אז לפני שבוע התעוררתי בן ארבעים ואני חייב לספר שלא נפל לי שום אסימון. לא ״הבנתי״ שום דבר חדש מתחת לפוך ואני בתחילת העשור החמישי – אולי רק שבא לי קרואסון פיסטוק עם אספרסו קצר. גם לא הייתי בדכאון-משבר-קיומי לגבי זה שעברתי את החלק ה״חיוני״ של החיים – אולי כי ריי קורצווייל הבטיח שאם אשרוד עד 2045 אוכל להעביר את המוח שלי לענן ולחיות בלי מכאוביי ברכיים. גם לא עשיתי לעצמי ניתוח אמצע-חיים כדי להבין מה הספקתי ומה איך-יכול-להיות-שלא-הספקתי – אולי כי מרוב שאני חופר על זה ביומ-יום – היומולדת זה יום מצוין לנוח מהמחשבות המתישות.
באייטיז, כשהייתי קטן, הוליווד סיפרה לי שבגיל ארבעים אני אעבור משבר. אני אתגרש. אקנה לעצמי מכונית עם גג נפתח. אלך לפצות את עצמי על החיים הבורגנים האבודים שפיתחתי לעצמי בניגוד לאני-שרוצה-להישאר-טינאייג׳ר. כמו כל דבר בהוליווד למעט וודי אלן – זו היתה כמובן הגזמה מוחלטת. ואולי בעצם הוליווד צלחה במזימתה – מרוב שהפחידו אותי מדרך הישר, לקחתי סיבוב מהצד, והגעתי לגיל הזה בלי עצבים תוך-בטניים שמאיימים להוציא לך את הנוסע השמיני מהבטן.
בניאדם נוטים לייחס לאנשים מבוגרים (כאלו בעשור החמישי ומעלה) – איזו תבונה. כזו שנובעת מניסיון על פני הכדור שלנו. אפילו המחשבה הזו – שהנה, עכשיו אני יכול לבקש שיתייחסו אליי ברצינות – לא הצליחה לשמח אותי. התבונה שלי לא שווה יותר מדי. בעידן החדש הכדור משתנה כל כך מהר – שהספקתי לראות בעצמי איך תבונתם של מבוגרים וחכמים ממני לא היתה רלוונטית ברגעים בה הייתי צריך אותה הכי הרבה. הדור הצעיר ייאלץ לגדל את עצמו, כי מה שהיה הוא לא מה שיהיה. (חוץ מביבי.)
״מזל טוב!״
ואז, מרוב שלא עברו לי מחשבות גיל 40, התפנה מקום במוח להתעסק בשטויות. למשל – למה אנשים מאחלים מזל-טוב? האם הם באמת רוצים שמזלי יהיה טוב? באנגלית ביומולדת אומרים לך congratulations – יעני, ברכות. ברכות שהצלחת לשרוד עד היום. וגם – מזל-טוב אומרים כשמשהו טוב קרה בעבר, לא? למשל, כשאנשים מתחתנים או כשתינוק נולד. אז הלכתי לברר בויקיפדיה. ומה מסתבר?
״מזל טוב״ זה לא איחול. זו ברכה. כלומר, מי שמברך אותך במזל טוב לא מאחל שיהיה לך מזל טוב, אלא מברך אותך על משהו טוב שקרה לך. בדיוק כמו לומר congratulations – זה על משהו שקרה בעבר. כלומר ״אני שמח על משהו טוב שקרה לך!״ אז מסתבר הביטוי ״מזל טוב״ הגיע בכלל מיידיש (Massel Toff) – למרות שהמילים ״מזל״ ו״טוב״ קיימות בעברית – הצירוף שלהן נולד ביהדות מזרח-אירופה. הביטוי ״מזל טוב״ הוא כל כך יהודי, עד שבתקופת מלחמת העולם השנייה, במדינות תחת השלטון הנאצי, אדם שהיה משתמש בביטוי הזה היה נעצר ונחקר.
לכן לומר למישהו ״שיהיה לך מזל טוב!״ זה שימוש לא נכון בביטוי. מזל טוב הוא מזל שכבר הגיע. ומה היה מזלי הטוב בגיל 40?
המזל שלי הוא שבגיל 40 אני כבר לא שם ז**
בגלל שאתם דוחקים אותי לפינה אני בכל זאת אומר משהו אחד על העשור האחרון שעברתי. הוא כולו היה תרגול אחד גדול באיך לא לשים ז**. וסלחו לי על הביטוי, הוא פשוט מדויק. אחרי שאתה עובר 20 שנה בתוך בית ההורים + מוסדות חינוך למינהם – אתה כבר לגמרי מתוכנת. בייחוד אם אתה ״ילד טוב״ כמו שאני הייתי. ככל שעוברות השנים הכל נחשף מסביב. אתה מבין איך נראה המטריקס מהצד השני – של אלו שבונים אותה מבפנים. ואתה לומד שכל המאמץ הזה, כל השנים האלו, בהם השקעת את עצמך על הדברים הלא נכונים – השקעת אנרגיות באנשים שלאו דווקא עושים לך טוב – אמרת את הדברים הנכונים כדי למצוא חן – המאמץ הזה רק פגע בך. וככל שאתה לומד לא לשים קצוץ על דברים כי ״ככה ראוי״, ובמקום זה משקיע את הכיווצי-מצח והאנרגיות הנפשיות שלך בדברים ש*אתה* מאמין בהם, באג׳נדות *שלך*, מסתובב עם אנשים ש*אתה* בחרת לבלות איתם את הזמן – גם אם זה מעצבן את מי שזה מעצבן – ככל שאתה עושה את זה, הבולשיט מתחיל להיעלם. ובמקומו מתפנה מרחב חדש שאפשר למלא עם משמעות. (ולמי שלא קרא עדיין את The Subtle Art of Not Giving A Fuck – מהרו לעשות זאת לפני גיל 40).
להפסיק לשים ז**. תרגלתי את זה במשך עשור שלם. זה היה כואב. שילמתי כל מיני מחירים. נתפסו לי השרירים של האוזניים. צרב לי באגו. עשו עליי כל מיני ״פחחחח״ או ״חחחח״ מאחורי הגב. התאכזבו ממני. הרימו גבה, והפנו עורף. אבל ההרגל הזה? אין משהו שאני חייב לו את מזלי הטוב יותר מאשר לזה.
אז למרות שזו עברית קלוקלת – אני מאחל לכם שתצליחו להפסיק לשים ז** על מה שלא חשוב לכם. על מה שלא תואם את הערכים שלכם. על דברים שאתם כבר לא זוכרים מתי ולמה התחלתם לשים עליהם.
מזל טוב לכם!
** קרדיט גיף – מוריאל בן ישראל
*** קרדיט עוגה וחגיגה מחממות לב – ג׳ולט