הרבה מילים יישפכו עכשיו על מר כהן.
בצדק, מגיע לו.
הרבה מילים, למרות שאת שלו, בחר מר כהן בקפידה.
אם הוא היה משתף – כמונו – כל מחשבה שעברה לו בראש, כנראה שהיו לו כבר מאה שמונים ושלושה אלבומים.
אבל אנחנו הרווחנו בכל פעם כזו שהתאפק, כי מה שבסוף שיחרר לעולם היה זהב מזוקק.
…
תשאלו גבר למה הוא עושה מה שהוא עושה. את מי באמת הוא רוצה להרשים. ממי הוא רוצה באמת לסחוט חיוך.
תשאלו גבר בשביל מי הוא מצחצח חרבות, בשביל מי הוא עוטה נוצות.
תשאלו, נו.
ואז תראו קמטים קטנים של חיוך מסביב לעיניים, ותשמעו על המוזה שלו.
….
[מחמש בבוקר אני יושב מול המחשב, במלון בוינה הקפואה, מקשיב לליאונרד כהן – בעיקר לחדש שלו אבל גם לישנים. פתאום נתקלתי ב-So Long Marianne. גוגל הביא אותי למאמר הזה ברולינג סטונז, שלקח אותי חזרה לגוגל לבירורים מי בדיוק היתה המוזה של ליאונרד כהן… והנה הסיפור לפניכם:]
הי מריאן
Come over to the window, my little darling
I’d like to try to read your palm
I used to think I was some kind of Gypsy boy
before I let you take me home
(Image: James Burke/The LIFE Picture Collection
אי אז ב-1960 נסע לו ליאונרד לחופשה לאי היווני, הידרה, שם התאהב במריאן.
סליחה, זה התחיל כמה שנים קודם –
כשמריאן היתה בת 23, היא ברחה מנורווגיה עם הבויפרנד אקסל ליוון. הם קנו שם בית קטן, ונולד להם תינוק נורווגי וחמוד.
כשהילד היה בקושי בן חצי שנה, אקסל עזב את מריאן לטובת אשה אחרת, והשאיר אותה לבד באי.
יום אחד היא מסתובבת בכפר, הולכת לקנות חלב… ואז היא רואה איש כהה בכניסה לחנות, מסתיר את השמש –
״רוצה להצטרף אלינו? אנחנו יושבים פה בחוץ״ – אומר לה ליאונרד.
היא האישה הכי יפה שפגשתי בחיי – הוא חושב לעצמו.
כהן – רומנטי ואציל כמו שכל מי ששמע את השירים שלו יודע – מסיע את מריאן ובנה בחזרה לאוסלו.
“Have house. All I need is my woman and her son. Love Leonard”
זה מה שהיה רשום במברק שקיבלה ממנו אחרי שחזר לקנדה.
גם פה, הוא בחר את המילים בקפידה.
אז היא נוסעת אליו.
ברור שהיא נוסעת.
גם אני הייתי נוסע.
מריאן היתה המוזה של ליאונרד כהן למשך לא מעט שנים… הרומן שלהם החזיק תקופה לא קצרה.
For now I need your hidden love
I’m cold as a new razor blade
You left when I told you I was curious
I never said that I was brave
יש לו יכולת מטורפת לכתוב שירים על אהבה ספציפית, לאישה ספציפית ובאותו זמן לגרום לך להרגיש כאילו הוא כותב עליך – ממש עליך – על האהבות שלך והאכזבות שלך ועל מה שהיה, ועל מה שנשבר ועל רגעים קטנים ואינטימיים, ועל מחשבות שמתגלגלות לך בראש…
וזה מה שעשה אותו הוא.
…
בקיץ האחרון נפטרה מריאן. היא היתה בת 81.
רגע לפני מותה כהן כתב לה מכתב אחרון. הופיע שם המשפט הבא:
“Know that I am so close behind you that if you stretch out your hand, I think you can reach mine… Goodbye old friend. Endless love, see you down the road”
הוא ידע שהוא בדרך אליה…
….
נוח על משכבך איש חכם ורומנטי.
תודה שעזרת להביע במילים את הלב.
בקרוב תפגוש שוב את המוזה שלך, ותכתוב שירים חדשים לה ולמלאכים.