“למה עשית את זה לעזאזל?!” הוא פרוייקט של ראיונות כתובים עם בעלי עסקים קטנים בתחילת הדרך. הם מספרים על מה שהניע אותם לפתוח את העסק ועל הפחדים שהיו צריכים לגבור בדרך. את הפרויקט מנהלת ועורכת הדר ביסמוט.
התמונות בפוסט הזה הולכות לעשות אתכם רעבים. כדאי להצטייד בפופקורן.
“”מיץ מרק” היא מסעדה טבעונית לחלוטין שאני (ניסים) ויוספה, אישתי המדהימה, פתחנו לפני שנתיים וחצי בגבעתיים. הכל טבעוני, בייתי ובלי מילים מפחידות כמו סייטן וסויה.
יוספה רוקחת ב”מיץ מרק” כל מתכון למרק, תבשיל, שייק מקפיץ ומיץ טעים ואני מנהל את המקום בפועל. כל כמה ימים יוספה מגיעה לראות שהכל כמו שהיא רצתה והתכוונה, ואני שמגיע אליו כל יום – אוהב ומכור לפידבקים מהקהל שמחזקים ומעצימים את הרצון לעשות.
לפני מיץ מרק היה לנו עסק למאפים מלוחים ומתוקים בשבילו עזבנו את הצפון ובו הגעתי ל- 130 קילו. אתם בטח יכולים להבין.
כשעברנו ל”מיץ מרק” עשיתי את השינוי הגדול בחיים שלי כשהבנתי שאני חייב לדאוג לעצמי וירדתי 52 קילו. היה שווה את הכל!
אני ביחד עם אישתי, יוספה, מגיל 18. יש לנו 3 בנות ואנחנו עושים ביחד כמעט הכל. מעין גוף אחד.
מה רצית להיות כשהיית קטן?
בהסתכלות רחבה לאחור אני יודע להגיד שרציתי להשביע את רצונם של המבוגרים. זה נשמע מוזר אבל כך הייתי.
אני עובד מגיל 12. תמיד חיפשתי להיות בסביבת אנשים בוגרים, לתת שירות, לעבוד עם אנשים. תמיד נהניתי לתת מענה לאנשים, להבין מה הם מחפשים, לגלות איך אני יכול לעזור להם למצוא מענה ולראות כמה הם מרוצים.
איך זה קשור לעסק שלך היום (אם בכלל)?
אני אוהב לתת תחושת חמימות לאנשים כשהם נכנסים אליי הביתה (לעסק) וזה הולך איתי כל החיים.
בגיל 24 למדתי עיצוב גרפי והוראה. אחרי הלימודים התחלתי לעבוד במשרד גרפיקה בחיפה אבל אחרי שנה כבר לא יכולתי, הרגשתי שהקירות מתכנסים עליי!
ידעתי שאנשים מרתקים אותי אז לא הפסקתי לחפש את השיח איתם במקום את מסך המחשב.
מתי הבנת שאתה רוצה לפתוח עסק משלך? מה היה הטריגר?
תמיד הייתי עובד מצטיין בכל מקום שעבדתי בו, תמיד היו מרוצים ממה שעשיתי לעסק וללקוחות, לא משנה באיזה עבודה עבדתי, ובאיזה תפקיד. היו פונים אליי לקוחות עם שאלות כאילו אני בעל העסק וממש בטוחים שאם הם קיבלו ממני שירות כל כך טוב, אז בטח אני בעל העסק.
הפידבק הזה תמיד הדהד בראשי כשאפתח משהו משלי, זה יהיה עצום, אנשים פשוט לא יפסיקו להגיע, הם ירגישו שהם נכנסו לבית, בית משותף שלי ושלהם.
מה עשית לפני שפתחת את העסק?
מגיל 12 הייתי שכיר.
איך שהוא תמיד עסקי המזון משכו אותי אז עבדתי לרוב בעבודות כאלו. “מיץ מרק” הוא העסק השני העצמאי שלנו, לפניו אני ויוספה הקמנו את הקישריה, שהיא הייתה ממש מעבדת הניסוי הראשונה שלנו ביחד.
פתחנו אותה מהון עצמי שלנו לאחר שמכרנו את הבית שלנו בשביל לפתוח את העסק, דבר שלעולם לא אעשה שוב, אבל מבחינתנו זה תמיד יהיה הדבר שגרם להכל לקרות ובלעדיי המהלך הזה היינו נשארים בפינה הצרה שלנו והיינו מפספסים את כל הבית ספר המדהים הזה שלמדנו בעקבות המעבר שלנו לעצמאות!
הקישריה לימדה אותנו המון, לנו כזוג, כפרטנרים לעסק, למשפחה שלנו, לזמן שבילינו ביחד.
היום-יום שעבר עלינו, למידה אין סופית שהתחילה מהרגע שקמים בבוקר, כמה זמן מקדישים לעסק, בניהול המקום, בניהול צוות העובדים, ניהול זמן, ניהול כסף. הקישריה היתה מאוד משמעותית.
היא לימדה אותנו דברים בלייב על “הבשר” שלנו. אויי, יצא לי לא טבעוני!
איך הסביבה הגיבה לרעיון שלך לפתוח עסק?
“מיץ מרק” זה רעיון שרץ אצלי בראש בערך 4 שנים.
הרואה חשבון שלי, אילן ששון, היה נגד לגמרי. הוא אמר שאני חולם והוזה וחזר אינספור פעמים על זה שכדאי לי להוציא את הרעיון מהראש ולהתמקד בעסק הקיים. גם יוספה חששה לאור מה שעברנו בעסק הקודם.
אילן תמיד מציין שזאת הפעם הראשונה שטעה בזיהוי ומקווה בליבו שזו גם הפעם האחרונה.
למה בחרת דווקא בתחום הזה? מה יש בו שמושך אותך?
זו באמת שאלת מיליון הדולר.
אני מאוהב בתחום, לעיתים מרגיש שהוא בחר אותי ולא ההיפך, אבל זו סתם אימרה.
אני מאוד אוהב את השירות, את זיהוי רצון הלקוח, לתת לו מענה שנייה לפני שהוא מבקש, להרשים אותו בשירותיות טובה. זה הלחם שלי.
לתת לו כבוד של בן בית ולתת לו להרגיש שהוא חלק ממני, חלק מהבית שלי. לא בכאילו, ממש באמת.
שיהיה לו/ לה נוח, בכסא, באווירה, באוזניים עם המוסיקה הנכונה, שהמפית תיהיה במקום, ליד הסכום, אתן תמיד תחושה שהכל טופל, שהכל עם מחשבה.
שביעות רצון לקוח חשובה יותר מהכל.
כמה זמן עבר עד שהחלטת שאתה הולך על זה ופותח עסק? מה קרה בין הרגע שהרעיון לעסק עלה ועד שהוא יצא לאור?
במיץ מרק זה היה דיי מהיר, הרעיון ישב בראש לא מעט זמן אבל ברגע שמצאתי את הלוקיישן והתחלתי במשא ומתן עם בעלת הנכס, זה היה ברור שזה הולך לכיוון חיובי. רציתי את זה יותר מכל דבר ושידרתי לה את זה, שידרתי ביטחון בעסק, בקונספט שלו, במוטיבציה שלי, לשפץ ומה אני מתכנן לעשות.
ניגשתי לבנק, ביקשתי הצעה להלוואה, התייעצתי עם הרואה חשבון במקביל, הייתי מאוד אסרטיבי ובטוח בעצמי, הייתי בטוח שזה הולך להיות שיגעון!
כשמצאתי את הלוקיישן, בדיוק ניסינו למכור את העסק הקודם (קישריה) ויוספה ביקשה ואפילו התחננה שקודם נמכור ואז נקים אחד אחר. לי היה ברור שאין ברירה אלא לקחת את הלוקיישן ולהתחיל לעבוד, כי זה יכול היה לפספס את כל המומנטום של המקום, לא וויתרתי ושכנעתי.
פתחנו את מיץ מרק בינואר 2015 עוד לפני שמכרנו את העסק, דבר שהיה לא פשוט מבחינה משפחתית. לא היה “זמן בית” בכלל, בבוקר בקישריה בערב במיץ מרק או ההיפך, לפרקים ההרגשה חלחלה שהייתי צריך להקשיב ולא לפעול מאימפולס, אבל לא וויתרתי, לא לעצמי, לא ליוספה, לא למשפחה, קיימתי הכל על חשבוני, כי ככה רציתי!
מה נתן לך את הפוש הקובע?
זה מצחיק וטיפה טכני, אבל הלוקיישן נתן לי את פוש!
היה לי חזון בראש, איך העסק ייראה בפינה הנוכחית, והוא לא יצא לי מהראש. חתמתי חוזה שכירות עוד לפני כל הדברים האחרים בשביל לא לפספס אותו ומאותו הרגע שהוא היה בחזקתי, הכל זרם מהר: השיפוץ, הבנייה, העיצוב. כל קבלת ההחלטות היתה טובה, שקולה ומהירה, עמדנו בלוחות הזמנים מול כל בעלי המקצוע, היתה הרגשה מצוינת של מקצועיות והקפדה על הפרטים.
בסוף המקום נראה בדיוק כמו שרציתי ודמיינתי.
האם היה ויתור גדול שהיית חייב לעשות כדי להקים את העסק? אם כן, מה הוא ומה המחירים שלו בחיים שלך.
הוויתור גדול לצערי – המשפחה. אלה הן הבנות שלי – תמיד אני חולם להיות איתן יותר ולהאריך את זמן השהות שלי בבית אבל זה לרוב מתנגש עם ניהול עסק רווחי ומשתלם אל מול השהייה בבית מתוך אמונה בלב שלם שהעסק מתנהל בצורה טובה גם אם אני לא שם.
זו אחת הסיבות שתמיד אהיה סגור בשבת, על אף הפוטנציאל העסקי והרווחי. שבת זה קודש לזוגיות, למשפחה, לבית.
מה הרווחת מהויתור הגדול שעשית? איך הוא לקח אותך למקומות טובים יותר (מלבד העסק עצמו)?
הוויתור במשפחה תמיד צורם. אין רווח ממנו כי אתה תמיד מרגיש שאלו שנים שלא תקבל חזרה… אבל אני לא מפסיק להמציא את עצמי מול הבנות ובשבילן, גם מול יוספה שלי, היא כל עולמי וכשאני איתה זה יקר ערך. לא אציין מושגים כמו “זמן איכות” וכאלה, כי כל זמן שלי עם אוריה, תהל, ליאם או יוספה זהו זמן של להיות ביחד, להיות אוזן קשבת לסיפורים שלהן, להיות הכתף לבכי או העצב שלן, לשחק איתן ולקחת חלק בחיים שלהם.
מה הפחד הכי גדול שלך ואיך אתה מתמודד איתו ביום-יום? מתי הוא מופיע ואיך הוא מתבטא?.
אני תמיד מפחד שאני לא עושה מספיק. לא משווק, לא מפרסם, לא מלמד או מדריך את העובדים. לא עושה מספיק עבור ההצלחה של העסק. הפחד הזה משאיר אותי עירני ובחיפוש מתמיד אחרי הדבר הבא.
הוא מתבטא בפרפרים מעופפים, בבטן ומעל הראש. לא רגועים הפרפרים האלו.. כמעט כמוני.
ספר לי דבר אחד קטנטן שלמדת על ניהול/שיווק/הקמת עסק – שעשה אצלך שינוי גדול.
הכר אותם! את הלקוחות שלך. בשם שלהם, במה שהם אוהבים או לא אוהבים, תהיה שם בשבילם בתשומות הלב, בהעדפה שלהם, איך הם אוהבים לאכול ולשתות ולצרוך את החוויה שלהם אצלך בעסק, תהיה טבעי, תן גם מעצמך, מחייך, ממה שמייצג אותך! תהיה כן, אמיתי, הם רואים הכל…!
היית עושה משהו אחרת אם היית יודע את כל מה שאתה יודע היום?
בטח! בתחילת הדרך חבר אלי שותף שעימו פתחתי את העסק. רציתי לחלוק את נטל התפעול וקיוויתי שכל אחד יביא את האני שלו ואת הכוח היחסי שלו. לאט לאט גיליתי שאני סוליסט ואני יודע בדיוק איך אני רוצה שהדברים ייראו, ואיך כל דבר צריך להיות.
אז עם הזמן, למדתי להקשיב לעצמי, והמון, והאינטואיציה נהפכה להיות חזקה מיום ליום והיא זו שמנחה אותי ומחזקת את העשייה שלי.
מה הדבר הקטן שגורם לך להרגיש שעשית את הצעד הנכון? שאתה מרגיש שאתה יכול לטפוח לעצמך על השכם ולהגיד “כל הכבוד”?
לקוחות חוזרים, והרבה, הם פשוט לא מפסיקים לחזור, וזה כל כך כיף, כי זה תמיד מלווה בפידבק, ברצון לשפר. הארות קטנות רק מקפיצות את העסק למעלה, כי בסופו של דבר, הם מזינים את העסק שלנו בביקורים שלהם, והוא בעיקר בשבילם… אז מה שהם חושבים, זה הכי חשוב בעולם וזה הכוח שמלמד מה כדאי לעשות, מה כדאי לשפר ומה כל כך טוב שאסור לשנות אותו במאום, כי אם כן, כבר יהיה לנו בעיה איתם! 🙂
מה היית מייעץ לאנשים שרוצים לפתוח עסק כמו שלך?
לחקור המון, להבין מה זה אומר עסק, מהי המחויבות הזו, את מה מאבדים מצד אחד, ומה מרוויחים, להגיע עם טונות מוטיבציה בריאה ורצון להרים את הדבר הכי מטורף שקיים.
ללכת עם האמת שלהם, לא להתקפל, לא לוותר, ללכת עם האמת עד הסוף, לא חצי או שלושת רבעי הכוח, כל הכוח!
להבין שאתם הכוח שמשנה, מזיז, מקיים את הכל.
אתם הרב חובל שמשיט ספינה להצלחה.
אתם זה הסיבה שבעקבותיה תבוא הצלחה או כישלון.
ייפול ויקום דבר רק בזכותכם!
“מיץ מרק” נמצאת בכצנלסון 49 בגבעתיים ומתעתדת לפתיחת סניף נוסף בארלוזרוב 62 בתל אביב, הוא נבנה בימים אלו.
עסקים קטנים שמעוניינים להצטרף לפרוייקט מוזמנים לכתוב מייל בצירוף הכותרת “למה עשיתי את זה לעזאזל?” לכתובת : hadar@mcopy.co.il
הדר ביסמוט, כותבת מיקרו קופי, מנהלת את קהילת השוות באזור פרדס חנה-כרכור ושותפה בפרוייקטים “למה עשית את זה לעזאזל?” ו-“ללמוד או לא”. יוזמת, מגשימה ומחפשת את הדבר הגדול הבא