פלאפל גן-עדן

לפני שנה בזמן ארוחת הצהריים חציתי את הכביש, טעמתי מהפלאפל המתחרה, ובחיים לא הסתכלתי שוב אחורה.

פלאפל זה ה-goto שלי כשאני רוצה לאכול משהו זריז, משביע, מנחם (=מטוגן ומשמין) וזול.

לא רחוק מהעבודה שלי יש שני דוכני פלאפל, ממוקמים אחד מול השני באלכסון, מרחק הליכה של שני רמזורים ושתי דקות. בשניהם תמיד משתרך תור. במשך חצי שנה הלכתי רק לאחד מהם – ״פלאפל ב-7 ש״ח״ זה השם שלו. לפחות ככה נראה כי זה מה שבחרו לכתוב על השלט הגדול. 

כיף לאכול פלאפל ב-7 ש״ח. אתה מרגיש כאילו הנה, ניצחת את יוקר המחיה בצעד אחד קטן. אוכל ארוחת צהריים ביותר זול מכוס קפה. הנה, מדינת ישראל לא גברה עליך הפעם. אפשר לחיות פה, עובדה, יש פלאפל ב-7 ש״ח. לא מבין למה אנשים עוברים לברלין.

הפלאפל הזה היה בסדר, לא יותר מזה – אתם יודעים – פלאפל. בכל פעם שאכלתי אותו, עומד על המדרכה, הייתי מתבונן באלכסון מעבר לכביש על הדוכן המתחרה. הפלאפל השני עלה כפול – 15 ש״ח, וגם זז יותר לאט. למה שמישהו ירצה לשלם כפול ולחכות פי שניים יותר זמן בשביל פלאפל? זה לא מסעדת שף… לא הבנתי.

הפלאפל היקר היה יותר ותיק מהשני – הוא כבר שנים נמצא בצומת ההיא. כשפתחו מולו ב-7 שקל כולם היו בטוחים שהנה, גם הוא יחתוך את המחיר שלו, כמו שקרה עם הרבה בתי קפה ששוכנים בסמוך לקופיקס.

אבל המחיר לא זז שקל.

אני פוזל הצידה

יום אחד הייתי חייב ללכת לבדוק מה קורה שם, ואז הבנתי הכל.

אמנם כולה פלאפליה, אבל כל אחד מהסלטים מושלם, לא פחות. נדיב ברטבים, בתבלינים, במתכונים שנאספו שנים כדי לעשות את הגזר חמוץ במידה, ואת הכרוב כבוש במידה. הפיתות נשמרות בתוך סיר אדים כדי שיצאו בטמפרטורה המושלמת שניה לפני שמכינים לך את המנה. אם נשארו כדורי פלאפל ממתינים יותר משתי דקות, זורקים אותם ומכינים חדשים כדי שתקבל את זה חם ונעים ישר מהטיגון.

והטעם בהתאם. גן עדן. בת׳כלס, הייתי משלם בכיף גם 30 שקל. ואם לא הייתי יודע כמה פלאפל בדרך כלל עולה, גם 40.

אז אני קורא לו – פלאפל גן עדן.

למה אני משחק לכם בבלוטות הטעם?

כי הסיפור הזה לא יוצא לי מהראש כשאני חושב על עסקים, ואיך הם מתמחרים מוצרים.

לפעמים אנחנו טועים לחשוב שיש ״מנצח״ אחד בשוק. אבל זה לא נכון. יכולים להיות הרבה מנצחים, כל אחד בז׳אנר האיכות והמחיר שלו. בשני דוכני הפלאפל יש תור, כי יש מי שהזול מספיק טעים לו, או שאין לו זמן לחכות. ויש מי שחושב כמוני, שהיקר בעצם מתומחר זול מדי (15 ש״ח במקום 30), ושמח לחכות עוד 15 דקות כדי לטעום את גן עדן.

וזה נכון כמעט בכל מוצר שאתם מכירים. יש קהל שרוצה את זה, ויש שרוצה את זה. ויש את זה שהיה כאן, ואחרי שניסה את הצד השני, הבין שהוא בעצם רוצה להיות שם. 

ואם אתם מוכרים משהו – כולל את עצמכם – אם אתם הולכים לעבוד איפשהו, או לספק את השירותים שלכם, אתם צריכים להחליט לאיפה אתם רוצים לכוון. אתם יכולים לעשות משהו בחאווה, וגם למכור אותו בזול. ואתם יכולים גם להיות משקיענים בטירוף ואז זה בסדר לבקש מחיר גבוה.

אבל אי אפשר אחרת. אי אפשר לעשות מוצר יקר ולמכור אותו בזול – כי אז לא תחזיקו מעמד. אם הפלאפל היקר היה מוכר בזול הוא כבר היה פושט רגל – כי התור שם לא זז מספיק מהר, וגם המרכיבים שלו, אפילו הפיתות, אני בטוח שעולות כפול.

וגם ההיפך – אי אפשר לעשות מוצר זול ולמכור אותו ביוקר – כי אנשים הם לא מטומטמים. זה שקר שיכול להחזיק זמן בזכות יח״צ טוב, או ״אווירה״ או ״באזז״ אבל לא לאורך זמן. בסוף קם הילד הזה שמספר לכולם שהמלך הוא עירום.

גם אני הייתי צריך לבחור

אז כשהייתי צריך לתמחר את הספר שלי הייתי בהתלבטות קשה. אנשים אמרו לי – ספר? אפשר להשיג היום אותם ב-25 ש״ח. ארבע במאה. ספרים מודפסים, לא דיגיטלי כמו שלך. אתה רוצה למכור אותו ב-62 ש״ח, השתגעת? אף אחד לא יקנה.

אמרתי להם: ״פלאפל גן-עדן״.

אחד אחר אמר לי – תקשיב, יש לי תוכנית שיווק גאונית בשבילך. תחלק את הדיגיטלי בחינם, וכשתדפיס ספר אמיתי תוכל למכור אותו לכל מי שכבר קרא ואהב.

עניתי: ״פלאפל גן-עדן״.

עוד מישהו הסביר לי שבאמריקה, יש את אמאזון. שם אנשים רגילים לקרוא בקינדל. בארץ? כולם רוצים רק מודפס, ויש סטטיסטיקות שמראות את זה. אני מבזבז את הזמן שלי וגם ככה הרי לכתוב זה לא כלכלי.

אתם יודעים מה אמרתי לו. ״פלאפל גן-עדן״.

ידעתי שהעסקה הזו לא תתאים לכל אחד, ואני חי עם זה בשלום. את הספר שלי הכנתי כשאני חושב על אבי מפלאפל השרון. הוא לא יכול היה לעשות משהו מהיר וזול גם אם היה רוצה. הוא אוהב את המוצר שלו יותר מדי. הוא מכין כל מנה באהבה. הוא מתרגש לזרוק את הקציצות שהתקררו לזבל ולהכין חדשות, בדיוק כמו שאני התרגשתי לזרוק יותר מעשרים אלף מילים שנכתבו, אבל לא היו טובות מספיק כדי להיכנס לתוך הספר. כואב, אבל ככה עושים מוצר טוב. 

סתם, לא באמת היתה לי ברירה

אבי מהפלאפל לא יכול לרצות את מי שרוצה בזול. גם אני לא. כתבתי את הספר כדי לעזור לאנשים לראות את החיים מנקודת מבט שונה. כתבתי אותו ככה שכמו הפלאפל של אבי, הוא יהיה שווה לקורא פי כמה וכמה ממה שהוא באמת עולה.

אבי גם לא יכול לרצות את מי שרוצה משהו מהיר. כי פלאפל טוב אי אפשר להכין מהר, צריך סבלנות. וגם ספר טוב צריך לכתוב וגם לקרוא בסבלנות. ואז ליישם בסבלנות. שינויים בחיים לא קורים מהר.

ולגבי החינם? אני אגיד לכם משהו על חינם. אני אוהב לכתוב את הבלוג, ולהקליט את הפודקאסט, וכמובן לשחרר אותם לעולם בחינם. אבל אני גם בספק לגבי כמה הם באמת עושים שינוי. עד שלא שילמתי 300 ש״ח כל שבוע לטיפול ששינה לי את החיים, כל העצות-חינם של החברים שלי לא עזרו לי. משהו לא-רציונלי במוח שלי גורם לזה שכשאני משלם על משהו, אני לוקח אותו יותר ברצינות. 

האם השגתי את המטרה? האם כתבתי ספר ששווה לקוראים שלו הרבה יותר ממה ששילמו עליו? זמנים וקוראים יגידו. מה שבטוח, לא יכולתי לעשות את זה אחרת. נתתי את הנשמה, והיום אני הולך לספר לאבי שהוא נתן לי השראה.

ומה עם הקהל שמחפש משהו מהיר וזול? גם לו יש מענה בשוק. אפשר לגשת לחנויות הספרים, שמעתי שיש שם אחלה מבצע.

עדכון לפוסט – 21 לספטמבר, 7 בערב

הבוקר שיתפתי את הפוסט בפייסבוק שלי. היה סופר-משמח לקבל עליו את התגובות הבאות. שמחתי לגלות שיש אנשים שמעדיפים את הפלאפל היקר, ועדיין מרגישים שהוא היה שווה להם יותר…