למה רק לבגדים מגיע? החזר מלא צריך להיות לכל מוצר

בתור מי שמאמין ב-adaptation, אני חושב שלכל מוצר בימינו צריכה להיות אפשרות להחזר כספי מלא, במידה והתחרטתי, לא השתמשתי, או סתם כי המוצר לא בא לי בטוב. בטח ובטח למוצרים דיגיטליים.

אני מציע זיכוי מלא על המוצרים שלי מאז ומתמיד, ואני גאה לומר שכמות ההחזרות שואפת לאפס. למשל – בספר האחרון למנהלים היתה עד היום רק בקשה אחת(!) לזיכוי, של מישהו שלא היה מרוצה. מדובר ביותר מ-10,000 עותקים שנקראו… ארבע החזרות נוספות קרו ביוזמת הצוות שלי – זה קרה בפעמים המועטות בהן היו בעיות במשלוח, ורצינו לפצות על העיכוב.

אם יש לכם כמה דקות (או אכפת לכם מצרכנות) – אני אסביר למה אני חושב שלכל מוצר בימינו מגיע החזר מלא –

״ניתן לשכפול?״ הצחקתם את האינטרנט

קודם כל, החוק להגנת הצרכן אומר שאם קניתם מוצרים מסוימים, נגיד ספר, והתחרטתם – אתם לא זכאים להחזר כספי.

למה? משום שספר הוא מוצר שאפשר להעתיק ולשכפל את התוכן שלו.

מצטער, אנחנו חיים בעולם החדש, ואפשר לשכפל בקלות כל דבר. גם סרטים וגם ספרים. יותר מזה – אני מפרסם לעיתים ספר דיגיטלי – אתם יודעים כמה קל לגנוב אותו? הכי קל שיש. ועדיין, זו לא נראית לי סיבה מספיק טובה כדי לא להגן על הצרכן עם המוצר הזה. בגלל שיש מישהו שאולי יגנוב כולם צריכים לסבול?

הלאה –

כי זה גורם למי שיוצר להתאמץ הרבה יותר

אני מציע זיכוי מלא על כל מה שאני יוצר – כי זה מפקס אותי על השאלה הכי חשובה עבורכם:

איך אוכל לייצר כמה שיותר ערך עבורך?

כמה ערך? לפחות כמו מה ששילמתם. בת׳כלס אני מכוון לערך שהוא הרבה יותר גדול מהמחיר עצמו.

למשל, ב״הספר הקטן למנהל.ת החדש.ה״ – גם אם מישהו קרא ומימש רק שני פרקים מהספר, הוא יחסוך לעצמו שעות של בלבול, עשרות שעות של לנסות לפצח את זה בעצמו, ויימנעו ממנו טעויות שיגרמו לו לא לישון טוב בלילה, ו/או יסבכו אותו בעבודה עם המנהלים שלו עצמו.

זה לבד שווה הרבה יותר ממחיר הספר.

ככה אני חושב על ה״פיצ׳רים״ של המוצר, וככה אני מחליט מה ייכנס ומה לא, וכו׳

אבל גם כי –

שרלטנים הם כמו בקטריות על הסנדוויצ׳ים מאתמול

איך אומרים שרלטן בצרפתית? נכון, Charlatan.

שרלטן הוא אדם המשתמש באחיזת עיניים, בשקרים ובטכניקות שונות כדי להציג את עצמו בציבור כבעל מקצוע או בעל יכולת אחרת, וזאת על מנת להרוויח כסף, כבוד או טובות הנאה שלא ביושר. (ויקיפדיה בעברית)

מה ששרלטן הכי אוהב זה להשתמש בכריזמה שלו, ובטכניקות מכירה פסיכולוגיות כדי למכור לכם שטויות. ואז כשגיליתם את השקר, אתם באים לומר – ״הלו! מה זה?! עבדת עליי!״. ומה גיליתם? שהשרלטן כבר לא נמצא בסביבה.

עכשיו האינטרנט עבור שרלטנים זה כמו סנדוויץ׳ מאתמול עבור בקטריות – מצע גידול מואץ.

הקלות שבה אפשר היום להעלות אתר לאוויר, לעשות ״וואו!״ בידיים, להקליט וידאו יפה שמסביר עד כמה השרלטן הוא בעצם מומחה בשקר כלשהו, ולהפעיל עליכם טכניקות מכירה שפותחו לעומק – היא, איך לומר… ממש קלה…

איך תדעו שמי שמוכר לכם לא שרלטן? אם אתם מכירים אותו אישית או עוקבים אחריו לאורך זמן – אתם יכולים להחליט בעצמכם. אבל אם לא? תוך כדי השימוש במוצר תרגישו שהוא שרלטן. לדעתי במקרה כזה – אתם תפסיקו להשתמש במוצר – ועל כן ראוי שיהיה ניתן להחזירו.

הלאה –

אני שונא בולשיט

ז׳אנר הספרים האהוב עליי הוא ״עזרה עצמית״ (או באנגלית self-help).

הבעיה עם הז׳אנר הזה, שהוא מושך אליו הרבה בולשיט. זה לא תמיד מכוונה רעה, או שרלטנות – לפעמים הסופרים האלו הם אנשים מנוסים או רציניים מאד או גם וגם.

אבל, מי שכותב ספר ״עזרה עצמית״, יכול להתבלבל בקלות בין לומר משהו מבוסס, או שנובע מניסיון אמיתי – לבין משהו ש״נראה לו נכון אינטואיטיבית״. אז אולי האינטואיציות שלו נכונות, ואולי לא. אולי בטעות הוא מפיץ בולשיט.

נקח לדוגמא את ״4 שעות עבודה בשבוע״ של טים פאריס. ספר שאני מאד אוהב. טים פאריס הוא איש מדהים, וגם סופר מדהים. אבל מי שעוקב אחריו יודע שלא רק שהוא לא באמת עובד רק ארבע שעות עבודה בשבוע – הוא כנראה עובד יותר קשה ממני וממך. אז בספר המדובר יש עצות מעולות על איך להיות יותר פרודקטיבי ואיך לפתוח עסק אונליין.

אבל מצד שני יש גם עצות כמו ״איך לעשות מיקור-חוץ לאינבוקס שלך ולא לקרוא אימיילים יותר לעולם״ (וזאת למרות שטים פאריס מזכיר בבלוג ובפודקאסט שלו אינספור פעמים אימיילים שקיבל וקרא), או עצות כמו ״איך לתת לעוזרת הוירטואלית הפיליפינית שלך לריב במקומך עם אשתך״. (לא מזמן שמעתי בפודקאסט Freakonomics ראיון עם טים פאריס בו הודה שהוא עובד הרבה יותר מארבע שעות בשבוע, ושהסיבה שבחר בשם הזה לספר היתה שזה השם שימכור הכי טוב.)

אם מישהו קרא ספר עזרה עצמית, והחליט שזה בולשיט – כלומר הוא לא יכול להעזר בספר – למה שלא יוכל להחזיר אותו? תחשבו שאתם מזמינים חולצה שנראית באתר עשויה מאיכות מעולה. כשהחולצה הגיעה אתם מגלים שהבד שלה הוא פח. לא תרצו להחזיר? בטח תרצו.

אני שונא צביעות

בעולם של היום אתם יכולים לקנות בגד מ-ASOS או ZARA, הוא יישלח אליכם אלוהים יודע מאיזו פינה של העולם. אתם תמדדו אותו, ואם לא אהבתם? אז אתם מחזירים אותו בחזרה על חשבון Asos. למה? כי האינטרנט פיתח תרבות צריכה ברמה גבוהה – ולמה שתשלמו על משהו שאתם לא הולכים להשתמש בו?

בספר ״אני רוצה הכל״ אני מסביר כמה חשוב להיות מחוברים לעולם של היום. אז ראוי שגם כשאני כותב ספר, אני אעמוד מאחורי המילים שלי, ואתנהג כמו בעולם של היום. אז אני הולך להציע החזר כספי מלא למוצרים שלי.

רכשתם את הספר שכתבתי ולא אהבתם? קניתם קורס דיגיטלי או מוצר אחר שאתם לא הולכים להשתמש בו? אין בעיה. תכתבו לצוות שלנו, ותקבלו את הכסף בחזרה. אני מבטיח לא לשאול שאלות מעצבנות או לעשות רגשות אשם.

לחיי צרכנות בריאה ופחות שרלטנים באינטרנט,

ליאור פרנקל