איך התקבלתי לעבודה שרציתי

פוסט אורח | איל סגל

אקדים ואומר שהפוסט מיועד למתכנתים/ות (או לאנשים שרוצים הצצה לעולמם).

לקח לי שישה שבועות להתקבל לעבודה שרציתי.

התהליך היה מודע לעצמו. אחרי שלמדתי הרבה שיעורים חשובים התיישבתי לכתוב את הפוסט שיעזור לכם 
להשיג את האופטימום של העבודה שמתאימה לשאיפות ולצרכים שלכם, ולאו דווקא איך להתקבל לעבודה באשר היא.

חיפוש עבודה יכול להיות מסחרר ודורש את כל תשומת הלב; תגידו לאהובים שלכם שאתם מצטערים מראש (וגם לאורך הדרך) על התקופה ובקשו שיהיו סבלניים ומפרגנים.

אתם הולכים לעבוד בזה במשרה מלאה, שמלווה בהצלחות ובכישלונות, בפחדים ובהפתעות, בקיצור- לונה פארק. אני, באופן אישי, פחדתי מכיוון שלא הייתי בסיטואציה הזו מעולם, ולא ידעתי אם אתמודד איתה בהצלחה.

הבנתי שעלי להתייחס לתהליך באופן הכי יסודי ומקצועי שאוכל, משום שזה לא תהליך שעורכים לעתים תכופות ועלי להגיע לאופטימום בלי להתפשר.

חשוב לי לשתף את התהליך שעברתי כי אני מרגיש שהוא נעשה באפן יסודי ונכון, והייתי שמח לו מישהו היה נותן לי תובנות כדי לדעת למה אני ניגש לפני שהתחלתי. הפוסט הזה יתאר את השלבים בתהליך:

1. להבין מה חשוב לי

2. כתיבת הקו״ח

3. מיפוי השוק (והכי חשוב) חיפוש קונטאקטים בכל חברה,

4. איך להתכונן לראיונות הטכניים והפרסונליים,

5. איך להתנהג בראיונות (ואיך להתמודד עם לא)

6. איך לראיין את המראיין

7. ולבסוף- לקבל החלטה

אז מה למדתי מהתהליך –

איך להיות במאה אחוז כל הזמן. ״און טופ אוף יור גיים״. לתפיסתי זה נדרש בשני רבדים:

1. הכנה טכנית (מקצועית ואישית – שלב ארבע)- מאפשרת לנו להיות חדים, קומוניקטיביים ושקופים.

2. מיינדסט נכון – (היה לי) חשוב להיות נעים ופוזיטיבי, לחשוב לפני שעונים, במקום להיות אימפולסיביים- בעיקר סביב שיח אישי ולא טכני.

הבנתי כי מי שאני היום, במובן המקצועי והאישי, איננו באותו מקום בו הייתי לפני כמה שנים; ההתפחות המקצועית שלי, הנסיון, הידע, ובהחלט גם החיים האישיים שלי- הם כולם משפיעים על סדרי העדיפויות שלי, שהשתנו וסביר שעוד ישתנו לאורך הדרך. ולכן, תעדוף הדברים הוא בהכרח פועל יוצא של הרגע בזמן בו אני מכריע לגביו, כלומר- מי אני היום ומה חשב לי כעת.

אקדים ואומר – אני מתכנת. הפוסט הזה יכול לעזור לכל אחד בתהליך החיפוש, אך הוא רלוונטי ביותר למתכנתים.

שלב ראשון — תרגיל ב״מה חשוב לי״

את התרגיל הזה עשיתי עם חבר קרוב שלי בקפה (אולי אתם מכירים), הוא לקח דף וכתב עליו חמש תכונות (/ערכים) וביקש ממני לסדר אותן לינארית:

1. חיבור למוצר — כמה חשוב לי להתחבר למוצר, החיבור יכול לנבוע מתוך האימפקט שהמוצר מייצר או פוטנציאלית ייצר, או לנבוע מתוך החדשנות שלו במובן שאף אחד לא עשה זאת קודם. חיבור למוצר הוא המנוע הפנימי שידע לענות על השאלה למה אני פה, גם ביום בו כלום לא הולך.

2. התפתחות אישית – כמה חשובה לי התפתחות הפרסונה שלי והSkills שלי (להרצות מול קהל, להיות מנטור, לתרום לOpenSource וכו)

3. שכר

4. התפתחות מקצועית – שני מישורים –

   1. טכנולוגית – ללמוד שפה חדשה או להעמיק בשפה קיימת

   2. תפקידית – IC או Leader

5. סביבת עבודה כיפית – לוקשיין, דייברסיטי של אנשים (או שלא), דוג פרנדלי וכו

לקח לי כמה רגעים לעשות את המיון, התחלתי מהסוף קפצתי להתחלה – הגעתי בסוף ל:

חיבור למוצר > התפתחות אישית > סביבת עבודה כיפית > התפתחות מקצועית > שכר

אסביר: ראשית, היה לי קל לשים את השכר בסוף, ידעתי שמלכתחילה אני ניגש לשוק עם בנצ׳מרק גבוה.

אח״כ יצאתי מנקודת הנחה שמחסנית היכולות שלי כרגע מספקת אותי (מה עוד, שאני תמיד ממשיך ללמוד באופן עצמאי), הבנתי גם שאין לי בעיה לקחת תפקיד פיתוח ולא מוביל (אנשים או טכנולוגיה) לטובת הצטרפות לחברה שתענה לי על שלושת הקריטריונים הנותרים.

ואז קרה דבר מעניין: הפנמתי שמה שמניע אותי היום, הוא לא מה שהניע אותי כמה שנים קודם לכן.

התכונות שמעניינות אותי כיום הן- סביבת עבודה שאחוז לא מבוטל מעובדיה מנהלים חיי משפחה, וכמו כן, כזו שמשלבת אחוז ניכר של נשים בתפקידי פיתוח – ולא נשלטת על ידי גברים (ר״ע ברוטופיה).

למה? שני הנושאים מתחברים לנושא אחד של דייברסיטי, שאליו אני מאוד מתחבר.

אז סביבת עבודה נעימה התמקמה במקום השלישי.

במקום השני מיקמתי את ההתפחות (צמיחה) האישית – הרגשתי שחשוב לי להצטרף לחברה שיכולה ורוצה להשקיע בי כשם שאני בה.

במקום הראשון מיקמתי את החיבור למוצר. הבנתי שמבחינתי, זה בסופו של דבר הכח המניע, משום שהמוצר הוא הוויז׳ן. זה אומר בהכרח שגם אם כל שאר התכונות יהיו אל מול הציפיות שלי מהן – אבל אין לי אמונה במוצר, אז זה לא בא בחשבון. ולכן הקריטריון הזה נסק אל המקום הראשון.

הסידור הזה עזר לי בקבלת החלטות בדרך, אבל כאן אני עדין במרחב התאורטי ממקם את הערכים על פי סדר העדיפויות, בוא נראה איך זה עומד אל מול קונפליקטים קונקרטיים (ספוליר).

שלב שני — כתיבת קו״ח

קו״ח צריכים להיות תמציתיים ומדויקים – הם אמורים לענות על שלוש שאלות: מי אני, מה אני יודע ומה עשיתי. הפורמט שבחרתי בו מתאר את ההשקפה הזו.

1. מי אני – שורה אחת: כותרת עם פרטים יבשים , שורה שניה: תת כותרת – משפט שמתאר אותי די טוב.

2. מה אני יודע – טבלה עם כל הסטאק שלי, אותה חילקתי לפי : שפות תכנות, פריימוורקים קליינט סייד, פריימוורקים סרבר סייד, תשתיות, דאטאבייסים, ביגדאטא ודב-אופס.

3. ומה עשיתי – כתבתי את שלושת התפקידים האחרונים שלי – כל אחד ציינתי את המוצר, הסטאק, האתגרים והאחריות. ואת הלימודים האקדמיים.

שלב שלישי – למידת השוק והכנת רשימת משרות

זה אחד השלב הכיפיים, הרגשתי כמו ילד בחנות ממתקים; זו פריבילגיה גדולה מאד להיות מתכנת ב2018, עוד יותר בתל אביב ועל אחת כמה וכמה- עם ניסיון. הפלטפורמות שאני השתמשתי בהן בשביל לחפש את המשרות הרלוונטיות עבורי, היו- Linkedin Glassdoor  ובנוסף השתמשתי ב- Woo ו- Gloat. עברתי על המשרות, ופתחתי לי ספרדשיט בשם Rabbit season עם העמודות הבאות:

• התנעתי תהליך (כן/לא)

• סטטוס בתהליך (מנסה לקבוע ראיון/נקבע ראיון/מחכה לתשובה/ קיבלתי לא/ קיבלתי הצעה)ֿ

• שם החברה

• התפקיד

• מי יכול לחבר אותי

• הלינק למשרה

חילקתי את המסמך לשלוש קבוצות של חברות, לפי מספר העובדים בהן- סטארטאפים: עד 50 עובדים, סטארטאפים בצמיחה: עד 200 עובדים, ולבסוף- ארגונים גדולים.

אז איזה משרות הכנסתי למסמך הזה? כל אחד צריך לחשוב על קריטריונים שהם הכרח מבחינתו.

אני פילטרתי פנימה לפי מרחק גאוגרפי (לוקיישן היה ממוקם במקום השלישי אצלי), והחוצה לפי תחום התעסקות (לדוגמא אני לא מתחבר לAdTech) – בהתאם לערך העליון עבורי, של חיבור למוצר.

גיבשתי רשימה ראשונית ובה כ-30 משרות. חשוב לזכור שהרשימה הזו חיה לאורך זמן החיפוש, ובהכרח יתווספו אליה משרות חדשות שיצוצו, מהלוחות למשל, או דרך אנשים שסיפרתם להם שאתם מחפשים עבודה. לכן, זו רשימה דינמית.

אחרי שיש רשימה, הדבר הכי חשוב הוא להבין מי יכול לחבר אותי בכל מקום. השיטה שלי הייתה זו:

1. סימנתי לעצמי את מי אני מכיר שעובד או עבד בכל אחת מהחברות.

2. שלחתי שאלה לחברים הקרובים ביותר: את מי הם מכירים בכל אחת מהחברות הנ״ל, ומה טיב ההיכרות.

3. נכנסתי לפרופיל החברה בלינקדין ובדקתי מי ובאיזה מהמעגלים שלי (ראשון ושני) אני יכול להגיע למישהו שעובד או עבד בחברה.

*אנקדוטה לגבי לגשת לעבודה הראשונה למי שזה רלוונטי עבורו, שני דברים:

• חסם הנסיון – את החסם הזה אפשר לעבור עם התלהבות מטכנולוגיות ודרייב להצלחה – את המילים היפות הללו חשוב לגבות גם במעשים – למשל למידה עצמאית של שפה או פריימוורק, ופרוייקטים עצמאיים בגיטהאב. (או אם אתם אינכם מפתחים – אז אותו הדבר בתחום שלכם – למדו סקיל חדש, ונסו לייצר פרויקט קטן שמוכיח את היכולות שלכם.)

• חסם הראיון בעקבות חוסר נסיון – את החסם הזה אפשר לעבור כנראה בדרכים יצירתיות כמו חיבור ישיר לחברה, מייל קר שמתאר את ההתלהבות והדרייב.

שלב רביעי – הכנה לראיונות

באופן גורף מרבית התהליכים נראים כך: ראיון ראשון טכני- מול חבר צוות, ראיון שני סיסטם דיזיין- מול ראש צוות, ראיון שלישי- מול ראש מחלקה וראיון רביעי- מול HR. יש מצב שיהיה גם תרגיל בית.

ההכנות לשלב הזה הן בשני ורטיקלים: הטכני והפרסונלי.

1. את ההכנה הטכנית אחלק לשניים –

   1. כמחצית מהחברות אוהבות לשאול שאלות תיאורטיות – החלק הזה דורש כשבוע הכנה – יש ספר שנקרא Cracking the code interview – הוא עב כרס, כ- 700 עמודים, ויש בו את כל השאלות התיאורטיות שאי פעם ישאלו אתכם בראיון (והתשובות).

   2. שאר החברות שואלות שאלות פרקטיות שמבטאות ניסיון אמיתי עם שפות ו/או פריימוורקים. אז אם אתם הולכים לדבר על שפה או פריימוורק שאתם שולטים בו, אבל צריכים להסגר על דברים שאף פעם לא הבנתם עד הסוף, זה הזמן.

2. ההכנה הפרסונלית היא בעצם הכנת הפיצ׳ שלכם – הוא צריך להציג ולמכור אתכם בצורה אידיאלית.

הפיצ׳ שלי היה קוהרנטי ובקורלציה לקו״ח והיה בנוי ככה:

1. 1. פרטים ״יבשים״ ומה התפקיד שלי היום (או אתמול)

   2. איפה גדלתי ולציין מסגרות אם היו

   3. לימודים אקדמיים (ואו צבא)

   4. עבודות קודמות – טייטל, סטאק ואתגרים, אם היה קידום אז לציין.

   5. עבודה אחרונה – מוצר, טייטל, סטאק, אתגרים ואחריות. חשוב לתת תחושה שאני עוזב מהסיבות הנכונות – למצוא סיבות שניתן להזדהות איתן בקלות – למשל מיצוי אישי, אתגרים טכנולוגים חדשים, החלפת סביבת עבודה.

   6. מחפש את האתגר הבא כי… – זו נקודה חשובה בפיצ׳ שמסכמת את מי שאתה ומה שאתה יודע, אך גם מפנה את זה למה שאתה מחפש – זה יכול להתחבר גם ללמה אתה עוזב. חשוב מאד להיות פוזיטיבי ולנסח את הדברים באופן שייתן לצד השני תחושה נעימה.

שלב חמישי – הראיונות

זה השלב הכי מסחרר למעשה- פוגשים מלא אנשים, מפצ׳פצ׳ים כל היום, חוטפים לא ועוד לא ועוד לא- ככה זה הרגיש עבורי בגדול. אני הזדקקתי לשלוש איטרציות של ראיונות, כלומר, ריכזתי לי במשך שלוש פעמים, כל פעם לכדי שבוע, את כל הראיונות. בסה״כ הייתי בכ- 40 ראיונות, שזה המון דחיות, והצעות בודדות.

הנה כמה נקודות טו קיפ אין מיינד:

• מה שלא כיפי בשלב הזה זה לקבל ״לא״ים, צריך לקחת בחשבון שזה חלק מהדרך.

ההתמודדות שלי עם זה היתה:

1. לקבוע ראיונות בשביל לשמור על רצף, ככה שאם מגיעה תשובה שלילית -היא בסך הכל עוד אינפוט. אני קבעתי בין שניים לשלושה ביום, רצוי עד שניים טכניים. (אם אין רצף אפשר לשקוע בקלות לתחושת כשלון במקום להתקדם במה שחשוב).

2. לכשמגיעה תשובה שלילית ודווקא הרגשתם שהלך לכם טוב והייתם שמחים להמשיך – נסו לקבל פידבק. אל תתעקשו על זה, זה יכול גם להוריד אתכם אם זה לא ממוקד. במרבית הפעמים זה עזר לי, לעומת פעם אחת בה התעקשתי – כלומר, שאלתי למה לא, ולא קיבלתי תשובה מידית, אז ביקשתי שיחזרו אלי עם פידבק וכך היה- הרגשתי שבמקום להמשיך הלאה, נתקעתי על זה.

• לפני כל ראיון קחו כמה רגעים ללמוד על המראיין והחברה, זה גם הכנה וגם שיעורי בית.

• לזכור לאורך הדרך בראיונות להיות נחמד ונעים, לשמור על גישה פוזיטיבית, לחשוב לפני שמדברים- ולא באימפולסיביות. גם אם יש דברים שליליים לומר, צריך לדעת איך לומר אותם- אף אחד לא רוצה לשמוע מישהו שמלכלך.

• לא לקבוע על ההתחלה את המשרות שסימנתם בכוכב (אלו שהכי הייתם רוצים), מוטב להשתפשף בראיונות אחרים קודם.

• תרגילי בית: הגישה שלי כלפי תרגילי בית היא אמביוולנטית, בסך הכל ניתן להעריך באמצעות שאלות פרקטיות את הידע של מועמד על הנייר, וזה דורש מיומנות והכנה של המראיין. אבל באמת לפעמים ישנה התלבטות, ויש צורך להכריע באמצעות תרגיל ״האנדס און״, מאידך- זה גם עלול לזלול זמן יקר שהיה נחסך מצד המראיין. למקומות אליהם ממש רציתי להתקבל, נתתי את המקסימום שמבחינתי היה יום עבודה (8~9 שעות) ולשאר, עד עד חצי יום עבודה (עד 4 שעות פיתוח).

• חשוב לשמור על מיקוד ושליטה – להיות הHunter, לא להסכים לעבוד עם חברות השמה בשלב הראשוני.  זה יכול יכניס עוד משרות שהן לאו דווקא רלוונטיות והרי גם ככה התקופה הזו תהיה עמוסה ב2-3 ראיונות ביום, אז לא כדאי להעמיס ולבלבל.

• בתום כל ראיון יש חלק שבו ניתן זמן לשאול את המראיין שאלות. נסו לשאול שאלות שיעזרו לכם לקבל תחושה של איך החברה והצוות מתנהלים בנקודות שהעלתם בשלב הראשון  (מה חשוב לי)

  • מקצועיות – מה הסטאק הטכנולוגי? האם יש פתיחות לשינויים? מהי מטודולגית הפיתוח?

  • התפתחות אישית – האם עובדים עם הראש צוות על מטרות אישיות? מהן דרכי הפיתוח של האנשים בארגון? האם יש על כך דגש?

  • סביבת העבודה – האם חשוב לחברה לשלב נשים בפיתוח?

אל תטעו לקפוץ לשלב השישי שבו, באופן בו אתם שואלים שאלות. השלב הזה מתקיים רק במידה וקיבלתם ״אוקיי, מבחינתנו התקבלת, נשמח להתקדם להצעה״, עד אז זכרו היטב שהשאלות שאתם שואלים משקפות אתכם.

שלב שישי – להפוך את הצדדים בשולחן המראיינים

יש! השלב הכי כיפי, יש לנו כמה תשובות חיוביות ביד, עכשיו אתם נמצאים בסיטואציה בה הצלחתם להרשים את כל האנשים לאורך הדרך והם רוצים שתצטרפו לחברה. שאפו!

כעת הכי חשוב זה לעשות תיאום ציפיות, ולכן כאן אומרים למי שמנהל/ת את תהליך הגיוס שאתם הייתם מעוניינים לקבוע פגישה נוספת עם הראש צוות / ראש מחלקה, למטרת תיאום ציפיות –

1. לוודא שמה שאתם מחפשים (זוכרים את השלב הראשון – מה חשוב לי) מתיישר עם התכונות/ערכים של החברה.

2. לוודא את המקום הספציפי שלכם בצוות ושאתם אכן הולכים לעבוד תחת/עם הבוס הישיר שפגשתם. אפשר גם לעשות ארוחת צהריים ביחד בשביל להקליל את הסיטואציה.

3. אם לא כל כך מתחברים למה שהצוות הספציפי הזה מתעסק איתו ויש עוד צוותים, אז בהחלט אפשר וכדאי לומר: ״שמחתי להכיר את X והתרשמתי מאד, הייתי שמח להפגש עם עוד צוותים כדי שאוכל למצוא את המקום בו אוכל לבטא את עצמי באפן הכי טוב בתוך החברה״.

אני למשל הבנתי שהערכים של אחד המקומות אליו התקבלתי, הוא לשים דגש על התפתחות טכנולוגית של אנשים, ולאו דווקא זו הפרסונלית. זה משהו שהיה חשוב עבורי ושמתי עליו דגש (מקום השני – התפתחות אישית). כשגיליתי שהחברה האמורה לא משקיעה את משאביה בכך כעת, או לא רואה זאת בראש מעיניה, החלטתי לא להמשיך איתה בתהליך.

אז הרשימה שלנו מהשלב הראשון ה״מה חשוב לי״ שהיתה המפתח להתחלת התהליך היא גם המפתח להשלמתו.

ולא זו בלבד, שהיא הייתה כלי לבחון את האפשרויות שלי ולמפות אותן, היא הפכה גם לכלי לבחינה עצמית תוך כדי התהליך ובעיקר בסיומו. לקראת קבלת ההחלטה, הבנתי שההחלטה היא כבר לא רשימת ערכים תיאורטית, היא קבלת החלטות קונרטית עבור החיים שלי, ויש לה הכרעה על הרבה אספקטים בחיים שלך, המקצועיים והאישיים. כאן הבנתי למשל שבעבר כמתכנת צעיר שחי חיי רווקות, לא היה הבדל גדול בין משכורת טובה אחת לאחרת ובנקודת הזמן הנוכחית בחיי, לקראת חיי משפחה ועם הרבה יותר מחשבה על העתיד, השכר התגלה כאלמנט שחשוב יותר מששערתי, בהכרעת הכף. זה לא אומר שסדרי העדיפויות שלי שונים, או שאיני אותו אדם. זה כן בהחלט אומר שבכל זמן נתון, ההחלטות שלנו מונעות מהצרכים והכוונות שלנו באותו הרגע. מאידך למשל, חשבתי שמתוך אותו מקום בחיי האישיים, אולי אבחר במקום עבודה גם מטעמי נוחות והתאמה לחיים שלי כרגע או אלו הצפויים לך בשנים הקרובות, אך לבסוף הבנתי שהצמיחה שלי, היא חשובה יותר לחיים האישיים שלך, מאשר נוחות.

גיליתי שיש איזה מרחק קטן בין סדרי העדיפויות התיאורטים שלנו, לאלו הממשיים ובזמן אמת גם השפיעו על קבלת ההחלטות שלי. ולכן הרשימה היא דינאמית ונעה בין התאוריה לממשי.

שלב שביעי ואחרון-  החלטה וחתימה

אחרי תהליך מאד שכלתני, כל שנותר לי לומר לכם הוא: לכו עם הבטן.

זה יקח יום יומיים מייגעים, אבל בסוף תצליחו להבין מה אתם מרגישים.

התקשרו לבשר את הבשורות הטובות, התקשרו להודות לשאר ההצעות – על ההזדמנות, הזמן וההשקעה שניתנו לכם, וזכרו להיות אדיבים – אולי תפגשו שוב בעוד כמה שנים.

---

אני איל סגל, בן 32 מתלאביב, נשוי ומאוהב. מתכנת מהלב, מבשל בהנאה,   אוסף ומתקלט מוזיקה, מתאמן ביוגה, מעריך עיצוב ואדריכלות, מתענין בתרבות  של מקום העבודה.