שוקולד, ברגים, והרעיון המגניב שלכם

אני אוהב המראות ונחיתות.

ממש כמו במקלחת – זהו זמן בו אין לי גישה לטלפון/למחשב/בני אדם אחרים, ואם אני רוצה או לא – אני נתון להרהורים על עצמי, על היקום ועל אנשים שפותחים בקבוק שמפו חדש למרות שהקודם עוד לא נגמר.

בשלישי בלילה טסתי לאיטליה כדי לעשות מנטורינג לשמונה סטארטאפים שהתקבלו פה לתוכנית יזמות. בהמראה ישבתי ליד החלון, בצד שמאל, עם מבט מעולה לשמיים היפים, ממש מעל כנף המטוס. בעודי מהרהר פתאום הבחנתי במשהו שאף פעם לא שמתי לב אליו קודם.

בכנף המטוס יש יותר מאלף ברגים!

ברגים בכל הגדלים, שמחברים את החלקים השונים של הכנף לעצמה, ואותה למטוס.

בזכות הברגים האלו המטוס יציב, והוא יכול להתרומם ולנחות בשלום. אז איך זה שאף פעם לא שמתי לב אליהם? מה זה אומר, שאני בחור לא רגיש? 

אבל בעצם, אם חושבים על זה – יש המון ״ברגים״ כאלו בחיים שלי, שאני לא שם לב אליהם. כל מוצר שאני משתמש בו, כל שירות שאני נהנה ממנו, כל עסק שאני לקוח שלו – בנויים מהמון ברגים ״נעלמים״ כאלו. רוב הזמן אני נהנה מהתוצר הסופי, בלי לשים לב למה שהוא בנוי ממנו.

וזו אחת ההטעיות הגדולות שקורות לנו כשאנחנו חושבים על משהו חדש שנרצה לבנות. 

״בוא נקים מותג לשוקולד טבעוני!״

לדוגמא – ״לפתוח מותג של שוקולד טבעוני״ נשמע כמו הדבר הכי כיפי בעולם. מה יותר כיף מלהתעסק עם שוקולד, ולגרום הנאה להמון אנשים – הציבור הטבעוני – שהיום אין להם איפה לקנות כזה?

אבל כדי שתוכלו לקנות ולהתענג על השוקולד הזה – יש בדרך מיליון ברגים קטנים שצריך לחבר. וזה יכול להיות מעייף, קשה, מתסכל ולא רק ״כיף״ – תשאלו את חבר שלי – דניאל ברקת – שהקים עם זוגתו מותג שוקולד טבעוני בשם פנדה.

הם גייסו מעל 200 אלף ש״ח במימון המונים (אחד הפרויקטים הכי מצליחים בארץ), זכו להרבה תהילה בתקשורת, ולאהבה מהציבור הטבעוני. אבל עכשיו יש להם עבודה קשה, והם צריכים לחבר מיליון ברגים כדי שהפרויקט יצא לפועל. צריך להקים מפעל, ולהתעסק עם משלוחים, ואישורים ממשרד הבריאות וכו׳ וכו׳ וכו׳…

זה לא תמיד כיף כמו שזה נשמע

אני פוגש פה באיטליה יזמים עם עיניים נוצצות שיש להם רעיון לעסק חדש. אחת השאלות שאני שואל אותם היא – האם אתם מוכנים לעבודה הקשה? הם עונים ״כן, ברור!״ אבל הם לא תמיד מבינים למה התכוונתי –

ההתחלה של עסק חדש – גיבוש הרעיון, הקשקושים במחברת, מציאת הלקוחות הראשונים – זו לא באמת העבודה הקשה. זו עבודה כיפית, עם לילות מוצפים בחלומות מרגשים, ובקרים עם מוטיבציה. זה אולי השלב ה״מפחיד״, אבל הוא עדיין מאד מהנה.

העבודה הקשה מתחילה ברגע שהעסק גורם קצת עור וקצת גידים. אז צריך להתחיל לחבר אלפי ברגים קטנים כדי שהמטוס יתרומם וגם יישאר באוויר. ובשלב הזה הרבה אנשים נשברים – כי זו באמת עבודה קשה, מעייפת, ויכולה גם לתסכל – צריך לומר את האמת – זה לא תמיד כיף כמו שזה נשמע.

רגע, אל תתיאשו!

החדשות הטובות הן, שאם אתם עובדים על משהו שאתם באמת מתחברים אליו, ויש לכם “why״ רציני מאחורי מה שבחרתם לעשות – וגם יש אנשים בחיים שלכם שתומכים – זה נהיה פחות קשה. וברגע שסיימתם לחבר את הברגים, יש כבר מטוס אחד מוכן, ואפשר לעבור לשלב הבא – ולחשוב איך בונים חברת תעופה. שלב מעניין בפני עצמו.

דניאל ואליה מקבלים פידבק מהעולם שנותן להם להרגיש שהם עובדים על משהו שיש לו שוק, ושיגרום להרבה אנשים הנאה. וזה מה שייתן להם כוח – אני בטוח – לעשות את העבודה הקשה ולהינות מהפירות (השוקולד) שיקצרו בסוף. 

מה אתכם, אתם מוכנים לעבודה הקשה?

נ.ב.

אפרופו ברגים – אתמול יצאה חוברת שעמלתי עליה בלילות של החודש האחרון. היא מרכזת עצות משָנות-חיים של אנשים אדירים שבנו לעצמם את הקריירה. האנשים האלו מבינים טוב מאד מה זה לחבר ברגים, וגם איך לעשות את זה, להישאר בחיים ולהינות בדרך.

אם עוד לא הצצתם בחוברת – זה בחינם, ויש שם זהב.