Please enable javascript in your browser to view this site!

איך תצליחי לעשות את מה שהבטחת לעצמך ב-2017

[הודעת מערכת - הפוסט הזה כתוב בלשון נקבה, בעקבות כמה תגובות לפוסט הקפה. הכל נכון גם לכם זכרים, וכראיה ניסיתי הכל על עצמי. תסתדרו.]

אז החלטת ש-2017 תהיה שנת השינוי הגדול. את מבינה טוב מאד שאם תחליטי לעשות את השינויים שאת רוצה, וגם תעמדי בהם, החיים שלך ישתנו לטובה. 

כבר החלטת מה את רוצה שיקרה ב-2017?

תפתחי סטארטאפ ותעשי מיליונים ותופיעי על השער של דה-מרקר?

תפתחי בלוג מצליח שירגש את העולם שבחוץ?

תעזבי את העבודה שאת שונאת ותפתחי עסק אונליין למכירת בגדים מעוצבים לסבתות מגניבות?

או תעמדי קשוחה מול הבוסית המעצבנת שלך, ותגידי לה לסתום כשהיא עוברת את הגבול?

או שהחלטת שתצליחי להיכנס לכושר ולרוץ חצי-מרתון עד פסח?

או שסופסופ תעצבי מחדש את הדירה, כי נמאס לך כבר מהמראה הצבעוני-מדי של הסלון?

או שתלמדי איך עומדים על במה מול קהל ותפסיקי לפחד מזה?

יופי לך.

גם אני תכננתי לעצמי משימות גדולות ל-2017 (אל תגלי לאף אחד- אני הולך לפרסם ספר).

ואם לא עשית לך כאלו, אז לא מאוחר להתחיל. אנחנו בשבוע הראשון של 2017, החיים קצרים, ויש המון דברים שאת רוצה לאחל לעצמך ולהספיק לעשות. פנקי את עצמך עם איזו משימה גדולה, יפה, שתשנה לך את החיים.

הבעיה עם משימות גדולות

הקטע הכי מעצבן עם משימות גדולות הוא ש -

בדר״כ לא תעשי איתן כלום. 

אז את נשארת עם רגשות האשמה על כך שלא עשית את הדבר הגדול שרצית לעשות... את תקועה בדיוק באותו מקום, ואפילו אין את מי להאשים חוץ מאת ״עצמך״, שרק שונא אותך עוד יותר, על זה שאת אף פעם לא מצליחה לעשות את מה שאת מחליטה.

בגדול. 

לפעמים את כן.

בדרך כלל לא.

למה קשה לך לעשות משימות גדולות? (גם לי!)

יש כמה סיבות לזה שממש קשה לך לעשות משימות גדולות (שלא לדבר על משימות שהן גם מעיקות - כמו לעבור דירה).

1. את לא בטוחה איפה להתחיל - מה הדבר הראשון שצריך לעשות? 

2. צריך לקחת המון החלטות - נגיד שאת החלטת לעבור דירה - אז צריך להחליט לאיזה אזור רוצים לעבור, ומה התקציב לדירה, ומתי עוברים... ועוד אלף החלטות קטנות. מרוב החלטות, הראש שלך מרגיש מפוצץ, ואז הוא מעדיף פשוט לא להתמודד עם הפיצוץ הזה, והוא ממשיך הלאה בחיים שלו.  

3. קשה לשמור על מוטיבציה-לאורך-זמן - אז נגיד, אין לך בעיה לאכול פיצות ולשתות בירה בברלין כל יום במשך שבוע. אבל להיכנס לכושר כשאת חוזרת לארץ? מאיפה את אמורה לגרד לזה מוטיבציה? ככל שהמשימה יותר גדולה, היא אורכת יותר זמן, וכך צריך לגרד יותר מוטיבציה כדי לסיים אותה! אז לפעמים את מחליטה מראש לא להתחיל בכלל...

4. יותר מדי הסחות דעת - כשעומדת מולך משימה גדולה – ולפעמים גם מפחידה או מאתגרת – הרבה יותר קל שניה להיכנס לבדוק חדשות, להציץ בפיד של אינסטגרם, או בפייסבוק, לפני שאת מתחילה לעשות את מה צריך. זה הרי ״ייקח לי כמה שעות רק להתחיל״, אז מה זה משנה אם תבזבזי עוד כמה דקות במקום אחר? 

איך יש אנשים שמצליחים לעשות משימות גדולות?!

לפעמים את מסתכלת על אחרות מסביבך, ואומרת ״מאיפה לבת-ז*נה הזו יש כח רצון כזה?!״

מה נסגר עם המעצבנות האלו! הן שמות לעצמן מטרה, ואשכרה מצליחות! הן מרימות אירועים, נכנסות לכושר, הם מסיימות את העבודה שלהם בזמן, והן אפילו לא מזיעות תוך כדי.

כוסאומו!

גילוי נאות – אני מהמעצבנים האלו. אל תשנאו אותי. 

אמנם אני לא מצליח לסיים כל מה שהתחלתי, ובטח לא להשלים כל משימה גדולה שהצבתי לעצמי, אבל באופן יחסי אני הרבה מעל הממוצע (וכמו שתכף תגלו גם אתן יכולות.)

איך אני מצליח?

בגיל די צעיר גיליתי כמה תובנות שעוזרות לי להשלים משימות גדולות, וכך נהייתי מהמעצבנים האלו באופן סדרתי. עם השנים אני מבין יותר ויותר כמה התובנות האלו אדירות, וכמה חשוב להבין אותן, וזו כל הסיבה שאני כותב את הפוסט הזה.

אני מזהיר מראש - זה די פשוט.

תובנה ראשונה - כל עוגת שוקולד מתחילה בביס אחד קטן

אוקיי, מכירות את זה שביום שישי יש לכן תבנית עוגת שוקולד במקרר/בתנור?

ואז במוצ״ש כמעט לא נשאר כלום מהעוגה, ובעצם לא היו לכם אורחים, ונכון אולי הבנזוג שיתף פעולה, אבל בנינו, אכלתן חלק ניכר מהעוגה?

(סיפור אמיתי שקרה לי בסופ״ש היומולדת שלי לפני שבוע. חיסלתי 90% מעוגת שוקולד במו ידיי.)

עכשיו תחשבו על המשימה הגדולה שלכן כמו עוגת שוקולד. איך זה שהיא הסתיימה?

כי כל פעם לקחתן ביס קטן.

הפסקת קפה שם, קינוח פה, בדרך למרפסת - ביס קטן, ולפני השינה - עוד חתיכה-אחרונה-להיום.

הנה, הבנתן את הטריק. 

ככה בדיוק מסיימים משימות גדולות - מחלקים אותם להמון ביסים קטנים, שמרוב שהם קטנים, כמעט לא שמים לב שהם קרו. 

דוגמא פשוטה?

נגיד שאתן חייבות לנקות ולצחצח את כל הבית עוד השבוע.

ונגיד שאתם כמוני – שונאות לנקות. מתי תעשו את זה? כנראה תדחו את זה לשישי או לשבת, וסיכוי טוב שזה פשוט לא יקרה.

אבל אם תקחו פתק קטן, ותרשמו עליו משימות ניקיון קטנות, שכל אחת לוקחת ארבע דקות, ואתן צריכות כל יום לעשות רק אחת או שתיים, עד סוף השבוע הבית שלכם יהיה מצוחצח.

והבונוס? כנראה שהבית יהיה נקי הרבה לפני סוף השבוע, כי אחרי שתתחילו את הראשונה, אתם כבר תהיו ב-״Zone״  ויהיה לכם הרבה יותר קל לעשות עוד אחת או שתיים מיד אחריה.

(זה כבר קשור לתובנה מספר שתיים שתכף נגיע אליה)

זה פותר את בעיית ״לא יודעת איפה להתחיל״ – תתחילי עם משהו קטן שיקדם אותך, אפילו עם המשימונת הכי קלה - בגלל שהמשימות כולן כל כך קטנות, זה לא כל כך משנה.

זה גם פותר את בעיית הסחות-הדעת, כי אפשר לסיים הרבה משימות קטנות בין פייסבוק לקריאת החדשות…

בקיצור כל פעם עושים צעד קטן עד שמגיעים לסוף. די פשוט. 

תובנה מס׳ 2 - ברוך הבא ״מר פידבק״

אוקיי, מר פידבק הוא בחור שאני ממש אוהב. נגיד כשאני מפרסם מאמר מוצלח בפייסבוק, מר פידבק מראה לי שיש הרבה לייקים => אני מבין שאתן אהבתן לקרוא את מה שכתבתי => אני לומד יותר טוב על מה אתן אוהבות לקרוא => יש לי מוטיבציה להמשיך.

מר פידבק יכול להיות גם מרושע, ואם אני עושה משהו לא טוב, אז הוא פשוט שותק, או במקרה היותר גרוע, ״נכנס בי״.

אבל מה שלא כולם שמים לב אליו, הוא שבעולם קיימים שני סוגים של מר פידבק:

- מר פידבק הגבוה והשמנמן

- מר פידבק הקטן והזריז

מה ההבדל בניהם?

״תביא דוגמא!״

אוקיי. נגיד שהיתה לי משימה גדולה שהיא - ״לכתוב ספר חדש באורך מלא״.

עכשיו יש את הדרך המסורתית לעשות את המשימה הגדולה הזו - לגייס את כל כח הרצון שיש לי, לכתוב את הספר במשך שלוש שנים ארוכות, בדרך להפסיק מאה פעם, לשנוא את עצמי, לריב עם כולם, להתחיל מחדש, וכולי וכולי. 

אם הצלחתי בכל זאת לשרוד, והגעתי לסוף ובידיי ממש ספר, ונניח גם שהספר שלי היה ממש טוב - מגיע מר פידבק הגבוה והשמנמן - נגיד זכייה בפרס ספיר לכתיבה. אני מרגיש ממש טוב עם עצמי וזה נותן לי מוטיבציה ללכת ולכתוב ספר שני. (וגם לנסות לתקן את כל מה שעשיתי בדרך - לריב עם כולם).

אבל אם לא הצלחתי לשרוד? אם נשברתי בדרך? שום פידבק לא הגיע. רק רגשות אשמה ושנאה עצמית. 

מצד שני, אם אני לוקח את המשימה הגדולה שלי ומחלק אותה להרבה מאד משימות קטנות שעומדות בפני עצמן, אני בעצם מזמן לעצמי את האפשרות לפגוש את מר פידבק הקטן והזריז הרבה יותר. 

למשל, אני יכול להחליט שאני רק כותב את תוכן העניינים של הספר, ונותן לכל החברים והמשפוחה לקרוא אותו. הם יתנו לי פידבק זריז - אהבו/לא אהבו. אם אהבו - אני מקבל פידבק טוב, ומתמלא מחדש מוטיבציה כדי לעשות את המשימה הקטנה הבאה בתור. אם לא אהבו, אני חוזר אחורה, ומנסה לכתוב תוכן עניינים יותר מעניין, אבל לפחות לא בזבזתי שלוש שנים על הספר הלא נכון...

העיקרון פשוט - שכשמקצרים את המשימות, אפשר לקצר גם את הזמן שלוקח עד שמקבלים פידבק. לא חשוב אם זה פידבק מהסביבה, או פידבק שלי עם עצמי (למשל, המשקל מראה לי שירדתי קילו). פידבק קטן וחיובי, דוחף אותנו קדימה לעבר המשימה הבאה, ואז אנחנו עושים דילוגים יותר קטנים, וגם נשארים כל הזמן עם מוטיבציה.

הקטע היפה פה הוא, שאם נשארים עם יותר מוטיבציה, יש סיכוי יותר גדול שנגיע לסוף המשימה הגדולה. ומי מחכה לנו שם? נכון! מר פידבק הגבוה והשמנמן - שהוא בעצמו ייתן לנו מוטיבציה לשים לעצמנו משימה גדולה נוספת. 

במילים אחרות - אם כוח הרצון שלכן לא כזה חזק, אל תנסו ״לקוות״ שהוא יהיה חזק, או להתבאס על עצמכן. תתייחסו אליו ככזה - קצר, וחסר סבלנות. המטרה שלכן עכשיו הוא לייצר לו משימות קטנות כאלו שאפילו הוא יכול להשלים אותן. 

תובנה מס׳ 3 - ביחד יותר קל

לפני שנתיים, אחרי כמה שנים בהן אכלתי ג׳אנק מטורף, ועליתי במשקל, החלטתי שאני עובר לתזונת פליאו קיצונית למשך חודש שלם. בעקרון זה אומר שאסור לאכול שום דבר שיש בו פחמימות/שום דבר טעים/עם סוכר או במילים אחרות - שום דבר שאפשר לקנות במכולת. 

אפשר לאכול המון בשר, ביצים וירקות. מפתה? לא כל כך.

אני לא אתחיל לספר לכן כמה זה היה מדהים, לאן הגעתי עם זה, איך נכנסתי לכושר, נהיו לי ריבועים בבטן, הורדתי שמונה קילו, הפסקתי להיות עייף ו.... בקיצור אני לא אתחיל לספר לכן את כל זה.

אבל אני כן אספר לכן שאם לא הייתי עושה את זה יחד עם קבוצה של עוד עשרה אנשים, בחיים לא הייתי מחזיק יותר משלושה ימים. למה? כי שותפים למשימה, עוזרים לך לעשות את הדברים שאת מתקשה בהם, וגם משמשים צינור למר פידבק זריז וקטן להגיע לבקר כמה שיותר. 

אז איפה שאפשר, עדיף לתכנן את המשימות הגדולות יחד עם עוד אנשים. זה הרבה יותר קל ככה.

הבנתי, מה עכשיו?

קחי עכשיו את המשימה הגדולה שהבטחת לעצמך לעשות ב-2017, קחי דף אמיתי או דיגיטלי, ותתחילי לפרק את אותה למשימות בינוניות, ואז לקטנות, ואז לקטנטנות. 

וגם - תבדקי האם היית יכולה לעשות את המשימות האלו עם חברה או חבר או כמה. 

בהצלחה!

אה, ותחזרו לספר אם פגשתן את מר פידבק הקטן, וגם תהיו חברות טובות ושלחו את הפוסט הזה לחברים - כדי שיעזרו לכן לעבור דירה/לפתוח סטארטאפ/לרוץ חצי-מרתון/לסיים עוגת שוקולד בסופשבוע אחד.