ובכל אופן, אנחנו נראה את המציאות איך שאנחנו מאמינים שהיא נראית ולא איך שהיא באמת. וניקח מהנבואה שלהם רק מה שיתאים לנו, ואת השאר נשכח.

אז שכל ה״מדע״ הזה ישב לנוח בצד וייתן לנו להסתכל בשקט על הירח והכוכבים.

קצת רומנטיות, מה יש.