אדם חדש בא לעולם.
גרסא מעודכנת של בני האדם מתייצבת ומתבהרת מתוך הרעש והבלבול שמייצר העולם החדש.
אני מכנה אותו – האדם המסתגל. או בלועזית – Homo Adaptus.
אנסה להסביר מיהו האדם המסתגל –
כשסבתי נינה ז״ל נולדה בליטא הקרה, ברחובות היו סוסים וכרכרות. בילדותה ראתה את המכוניות מגיעות, ומחליפות לאט לאט את הסוסים. רוב רוכבי הסוסים איבדו את עבודתם, אך החכמים בניהם עברו לעבוד בתור נהגי מכוניות. כך היה גם עם בוני הכיכרות – שמיעוטם עברו לעבוד במפעל לבניית רכבים.
ללוויה של סבתי נסענו במכוניות. מהירות יותר, משוכללות יותר, שקטות יותר, מזהמות פחות – אך עדיין מכוניות. ארבעה גלגלים, ארבע דלתות, זכוכיות, הגה ובלמים.
כשהגיעה סבתי לארץ הצליחה להשיג עבודה בדואר ישראל. מעולם לא התלוננה על העבודה שלה, וגם לא העזה לחשוב האם כיף לה בעבודה, או האם היא מממשת את עצמה שם, או האם הייתה יכולה לעשות משהו אחר במקום. ואולי כן חשבה – אבל לא העזה לומר זאת בקול רם. זה היה דור אחר.
כשסבתי היתה אומרת ״פעם לא היה כזה״ היא התכוונה – ״לפני 70 שנה״.
כשאימי אומרת ״פעם לא היה כזה״ היא מתכוונת – ״לפני 20 שנה״.
כשהמילניאלז אומרים ״פעם לא היה כזה״ הם מתכוונים ״לפני שנה״.
תראו, את רוב חיינו על כדור הארץ כבני אדם (ובטח לפני) – העברנו בהתקדמות קדימה. התרבות, הטכנולוגיה, הגלובליזציה – בכל התחומים האלו זזנו קדימה. גם אם לפעמים עשינו צעד אחד אחורה, השניים אחריו היו קדימה.
אבל זו היתה התקדמות כמעט בלתי נראית:
אם הייתם לוקחים אדם משנת 1250 ומקפיצים אותו עם מכונת זמן לשנת 1500 – הוא היה מתפעל מהשינויים שהיה רואה בעולם. הוא היה רואה כלי נשק טיפה יותר משוכללים, ובגדים טיפה שונים, הערים היו טיפה יותר גדולות, והאוכל היה טיפה יותר מגוון. כך היה גם אם הייתם לוקחים אדם משנת 1500 ומקפיצים אותו עם מכונת זמן לשנת 1750. שוב 250 שנה, ושוב שינויים קטנים, ושוב הוא היה מתפעל.
אבל מה היה קורה לאדם אם הייתם מקפיצים אותו משנת 1750 שוב 250 שנה, הפעם לשנת 2000?! המראות שהיה רואה היו מסובכים מדי בשבילו כדי לקלוט אותם. הוא היה רואה מטוסים כבדים טסים בשמיים, והוא היה רואה אנשים שמעבירים שיחה משני קצוות העולם בתוך שניות דרך האימייל. והוא היה רואה אנשים שנותנים להם לבלוע כדורים והם מבריאים, והוא היה רואה צילומים מהחלל של כדור הארץ, והוא היה רואה אנשים משחקים בהצגה בתוך טלוויזיה, ואת הספרייה הגדולה ביותר בעולם – מתחבאת מאחורי מסך שטוח עם שם מצחיק – ״גוגל״. כנראה שהוא היה בטוח שהוא השתגע. הוא היה מטפס על גורד השחקים הקרוב וקופץ למטה.
ועכשיו תקחו אדם משנת 2000 ותקפיצו אותו לשנת 2015. רגע, בואו נעשה את זה אמיתי יותר – קחו את עצמכם, עכשיו, משנת 2016, ודמיינו שאתם צריכים שוב לחיות בשנת 2000. אין פייסבוק. אין יוטיוב. אין סמארטפון. אין אימייל שעובד כמו שצריך. אין יד2, אין לוחות דרושים באינטרנט. כשאתם מחפשים עבודה אתם צריכים ללכת לקנות עיתון ולחפש מודעת דרושים. כשאתם רוצים להיפגש עם חבר אתם קובעים איתו מראש, ואין אופציה לבטל. כשאתם מארגנים אירוע או מסיבה – צריך להיפגש כדי לארגן אותה עשרים פעם, כי אין וואטסאפ. כשנסעתם לחו״ל לא היה AirBnB, ואת המונית תפסתם ברחוב עם היד כי לא היה GetTaxi. כשטסתם לחו״ל הייתם הולכים לקנות ספר תיירות כי לא היה google maps ובלוגים עם המלצות, וכשהייתם שם אם נתקעתם עם הרכב או ברחוב לא מוכר – נשענתם על עזרת העוברים ושבים כדי להיחלץ משם. נשמע רומנטי, אבל גם מעצבן ומתסכל.
איזה טירוף.
כלומר ב-15 השנה האחרונות, התרחשו שינויים בעוצמה של מה שקרה ב-250 שנה שלפני. וב-250 השנה שלפני התרחשו שינויים יותר גדולים מכל ה-2500 שנה הקודמות.
מה זה אומר? זה אומר שאנחנו חיים בעולם שמאיץ. לא ״מתקדם במהירות״, אלא ״מאיץ״. כלומר השינויים לא רק שהם מתגברים, אלא גם – הזמן שחולף בין שינוי אחד לשני מתקצר.
ואנחנו? אנחנו נדרשים to adapt. להסתגל. להסתגל לשינויים בעולם העבודה. להסתגל לצורה חדשה בה נחנך את ילדנו. להסתגל לעבוד בצורה מהירה, יעילה, דיגיטלית יותר במשרד. להסתגל לאיך לנהל את הבית והמשפחה שלנו בעולם המאיץ הזה. להסתגל לצורות תקשורת חדשות – כי אף אחד לא פרסם את ״ספר החוקים של איך לדבר לאנשים בפייסבוק״, ולצורות היכרות חדשות – כי אף אחד לא הסביר מה מותר או אסור לעשות עם טינדר. להסתגל לדברים הנהדרים שיש לעולם החדש להציע לנו, וגם לדברים הפחות נעימים. להסתגל לכך שיש לפנינו הזדמנויות חדשות ונפלאות – הקמת עסק נהייתה יותר זולה, הפרסום והשיווק נהיו זמינים לכל אחד. גם החינוך נהיה הרבה יותר זול וגמיש – אפשר ללמוד אונליין, ואפשר ללמוד בחינם מערוצים ביוטיוב. וכולי וכולי וכולי.
לכן האדם החדש הוא האדם המסתגל. ה- Homo Adaptus. זהו האדם שישרוד. לא זה שהדורות שאחריו ישרדו בגלל איזו מוטציה בגנים – כמו בתיאוריה של דרווין. אלא האדם שיצליח להגמיש את מחשבתו, מעשיו, והרגליו – תוך כדי מהלך החיים שלו עצמו – הוא זה שישגשג, וירוויח מהשינויים הבאים עלינו. לא האדם החכם ביותר, ולא זה שלהוריו יש הכי הרבה כסף, ולא זה שנולד יפה ביותר – אם כי אלו לא מזיקים – אלא זה שישכיל להיות גמיש. זה שישכיל להבחין מתי הוא נדרש להשתנות. לשדרג לעצמו גרסא תוך כדי שהוא זז.
האדם המסתגל לא רואה בשינויים המהירים של העולם החדש איום, או משהו שצריך להתפלל שלא יקרה. הוא מכיר בכך שזוהי המציאות, ולכן הוא רואה בהם הזדמנות. הוא מבין שהוא חייב להישאר עם עיניים פקוחות, ולוודא שהוא עושה מהלכים אקטיביים כדי להישאר רלוונטי.
ברוך הבא Homo Adaptus – אתה הולך ליהנות מהעולם הזה…