חשיבה תהליכית – איך לאפיין ולהטמיע תהליכים שיתמכו בצמיחה של העסק שלכם

מרץ 10, 2021

פוסט אורח | דניאל פלג שוהם

כל החיים שלנו מורכבים מתהליכים.

חלקם גדולים וכמעט ברורים מאליהם – ללכת לבית ספר שנה אחר שנה, אחר כך להתגייס , להשתחרר, ללכת לאוניברסיטה (או לא 😉) ולהתחיל לאט לאט לבנות מסלול קריירה. אבל יש עוד סוג של תהליכים, כאלה שבמבט ראשון נראים פשוט כמו הרגלים או דברים קטנים שאנחנו עושים ביום יום אך במבט על, מבינים שהם יוצרים תהליכים המרכיבים את שגרת חיינו (וכן, אני יודעת ששגרה זאת מילה שאיבדה ממשמעותה בשנה האחרונה).

למשל – תרגול יוגה במשך 20 דק ביום עלול בהתחלה להרגיש כמו "בזבוז זמן" כי אלה 20 דקות בהן יכולנו לענות על מיילים, אך אם נצליח להתגבר על המכשול הזה אולי נרוויח תחושה טובה יותר במהלך היום או דרך נעימה לפתוח את הבוקר.


Yoga cat.gif

מה שיותר מעניין הוא שעם הזמן זה יתמוך בתהליכים ארוכי טווח נוספים כמו שיפור הגמישות הפיסית וממנה אולי אפילו הגמישות המחשבתית והחוסן הנפשי.

בקונטקסט של ביזנס כמעט כל דבר הוא תהליך. ה"ברורים מאליהם" יהיו תהליכים כמו קליטת עובד חדש, תהליכי מכירה, שירות לקוחות, ניהול המשרד, תשלום לספקים וכולי. אך גם כאן הרגלים קטנים יוצרים ומשפיעים על תהליכים ארוכי טווח, למשל – כל כמה זמן ובאיזה אופן נפגשים ומתקשרים? מה עושים כדי לחגוג נצחונות ואיך לומדים מכשלונות? 

אז איך אפשר לזהות חסמים ולהטמיע תהליכים שנועדו לתמוך בצמיחה של העסק שלכם? ואיך לעשות את זה באופן שהרווח יעלה על ההשקעה? בשורה התחתונה מדובר באימוץ חשיבה תהליכית הנעה בין מבט על לירידה לפרטים תוך שאיפה תמידית לשיפור המצב הנוכחי. 


לפני שנתיים וחצי עברתי לאוסטרליה והתחלתי לעבוד כנציגה במוקד הטלפוני של חברת אינטרנט קטנה ובוטיקית בשם Lightning Broadband. איך התגלגלתי לשם זה סיפור מעניין בפני עצמו אך קצת פחות רלוונטי לעניינו, רק אגיד שמדובר בשילוב בין צירופי מקרים, אנשים טובים ושקית של אגוזי מקדמיה. 

חשבתי שאעבוד שם חצי שנה בלבד ואמשיך לדרכי, אך רצה הגורל ומצאתי הזדמנות מעניינת להתפתחות בקריירה. היום אני אוחזת בטייטל של Head of Customer Experience, שותפה בצוות ההנהגה ומהווה גורם משמעותי של צמיחה בחברה, ואת כל זה אני חייבת לזיהוי והטמעה של תהליכים. 

נכנסתי לעבוד בצוות ותיק יחסית, אך בעקבות אופי הגיוסים בחברה והגבלות של ויזת עבודה יצא שכחודשיים אחרי שהתחלתי כולם עזבו ובבת אחת נשארתי הותיקה ביותר בצוות. כדי להתכונן לרגע הזה ביקשתי להבין מחברי הנוטשים כיצד הדברים מתנהלים ועובדים, רציתי לדעת הכל – מידע רשמי ולא רשמי. 

הטכנולוגיה שאנו עובדים איתה היא כזאת שמצריכה התקנה של אנטנה על גג בנין הלקוח, ולכן רציתי לדעת כיצד קובעים התקנה? התשובה שלהם לשאלה שלי הייתה "אה זה קל, את פשוט קובעת את זה ביומן". מעניין…חשבתי לעצמי באותו רגע, נראה לי שזה יותר מורכב מזה. אוהו כמה שצדקתי.  

כשכולם עזבו ובעצם נשארנו שני עובדים חדשים ועוד עובד אחד ממש חדש הכאוס התחיל להיות יותר ויותר מוחשי. אני עדיין יכולה לשמוע את האסימון שנפל לי ברגע בו הבנתי שכל מה שאנחנו עושים זה רק "לכבות שריפות", ושלאף אחד אין מושג מהו סדר הפעולות הנדרש כדי שמשהו, כל דבר, יצא לפועל. אני זוכרת שהרגשתי קצת כמו דמות במשחק וידאו שבו נופלים עליי דברים מהשמיים וכדי לא להיפסל אני צריכה לרוץ מהר מצד לצד כדי לתפוס את כולם. וככה, זה לא יכול היה להימשך. 

בואו נגיד שבעיות לא היו חסרות, מי שמכיר חברות קטנות וצעירות יכול אולי להתחבר לתחושה שלפעמים מקום העבודה מרגיש פחות כמו משרד ויותר כמו קרקס. אז הפשלתי שרוולים לקחתי נשימה עמוקה וצללתי, ועם הרבה עבודה, מאמץ ודמעות לאט לאט הדברים התחילו להתעצב, תהליכים התחילו להתייצב והמצב הכללי החל להשתפר. מה שהתחיל כניסיון להסביר ולהבהיר את תהליך ההתקנה הפך לדפוס פעולה של אפיון ושיפור תהליכים שנמשך עד היום. 

כדי למנוע בלבול נקרא לדפוס הפעולה הזה של איפיון ושיפור הליך עם שלבים ולמקטעי העשייה בפועל בעסק – תהליכים.

יכול להיות שחלקכם חושבים לעצמכם שהעסק שלכם עוד לא בנוי להליכי חשיבה ובחינה, שזה עוד מוקדם מידי ומסיט את תשומת הלב, שאין לכם זמן להתעסק בזה עכשיו. אני אטען שאם אתם לא תקבעו את התהליכים וההרגלים שלכם בעצמכם המציאות/ הרצון הטוב (או הפחות טוב) של העובדים שלכם הם אלה שיקבעו איך הדברים יראו. מי שישלם את המחיר הוא העובדים, הלקוחות שלכם ובסופו של דבר העסק שלכם ו…אתם. ליזום שינוי בתהליכים ולהגיע למצב של סדר בחברה זה הליך בפני עצמו, וגם הוא לוקח זמן. כל פעם קצת, צעד צעד, כשמתקדמים לאט מגיעים מהר. 

אז בואו נדבר תכלס, איך עושים את זה?

נתחיל בכך שלא מדובר בהליך חד פעמי שיש לו התחלה וסוף.. ככל שתאמצו את העובדה כי מדובר במעגל חוזר של תהיות החלטות ומסקנות כך ימשיך העסק שלכם להתקדם, להתייעל ולצמוח.


image2.jpg

שלב ראשון  – זיהוי

עזרים: מחברת ועט, תחושות תסכול ואינטואיציה

איך זה מרגיש כשתהליך או שרשרת תהליכים לא מוגדרים היטב? כאוס, בלאגן, "כיבוי שריפות", ריאקטיביות במקום פרואקטיביות. בדוגמא של ההתקנה אצלינו זה התבטא בבלאגן עצום: לא היינו מכינים מראש את הציוד הנדרש, לא היינו משיגים גישה לבניין, הלקוח לא היה יודע מתי המתקין יגיע ולמה (ההנחייה הייתה פשוט לקבוע ביומן, לא?). התוצאה הייתה שחיקה של העובדים והמתקינים ובעיקר חווית לקוח ממש גרועה. 

זיהוי – איך עושים את זה בפועל?

כדי לזהות איזה תהליך אתם צריכים "לתקוף" תשאלו את עצמכם מה לא עובר חלק? איפה מתנקזות רוב הבעיות? איפה שאנחנו מכבים שריפות וכל הזמן נמצאים במוד תגובתי זה התהליך הבוער ביותר – משם תתחילו.  

בשלב זה כדאי גם להתחיל לזהות מיהם האנשים, או יותר נכון לומר מה הם התפקידים בחברה שלוקחים חלק בתהליך שכזה, כיוון שהם מהווים חלק בלתי נפרד מהצלחת השלבים הבאים.

ולבסוף יש לזהות מתי התהליך מתחיל ומתי הוא נגמר – מהו הטריגר ומהי נקודת הסיום. שתי הנקודות האלה חייבות להיות מובנות ומוסכמות. אם יש חוסר הסכמה על נקודת ההתחלה והסיום, כנראה שמדובר ביותר מתהליך אחד, אלא בשרשרת תהליכים שמחוברים אחד לשני כך שנקודת סיום של אחד היא נקודת ההתחלה של האחר. אם זה המצב, נסו לזהות מהו לב העניין ומהם תהליכים נלווים אותם אפשר אולי להשאיר להמשך. 

איך מגיעים מוכנים לשלב הבא: מומלץ לעשות הכנה מוקדמת ולעודד את הנוגעים בדבר לחשוב ולרשום לעצמם – מה לא עובד? איפה הנקודות הכואבות? והאם יש כבר רעיונות –  מה אפשר לעשות אחרת. 

במקרה שלי היו שלושה שותפים מרכזיים לתהליך ההתקנה – הצוות שלי שעובד עם הלקוחות, הצוות הטכני שמתכנן את ההתקנה בפועל והמתקינים בשטח. לפני שיכולנו להתקדם וממש לעשות שינוי היינו צריכים לזהות את הנקודות הכואבות של כל אחד מן הנוגעים בדבר – הצוות הטכני הרגיש שלא ניתן להם מספיק זמן להתכונן ושהם באופן תמידי נדחקים לפינה, המתקינים בשטח הגיעו פעמים רבות לא מוכנים ובלי הציוד הנדרש, ולעיתים נאלצו להתמודד פנים מול פנים עם הלקוחות המבובלים והלחוצים שלא הבינו מדוע יש כלכך הרבה בעיות, והצוות שלי שהיה צריך לתכלל את כל הדבר הזה ולהתמודד עם כעסים מכל עבר.   

שלב שני – אפיון/ הגדרה

עזרים: לוח מחיק וטושים בכל מיני צבעים, פוסטאיט נוטס, שאלות 

זה השלב שבו מפרקים את התהליך לגורמים ומרכיבים אותו מחדש. זה השלב החשוב ביותר והתוצר שלו הוא ההבנה  – מהן אבני הבניין שמרכיבות את התהליך בנקודת הזמן הזו? מהן המשימות בכל אבן דרך המהוות תנאי למעבר לשלב הבא? ומהי חלוקת האחריות הנכונה?  מיהם בעלי ובעלות התפקידים שלוקחים חלק בכל שלב בתהליך? מי מבצע כל משימה? ומי אחראי לכך שהתהליך כולו יזרום באופן חלק.

אפיון/ הגדרה – איך עושים את זה בפועל?

נתכנס לישיבת סיעור מוחות יחד עם עוד 2-3 נציגים שמייצגים את השותפים לדרך. הכנה מתאימה היא הבסיס לדיון פורה ולמשא ומתן מוצלח. מה הכוונה במו"מ?

בבנייה של תהליך צריך לאזן בין הרצונות של מקבלי ההחלטות לבין מי שעושה את העבודה בשטח, ובין כל הצדדים העוסקים במלאכה לבין עצמם. למצוא את הSweet spot שתתן מענה למירב הנקודות הכואבות אותן זיהינו בשלב הקודם. 

בשלב הזה אנחנו שואלים את עצמנו שאלות מפתח – מי, מה, כמה, למה )השאלה החשובה ביותר!). 

1. מי – Owner, Participants, Decision Maker:

Owner – לכל תהליך מוגדר היטב כדאי שיהיה מי שאחראי לדאוג שגלגלי השיניים של התהליך מסתובבים ושדברים לא נופלים בין הכיסאות. זו יכולה להיות אחריות שמתחלקת בין כמה חברי צוות, אך אין לאפשר אחריות חלקית – מי שאחראי על תהליך ספציפי ,אחראי עליו מתחילתו ועד סופו. ולמה הכוונה? בדוגמאת ההתקנה אצלנו האחריות להניע את התהליך התחלקה בתוך הצוות שלי, מי שביצע את המכירה היה גם אחראי על החלק של תיאום ההתקנה מא'-ת'. זה לא היה אידיאלי כיוון שניהול תהליך שכזה מצריך יכולות אחרות מהנעה למכירה, אך גודל החברה חייב זאת. כיום, כשכבר גדלנו והתפתחנו הבאנו Service Delivery Manager שתפקידו הוא לתאם ולהוציא לפועל את כל ההתקנות שזורמות אליו מצוות המכירה. הוא בעל אופי שונה מאיש מכירות ויכול להיות מפוקס ביעוד שלו.
בנוסף נאפיין את הParticipants- בעלי התפקידים שלוקחים חלק בתהליך, אותם כבר זיהינו בשלב הקודם.
לבסוף נבין מיהו הDecision Maker שתפקידו לראות את טובת העסק ולתת את האישור הסופי לתהליך החדש שזה עתה נבנה. 

2. מה – רכיבי התהליך:

מהן אבני הדרך שמובילות אחת לשניה ובדרך יוצרות את התהליך השלם. נקודת ההתחלה היא הטריגר, במקרה שלנו כאשר הלקוח חתם על החוזה ותהליך המכירה הסתיים. אז מתחיל תהליך האספקה ואנחנו צריכים לקבוע ביקור בית בכדי לתכנן את ההתקנה ולהבין מהו הScope של העבודה. לאחר מכן יש להכין את כל הציוד הנדרש ולתאם זמן בלו"ז, ההתקנה מתבצעת בפועל ולפני שאפשר לחתום סופית שהסתיימה העבודה יש לוודא שאכן סיפקנו את השירות עליו התחייבנו (QA), שהלקוח מרוצה ושאפשר להמשיך הלאה. 

3. כמה – המשימות המרכיבות כל אבן דרך: 

מעין צ'קליסט שכשהוא מושלם אנחנו יודעים שאפשר להתקדם ולעבור לשלב הבא. במקומות רבים הניסיון של העובדים עלול להתנגש ולמנוע עבודה עם רשימות כאלה. למשל: המשימות שמרכיבות את שלב הPreparation אצלינו הן – קבלת סיכום פגישה מהטכנאי, הכנת הציוד הנדרש מבחינה פיזית וטכנית, תיאום הגעה לכלל המקומות הנדרשים כולל וידוא שיש לנו את האמצעים הדרושים (למשל את המפתחות כניסה לבניין, טריוויאלי לא?לא…) ולבסוף עדכון המתקין והלקוח בזמן שנקבע. 


image1.jpg

4. למה – השאלה החשובה ביותר!

היא מופיעה כאן בסוף אך למעשה עליכם לעודד את המשתתפים לעשות בה שימוש לאורך כל ההליך. עלינו להטיל ספק בכל מה שעשינו עד היום, האם זוהי דרך הפעולה הטובה ביותר? התפקיד הנכון ביותר? לאתגר כל שלב, כל פיסת מידע. אתם תדהמו לגלות כי הרגלי עבר נתקבעו ואין סיבה אמיתית להמשיך איתם. באמצעות שאלת ה"למה?" נוכל לחדד ולעדכן את ה"מי?, מה?, כמה?", ובכך לוודא שאנחנו אכן צועדים לכיוון הנכון ולחתור להסכמה בין כלל שותפי הדיון.

איך מגיעים מוכנים לשלב הבא: כדי לדעת שהשלב הזה בוצע באופן סופי כל הצדדים חייבים להגיע להסכמה, אחרת לא נוכל להתקדם להטמעה. אם עוד לא הגענו להסכמה זה בעצם אומר שהמשא ומתן עוד לא הסתיים וצריך לחזור לשולחן הדיונים. 

שלב שלישי – הטמעה (AKA – the messy middle)

עזרים: פאוור פוינט, Canva, draw.io וכו'

מכירים את זה שיום אחד נחה עליכם הרוח ואתם מחליטים לסדר את הבית (או במקרים יותר קיצוניים למישהו אחר מבני הבית הייתה את ההארה הזאת ואתם נאלצים להשתתף)? ואז, כשמתחילים להוציא את הדברים מהמגירות ובמקום רצפה רואים רק חפצים, תחושת המוטיבציה של ההתחלה מתחלפת בתסכול וייאוש שגורם לכם לרצות להתרכבל לכדור בפינה של החדר ושמישהו יבוא לסדר במקומכם? אז כזה. 

החדשות הרעות – החלק הזה תמיד מגיע.

החדשות הטובות – אפשר להתגבר על התחושות הללו, הן חלק בלתי נפרד מתהליך של שינוי, של הטמעת תהליכים חדשים. ותסמכו עליי – זה שווה את זה.  

הטמעה – אז איך עושים את זה בפועל?

אחרי שסיימנו להגדיר את התהליך צריך להעביר את הידע הלאה לכל הנוגעים בדבר, ולכן כדאי ליצור עזרים חזותיים שיעזרו לכם ללמד את המשתתפים מהו התהליך החדש. 

מומלץ לבנות מצגת אותה אפשר להעביר וגם לשתף אחר כך כדי שיהיה להם לאן לחזור ולבדוק. המשתתפים שונים האחד מהשני, אל תחסכו בסגנונות ויזואליים: עצי תהליך, דיאגרמות, אינפוגרפיקה וכו', השתמשו בכל דבר שיעזור להעביר את המסר. על המצגת לשלב בין התמונה הגדולה לבין מעבר בין שלבים והדגשה של מהם המאפיינים של כל שלב, מי אחראי עליהם ומהן המשימות המרכיבות כל שלב כזה. וודאו כי בכל כניסה לפירוט אתם מזכירים היכן אתם נמצאים בתמונה הגדולה (WPW – Whole Part Whole). 

את הידע כדאי להעביר בפורום המתאים לכם כדי לייצר את שיתוף הפעולה הנרחב ביותר – אם זה כל צוות בנפרד, כל החברה ביחד, או באופן אינדיבידואלי אחד אחד. 

איך מגיעים מוכנים לשלב הבא: כמה שיותר בהיר יותר טוב, אם אין היגיון בדברים (זוכרים את הלמה?) לא תוכלו לקבל שיתוף פעולה מהשטח.

שלב רביעי – בדיקה 

עזרים: כלי מדידה, דו"חות, חישובים, סקרי שביעות רצון וכו'. 

כל תהליך חדש שמוטמע צריך להיבחן מקרוב (במיוחד בהתחלה) כדי –

  1. לוודא שכולם פועלים ע"פ התהליך החדש

  2. אם יש פערים, באיזה שלב הם נמצאים ולמה?

בדיקה – איך עושים את זה בפועל?

כן כן, זה שלב שמצריך קצת מיקרו-מנג'נמנט אבל אם יש לכם את העובדים הנכונים הוא קצר. הסיבה היא שמישהו צריך להיות עם היד על הדופק לוודא שהדברים באמת קורים כפי שהסכמנו כדי לתת הזדמנות אמיתית לתהליך החדש להיטמע ולכולם להרגיש את ההשלכות שלו. הנטיה הטבעית של אנשים היא לפעול על פי ההרגלים שלהם, וזה בדיוק הפוך מן הסיבה שלשמה התכנסנו. 

היעזרו בכל הכלים העומדים ברשותכם כדי למדוד את הצלחת התהליך. בתחילת הדרך עוד עבדנו עם אקסלים וoutlook וכדי לגזור משמעויות הייתי צריכה לספור באופן ידני ולהצליב מידע בין שלושה מאגרים שונים. ובכל זאת הקפדתי לעשות את זה וגם לפרסם את התוצאות. המוטיבציה הראשונה הייתה לגמרי בשבילי, רציתי לראות את גרף השיפור ולכמת אותו למספרים. התופעה המשנית הייתה עלייה במוטיבציה של חברי הצוות ונכונות להמשיך להשתפר, וכך גם זכיתי באמון שלהם ויכולתי להוביל אותם איתי אל עבר שיפור של תהליכים נוספים ומורכבים יותר. 

איך מגיעים מוכנים לשלב הבא: כדי להגיע מוכנים לשלב הבא צריך לתת לתהליך לרוץ למשך תקופה מסויימת באופן עצמאי. מה זה אומר? שאחרי שבדקנו שכולם מבינים את התהליך ופועלים על פיו – לתת להם פשוט לעבוד ולראות מה קורה. לשחרר, לעזוב את זה ולתת לזמן לעשות את שלו. כמה זמן? זה תלוי בתהליך. אם זה תהליך קטן אולי כמה ימים יספיקו כדי להרגיש שהתהליך הוטמע באופן מלא, ואם זה תהליך מורכב ייתכן שנצטרך מספר שבועות. 

שלב חמישי  – שיפור 

עזרים: CRM (HubSpot / Salesforce וכו'), ניהול משימות ופרויקטים (Monday.com, Asana וכו'), אוטומציות (Zapier וכו')

יש לכם תהליך חדש והוא אפילו עובד ?– מזל טוב! זה לא הזמן לנוח על זרי הדפנה, כי תמיד כשאתם מרגישים שפיצחתם משהו, זהו בעצם פתח למשהו הרבה, אבל הרבה יותר טוב. "כל תכנית היא בסיס לשינויים".

אם אתם כמוני ונכנסתם לחברה מבורדקת מהיסוד, או שאתם בעצמכם הקמתם את העסק והייתם יותר מידי עסוקים בחבלי היזמות בשביל להקדיש תשומת לב לאיך מתנהלים התהליכים בחברה שלכם, יכול להיות שעליכם להתחיל מבסיס קצר מורגש ומבטיח, עליו אפשר יהיה לבנות ולהשתפר עוד. כל הטמעה של תהליך היא בסיס לשיפורים ושדרוגים. 

למשל – הבנתם מהו תהליך המכירה בחברה שלכם? אולי הגיע הזמן להטמיע מערכת שתתמוך בכם ולהעיף את הספרדשיטס קיבינימט?! או לשדרג מערכת חינמית למערכת בתשלום (מישהו אמר האבספוט?). תהליך ההתקנה כבר ברור ועובד? למה לא להכניס אוטומציות שיחסכו לכם זמן ויעבדו בשבילכם? 

השלב הבא – חוזרים לזיהוי

כבר? לא נחגוג רגע? בהחלט שנחגוג (זוכרים? אוסטרליה…בירה לא חסרה). 

אז, כן ההליך שהנענו בעצם לא נגמר לעולם, כמובן שהוא הופך פחות אינטנסיבי ממה שהיה בפעם הראשונה אך גם להטמיע מערכות או להכניס אוטומציות הם תהליכים שצריך להגדיר, והם יחליפו את התהליך הקודם עליו הם מתבססים. מכאן שאנו נאתגר החלטות לגיטימיות שלקחנו, נייעל השימוש במכשירים חדשים שאימצנו ונאמץ….חשיבה תהליכית כדרך חיים. לנו ובחברה. 

וזאת חברים, במילים אחרות – צמיחה. 


כמה נק' לסיום:

הצורך להטמיע תהליכים נע על סקאלה שבין – "הכל-קטסטרופה-חייבים-לעשות-כאן-ריסטארט" – שזה בערך מה שאני הרגשתי, לבין "אנחנו סה"כ סבבה אבל יש מה לשפר". לא משנה באיזה נקודה אתם נמצאים כדאי להתחיל ממשהו אחד. גם להטמיע תהליכים זה הליך בפני עצמו שיש להערך אליו. אם נכנס לכך במלוא הכוח ,ללא הכנה, יכול להיות שניצור בלאגן כלכך גדול שיטביע אותנו לפני שנצא מחוזקים.

תהליך מוגדר היטב לא מונע יצירתיות, הוא מפרה אותה. כשיודעים בדיוק מהם השלבים ומי הם אנשים המעורבים בדבר אז אפשר במודע לצאת מהקופסה בלי שדברים יפלו בין הכיסאות. כשהתהליך לא מוגדר היטב הוא מפריע ליצרתיות כי אנחנו כל הזמן עסוקים בלכבות שריפות וזה מסיח את דעתנו מהעיקר. 

כשגבולות הגזרה ברורים זה מפנה לנו מקום להתעסק בדברים החשובים באמת, הקשב מתפנה ואפשר לשים לב לדברים הקטנים שמרכיבים את החברה – העובדים כאנשים, הלקוחות שלנו, נותני השירותים שאנחנו עובדים איתם ואיך כל שיתוף הפעולה הזה יוצר סימביוזה מושלמת שהיא הלב הפועם של העסק שלנו. 

הקורונה אמנם מחקה את השגרה מהעולם, אבל היא נתנה לנו הזדמנות להטמיע הרגלים חדשים שיש ויהיו להם השפעה על העסק שלנו (ועלינו כאנשים) לטווח הארוך. אני ממליצה להשקיע בהם עכשיו, להתייעל בימים  אלו  כשזה כה נדרש ולהיות מוכנים ומחוזקים להתאוששות, שתבוא עלינו במהרה – אמן. 



דניאל פלג פרופיל.png

היי, אני דניאל פלג שהם, נשואה לאלדד ובשנתיים האחרונות אני גרה במלבורן ומתגעגעת לתל אביב.  

בעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה וניהול מאוניברסיטת תל אביב ועובדת כמנהלת תחום Customer Experience בחברת אינטרנט קטנה וצומחת.

בגיל 13 נסעתי לטיול של שנה עם המשפחה במזרח הרחוק, ניו-זילנד ואוסטרליה, חוויה שעיצבה את מי שאני והשפיעה באופן עמוק על מסלול חיי.

אחרי הסיבוב הרגיל בדרום אמריקה ופלרטוט קצר עם חיי הדיילות עליתי על המסלול המהיר לחיי שגרה בישראל. מתוך רצון לנענע את החיים ולצבור עוד הרפתקאה אחת לפני שמשתקעים נסעתי עם בן זוגי לאוסטרליה ופתחתי את הבלוג Cozy-oz שם אני משתפת מחווית המעבר, טיולים באוסטרליה ועוד אי אלו מחשבות על רילוקיישן והחיים עצמם.

אוהבת לקרוא, לבשל, לטייל ולא מבינה איך אפשר להעדיף שוקולד השחר על פני נוטלה.