מאמר אורח | דנית בן-סימון
“נקמת היורמים” זה לא רק שם של סרט קאלט, זה סיפורו של עידן, בו היורמים, שחרשו במגמת מחשבים בתיכון, ספגו קיטונות של בוז מהמקובלים, בגלל היעדר היכולות החברתיות שלהם, וההתבצרות במגמת מחשבים. לאחר שגדלו, הם חזרו לנקום, בצורת אקזיטים של מיליונים שגרמו למקובלים להצטער שהם לא השקיעו קצת יותר בכיתה, או לפחות היו פחות רעים ליורם היורם מ-ה’5.
העידן הזה מאחורינו. כל “היורמים” שהם בעצם מהנדסים, מתכנתים ויזמי טכנולוגיה מוכשרים, כבר לא סובלים מתסביך אנדרדוג. הם גם כבר לא מיעוט, להפך הם הולכים ומתרבים. הטכנולוגיה עוזרת לייצר עוד טכנולוגיה, חסמי הכניסה ליזמים יורדים וסטארטאפיסטים הפכו למלכי הכיתה החדשים. והיום, כולנו יודעים כבר מגיל צעיר, שהם אלו שישנו את העולם. הם אלו שיבנו את הדבר הגדול הבא ויעשו מלא כסף. כולנו תומכים בהם, וכולנו רוצים להיות “יורמים” כדי לקבל חלק מהתהילה.
אז איך זה חדשות טובות לך, מלכת הכיתה שיש לה כישורים חברתיים, אך כרגע נמצאת בצומת תעסוקתית? את יודעת שהעולם עובר שינוי טכנולוגי, וכל יום שאת לא עושה משהו להתקדם בכיוון שיקרב אותך להיות השריל סנדברג הבאה, הוא עוד יום מבוזבז. אם תתאפקי עוד קצת, התשובה תגיע, או בשפת היורמים, כשהתלמיד מוכן הבלוג מופיע.
כדי לעשות מה ששריל ורבות אחרות עשו אחריה, צריך לחשוב אחרת, להעיז ואפילו ליצור מהפכות. אז מה יכול להיות מהפכני בעולם שכולו IOT, AI ובלוקצ’יין? איך מלכת הכיתה תביא את הפריצה הטכנולוגית הבאה? אז זהו, שדווקא עכשיו זה הזמן לקאמבק.
אדגים באמצעות סיפור קצר. השבוע הייתי ברומא. טסתי לטייל לבד. אירופה לבד? המון הרימו גבה. אותי זה לא עניין, לא יכלתי לוותר על ההזדמנות להזמין טיסה במחיר של 80 יורו הלוך ושוב. גם אומר לטייל לבד. להפך, חשבתי, היום עם כל הטכנולוגיה שעושה את העולם יותר קל, אין לי מה לדאוג, היא תסייע לי בכל מה שאצטרך.
ואכן בתור חובבת טכנולוגיה, נערכתי מבעוד מועד, הורדתי אפליקציות ניווט כגון גיידו וטריפ אדוויזר, הורדתי הסברי אודיו על כל האתרים כדי שאמנע מתשלום מופקע באתרי התיירות, סימנתי את כל המקומות השווים שאני רוצה לראות בגוגל מאפ, הצטרפתי לקבוצת מטיילים ברומא בפייסבוק, וקיבלתי המלצות בוואטסאפ עם לינקים. הרגשתי שבעזרת כל הטכנולוגיה אני כמו בטיול מאורגן רק בלי המדריך המעצבן והמחויבות לזמנים.
מצוידת בכל אלה, יצאתי לעיר הגדולה כשרק הטלפון, הבטריה הנוספת, והמטען שארזתי לכל מקרה, ברשותי. אני עם היורמים, בידיים טובות.
מכירה את מרפי? (איך עוד אין אפליקציה שהעלימה אותו, אולי תמציאי כזו?) כל מי שתכנן טיול מכיר אותו טוב. אט אט הוא פילח חורים בתוכנית המהודקת שלי. זה התחיל כשפתחתי גוגל מפות כדי לחכות לאוטובוס בשעה הכתובה באפליקציה, ולמעשה רק אחרי חמישים דקות, האוטובוס הגיע. שזה המון זמן במונחי טיול בחורף. זה המשיך כשהבנתי שהייתי צריכה לקנות כרטיס לפני העלייה לאוטובוס. (גם זה לא צויין באפליקציה). למזלי לא היו פקחים ובעצם נסעתי חינם, אבל בפחד (שהתגברתי עליו איכשהו). המשכתי לנסות, כי הטכנולוגיה לא טועה. ניסיתי לנווט ברגל, לפי גוגל מפות אך רק לאחר הליכה של כ 50 מטר בערך, היא קלטה שאני בכיוון הלא נכון, מה שתרם לשעות של עיכובים במרוכז. גם אפליקציית גיידו שמספקת הסברים קצרים על מקומות מתויירים בקרבת מקום, לא הייתה יעילה מספיק כי לא הייתה מסונכרנת עם גוגל מאפ והייתי צריכה לצאת ולהיכנס לאפליקציות השונות. גם עם טריפ אדוויזר היו לי בעיות והיא לא נתנה לי את המענה השלם שהייתי צריכה.
ואז הבנתי, זה לא אתן, זה אני. זה לא שהאפליקציות לא טובות. אני פשוט סמכתי עליהן קצת יותר מדי. ברגע שהבנתי שאני לא איזה רובוט שרק מוריד אפליקציות, מצאתי את הדרך לג’נגל בין שלושת האפליקציות והצלחתי להתבלבל רק חצי יום במקום יום שלם, (היי ככה רואים את רומא האמיתית!).
ואז, בדיוק כשחשבתי שפיצחתי את משמעות החיים, הטלפון החליט לשבוק חיים. באמצע היום, ועוד לא הגעתי לקולוסיאום!. איזה קרייסס, היורמים החכמים לא יכולים להציל אותי. איך דורותי תגיע הביתה? הייתי יכולה לשאול אנשים ברחוב, אך האנגלית טרם הגיעה לאיטליה, וגם פחות כיף לשאול כל הזמן, כשהטיול עוד ארוך. ומה עם לוחות זמנים? פחדתי להיקלע בלילה לרחוב חשוך ללא אדם. למרות שרומא יחסית בטוחה, עדיין לא מומלץ להסתובב לבד בלילה, זה כן מפחיד,כן יש כייסים ואף יותר גרוע.
בלית ברירה, נכנסה לעבודה מלכת הכיתה ששכחתי בכלל שקיימת בי. מלכת הכיתה היא הבחורה החריפה ומלאת התושייה שלא משנה איפה תשימו אותה, תסתדר, גם בסוף העולם, תרתי משמע. היא תזכור אחרי פעם אחת את הדרך מהמטרו למלון, היא תבין בחלקיק שניה שלחכות לאוטובוס זו משימה שגוזלת זמן יקר, ולכן תחשב מסלול חלופי. כשהיא תמצא שקע בבית קפה, היא תתכנן זמני שהייה בכל מקום, כך שתספיק לראות את הכנסייה שנסגרת בשש ותגיע למקומות הכי שווים. היא לא תשכח להעלות סלפי מהקולוסיאום, ובערב היא תצא לבד לפאב הקרוב ותפגוש מלא איטלקים חתיכים שיזמינו אותה לחגיגות כריסטמס מפוארת. תמיד צעד אחד קדימה, ותמיד מלפניך.
זה גרם לי לתהות, האם בעידן החדש, כולנו סומכים על הטכנולוגיה קצת יותר מדי? כמה שהיא עוזרת ומשנה חיים, היא לא תמיד תציל אותנו. וגם לא יוליוס קיסר. אנחנו צריכות להציל את עצמנו. לפעמים האנשים הכי טכנולוגיים לא יעזרו, ואולי אף יטביעו אותנו עוד יותר בבוץ הטכנולוגי. גם יותר מאוחר בערב, כשכל המכשירים פעלו, נסעתי עם חבר מקומי צעיר, לבר במרחק שמונה דקות נסיעה. כדי להגיע ליעד, הוא השתמש בגוגל מפות. לקח לו עשרים דקות להגיע. הוא טעה כמעט בכל פנייה, והוא גר ברומא כל חייו. הוא פשוט נתן לטכנולוגיה לנהל אותו, ולא נראה שזה הפריע לו.
נכון, הטכנולוגיה קיימת ולא הולכת לשום מקום (כי היא יודעת להשתמש בגוגל מפות), אבל מי שמפעיל אותה זה אנחנו. ואם לא נזכור את הדרך מהבית לעבודה כנראה שמתישהו, כשלא תהיה בטריה, או כשלא תהיה קליטה, או שהכל יעבוד, אך לא בדיוק כמו שאנחנו רוצים, אנחנו נהיה אבודים. השאלה אם נסתדר או לא, תלויה במה שנעשה כשהאפליקציה עובדת, ואפילו הרבה קודם.
כאן את, מלכת הכיתה יוצאת מהאפליקציה, ומשפרת את הטכנולוגיה, באמצעות היכולות ה”לא טכנולוגיים” שלך.
מדהים לראות את כמות אנשי הטכנולוגיה שאומת הסטארטאפים יצרה, אך כמו בכל דבר טוב, יש לכך גם חיסרון, ולך, הזדמנות. אם ראית שלדון הצעיר (ואם לא לכי לראות!), את יודעת, שלמרות ששלדון גאון מספרים, שישנה את העולם, למעשה מיסי, אחותו התאומה, המצחיקה והחריפה, היא הגאונה האמיתית.
כמה שזה ישמע מצחיק, החיסרון של שלדון ושל עוד אנשי טכנולוגיה מבריקים, שהם מאוד טכנולוגיים. כלומר הם מכווני מוצר. וסטארטאפ, הוא תחום שבו הצמיחה המהירה, הכרחית להמשך קיומו. ולכן נדרשים בו עובדים שיכולים גם לתכנן לבאות, גם להתמודד עם שינויים מפתיעים, וגם לראות את העתיד מבלי לקבל קצר במוח. כמובן שחשוב כל הזמן לשפר את המוצר, אך במקביל לשאול את השאלות הרוחביות, שאנשי טכנולוגיה פחות אוהבים להתעסק בהם, האם המוצר נוח למשתמש, האם יש מוכנות בשוק, האם יש צורך בכלל למוצר?. רק 4 מתוך 100 סטארטאפים, מצליחים. אחת הסיבות המרכזיות לכך, היא שהם משקיעים במוצר שאין לו שוק. אולי את, שאינך מאוהבת במוצר ויודעת לנתח את השוק ולחקור את הצרכים של קהל היעד, תדעי לעצור את הפיתוח בזמן ולקחת אותו למקומות אחרים שבו החברה כן יכולה לייצר ביקושים ולהצליח?
האם את, מלכת הכיתה, בעלת הביטחון עצמי, זאת שאוהבת לקיחת סיכונים, שרגילה לתפוס את השור בקרניים, תדעי להשלים את החסר, להיות חוצפנית כשצריך, ידידותית כשצריך, ובעיקר לקדם תהליכים? ומהר? יופי, כי זה כל מה שסטארטאפ צריך.כמעט. אף סטארטאפ לא יקח מישהי ללא ניסיון טכנולוגי כדי לשרוף עליה את הכסף של המשקיעים שלו. כדי לממש את היעוד שלך כמלכת הכיתה בעולם החדש, את עדיין צריכה להכיר טכנולוגיה בתחום שבו את מחפשת להתמחות. לא ברמה של מי שמייצר אותה, אלא לחקור אותה. לדוגמא, באמצעות מיטאפים של יזמים, מאמרים בעיתונים כלכליים, חיבור למנטור שכבר עשה את זה (כן זה אפשרי), פגישות עם חברים שיספרו לך על התחום, צבירת ידע מקצועי באמצעות קורסים באופליין או באונליין ולדעת אנגלית פרפקט!. כל אלה יתנו לך את הכלים להסביר על הטכנולוגיה של הסטארטאפ שתעבדי בו ללקוחות חדשים, תוכלי לכתוב עליה בלוג, לדעת מי הלקוחות שלה, ובעתיד אפילו לפתוח שווקים חדשים.
לאחר שעברת כברת דרך בעולם החדש, תוכלי להיכנס לסטארטאפ שיעריך את הכישורים הלא טכנולוגיים שלך, ובזכותך אולי יצלמו סרט ויקראו לו “נקמת המקובלים”
דנית בן סימון, יזמית, חלוצה בתחום המשפיענים ומובילי דעה בארץ, הקימה את “מפזרת אבק כוכבים”, ניהלה מותגים בינלאומיים, וכיום מובילת תקשורת פנים בעמותת מידברן.
לאחר 4 שנים שניהלה את מותג וודקה סטולי, יוצאת לדרך חדשה בעולם הדיגיטלי החדש.
מוזמנים לכתוב לי: danitbensimon@gmail.com