פוסט אורח | רוזין רוזנבלום
רוזין רוזנבלום פירסמה פוסט מעולה ומוצלח בקבוצת אנשי העולם החדש, בו היא נתנה 4 טיפים איך לעקוף את בעיית זכר/נקבה ולכתוב תוכן בנימה אישית. אם אתם כותבים תוכן בעברית זה יעשה לכם הרבה סדר.
שיטה 1 – ההצלחה מוטלת על הכף…סופית
אני רוצה להראות לך איזה קסם יש במילים הנגמרות ב-כף סופית. מילות פנייה הנגמרות בכף סופית,נקראות גם כזכר וגם כנקבה:
שלך, בשבילך, ממך, ברצונך, לפניך,
אותך, כמוך, לך, אצלך, שלך, דעתך, ועוד…
לרשימת המילים הנגמרות בכף סופית המצאתי שם: רשימת הכאפות. למה?
בגלל שהן גם מסתיימות בכף סופית,וגם נותנות כאפה לבעיית הזכר/נקבה בפנייה ישירה.
בכל פעם שחשוב לך לפנות אל הקורא שלך באופן ישיר, כדאי לך להיעזר במילים מרשימת הכאפות ואז לא תהיה
לך בעיה עם זכר ונקבה במשפט.
בדיוק כמו שעשיתי בכל הפסקה הזו.
אני גם ממליצה לך להכין רשימת כאפות קבועה,שתהיה לך זמינה לשימוש.
שיטה 2 – פנייה בלשון עבר
שמת לב שכאשר דיברת בלשון עבר, הצלחת לעקוף את בעיית זכר/נקבה?
מילות פועל בלשון עבר, אפשר לקרוא גם כזכר וגם כנקבה, ולכן מומלץ להיעזר בהן, בדיוק כמו שעשיתי בפסקה הזו.
לדוגמה…
במקום לכתוב – האם אתה מחפש?
אפשר לכתוב – אם חיפשת –
במקום לכתוב – האם אתה חולם?
אפשר לכתוב – אולי חלמת על –
שיטה 3 – בשם הפועל נעשה ונצליח
להשתמש בשם הפועל ולבנות את המסר שלך בדיוק כמו שעשיתי עכשיו, זה ממש קל.
במקום: תשתמש/י – להשתמש
במקום תבנה/תבני – לבנות
שיטה 4 – כולנו באותה סירה
אני יודעת שקשה לעקוף את בעיית זכר/נקבה בעברית, אבל אנחנו נעקוף אותה יחד, נלמד איך עושים את זה, ונתקדם צעד צעד עד שנצליח.
אם נסתכל על המבנה של הפסקה הזו, נגלה שכתבתי אותה בלשון – רבים-אנחנו – שזה מאוד שונה מלשון רבים-אתם.
הכוח של לשון רבים-אנחנו- טמון בזה שהיא מייצרת קירבה. אני לא נמצאת מולך, אני בצד שלך,אנחנו יחד בסיפור הזה.
ורגע לפני סיום, חשוב לי להגיד לך עוד משהו, יכול להיות שעבר לך בראש שכתיבה כזו תוציא ממך משהו מאולץ, לא קולח, או שאולי זה יאלץ אותך לוותר על מילים מסוימות שתכננת לכתוב, ואולי החשש שזה יגרום לך לכתוב טקסטים מהסוג האנמי/אקדמי.
אין לך מה לדאוג.
רוב מילות התיאור של רגשות/תחושות,המילים שבדרך כלל מעניקות לטקסט עוצמה, הן מילים שאין להן בעיה של זכר/נקבה.
בעיית זכר/נקבה מתבטאת במילות פועל ושייכות, כך שגם אם שינית אותן קצת, הן לא מחלישות את
הטקסט שלך.
בטח שמת לב שאת כל הפוסט הזה כתבתי בלשון יחיד/ה בלי בעיה.
זה היה לך מוזר? הרגשת שהטקסט מאולץ?
ועוד כתבתי את זה בשעות מאוחרות עם עייפות ניכרת, נשבעת לך שאם הייתי כותבת את זה בשעות הערנות
בבוקר, היית רואה כאן טקסט סוחט דמעות.
ואני אגיד לך עוד משהו בכנות, גם אם לפעמים זה ייאלץ אותך לשנות קצת את הטקסט פה ושם, זה לגמרי שווה את זה, כי מה שקורה כאן עכשיו בינינו, התחושה הזו שאני מדברת איתך אישית, כאילו שאני כותבת עבורך במיוחד, זה מייצר המון אינטימיות.
בגלל זה כדאי לך להתאמן על זה, להכין לעצמך רשימת כאפות, לתרגל קצת, לכתוב ולמחוק, זה יותר פשוט ממה שנדמה לך.
נ.ב.
לא דמיינת, היה כאן רגע בינינו,
לא זייפתי את זה.