Please enable javascript in your browser to view this site!

לחשוב מחדש על תהליך חיפוש העבודה

תהליך חיפוש העבודה הנוכחי הוא משמים, מיושן, ולוקה בהמון פגמים. גם מצד זה שמנסה להתקבל לעבודה, וגם מצד המעסיקים. מרוב קורות החיים המיופיפים קשה להבין מה אמת ומה לא, מה דאווין ומה ת׳כלס. המעסיק לא יודע מה עומד מולו, ומחפשי העבודה יורים להרבה כיוונים בבת-אחת.

תרשו לי לדמיין פה תהליך קצת אחר, אבל בשביל זה אני חייב להתחיל עם סיפור אישי.

לפני חמש שנים עבדתי בחברת BigBand, שפיתחה נתבים לטלוויזיה בכבלים. אותן קופסאות שמאפשרות להפסיק את התוכנית באמצע, לראות 300 ערוצי HD, ועוד כמה טריקים נחמדים. עבדתי כמהנדס מערכת שקישר בין צוותי מהנדסים ללקוחות אמריקאיים גדולים. היו מאחורי שמונה שנות ניסיון בעולם התקשורת (תקשורת אלחוטית, ורשתות סלולאריות), אבל התחשק לי לזרוק את הכל – את המשכורת הגבוהה והקרדיט – ולעבור לעולם האינטרנט – איפה שה- Cool Kids משחקים בפייסבוק, גוגל, וסטארטאפים ברוטשילד.

אבל ״הניסיון התעסוקתי״ שלי לא היה רלוונטי. Bummer.

אחרי שעברתי על כל רשימת משרות האינטרנט שמצאתי, והתבאסתי שכולן היו לארלוונטיות באותה מידה לכישוריי, החלטתי לירות גבוה, ולהמר על משרה של ״מנהל מוצר בגוגל״. בתיאור המשרה היו כל מיני דרישות שלא עניתי על אף אחת מהן:

– בוגר מדעי המחשב (אני הנדסת אלקטרוניקה)
– ניסיון קודם בחברות אינטרנט (אני מתחום התקשורת)
– ניסיון באפיון מוצרי Web (גלשתי הרבה באינטרנט, אבל לא ידעתי איך לאפיין אתרים)
– ניסיון בתכנות אינטרנט (לא היה לי שום ניסיון בתכנות, ובטח שלא באינטרנט)
וכולי וכולי… בקיצור – נפילת סוכר.

את הלינק למשרה קיבלתי דרך חבר שעבד בגוגל, שעודד אותי לנסות (למרות שאין לי סיכוי). מכיוון שהיתה לי הרבה מוטיבציה, החלטתי ש״מה כבר יכול להיות? ננסה.״, ובמשך ארבעה ימים ולילות למדתי כל מה שאני יכול על חברת גוגל, על האינטרנט, ועל ניהול מוצרי Web.

הבטחון העצמי שלי לא תמך בתהליך, והרגשתי שזה לא יספיק. ואז עלה לי רעיון – אני אבוא לראיון, ואחרי שיגלו שאני לא רלוונטי, אני אציע להם את ״המוצר הגדול הבא של גוגל״ והם יפלו מהכסא. במשך עוד 48 שעות ישבתי ושרבטתי מחברת שלמה עם כל השרטוטים, והתכנונים של המוצר שהיה לי בראש – מין צמיד כזה שאפשר לשאול אותו שאלות והוא עונה לך תשובה אחת חכמה ועוזר לך (או לסבתא שלי) להתמצא ברחוב. משהו שמשלב את סירי, עם גוגל maps, וצמידים אלקטרוניים (וזה היה שנה לפני שאפל הוציאו את סירי, ושנתיים לפני שהיו צמידים אלקטרוניים; אבל כל הטכנולוגיה הדרושה בשביל מוצר כזה כבר היתה מוכנה).

גאה בעצמי, עייף ומותש אחרי ימים בלי שינה, אך משולהב מהצמיד שלי, כתבתי לחבר ההוא והודעתי לו שאני מוכן לראיון. יאללה, שיקשר אותי למי שצריך ואף ימליץ. הוא חזר אלי אחרי שעתיים במייל: ״סורי, בנאדם, מסתבר שזה לינק ישן, המשרה כבר לא רלוונטית חצי שנה. אופס״.

עלאק אופס. רציתי לרצוח אותו.

אבל אז הבנתי משהו – בשבוע האחרון למדתי המון, ואפילו יש לי רעיון מעולה בידיים!

חודשיים אחרי עזבתי את BigBand כדי להקים סטארטאפ עם שני שותפים מדהימים, שיפתח את הצמיד שלי, רק עם טוויסט קטן – במקום צמיד, זה יהיה דובי חכם לילדים (עם אותה טכנולוגיה).

ועכשיו חזרה לעניין התהיות בנושא חיפוש העבודה. מה אם כל אחד שהיה מחפש עבודה היה מחויב ללמוד המון על החברה שהוא מנסה להתקבל אליה כמו שלמדתי על גוגל? מה אם כל מתראיין פוטנציאלי היה נדרש לשבת בבית שלושה ימים, ולהכין הצעה קונקרטית שמשלבת את היכולות שלו, עם החזון של החברה? ובראיון להציג אותה למראיין?

בוודאי שזה לא מתאים לכל חברה, אבל להרבה עסקים שאני מכיר זה יכל להיות מדהים. המתראיין לומד על החברה, מבין מה מניע אותה ולאן היא מנסה להגיע, מבין איך והאם הוא יכול באמת לעזור שם, וגם האם בכלל מתחשק לו לעבוד שם? במשרה הזו?

עוד לפני שהוא בראיון, הוא מתחיל תהליך מחשבתי יצירתי, שגורם לו במקרה הטוב להביא למראיין שלו רעיונות מדהימים איך לשפר את מוצרי/שירות החברה, ובמקרה העוד יותר טוב (כמו שקרה לי) להבין שיש לו ביד רעיון אדיר, והוא לאו דווקא צריך לעבוד שם בשביל לממש אותו.

מה אם כל הזמן שהיום מוקדש ליפיוף קורות החיים והלינקדאין, היה מוקדש לאשכרה מחשבה יצירתית? במקרה הטוב התקבלתם לעבודה שאתם כבר מאוהבים בה, ובמקרה הרע, למדתם עוד קצת על ביזנס, על רעיונות, על אנשים…

ומצד המעסיק – אפשר ללמוד ככה על מועמד הרבה יותר מאשר לרפרף על קורות החיים שלו, ולראות שלפעמים הניסיון שלו לא רלוונטי וככה לפספס אותו. והרבה יותר מזה – כל מעסיק יודע שמעבר ל״ניסיון רלוונטי״ הדבר הכי קשה זה למצוא אנשים טובים – חכמים, חברתיים, משקיענים. מה אם תהליך קבלת עובד היה כרוך בכוונון המשרה הספציפית, כך שתוציא את המירב מהבנאדם שמולך, ותביא הרבה ערך לחברה? אופטימיזציה לפי יכולות ואושר, ולא לפי המשימות שכביכול צריך לעשות.

אני יודע, עוד יש הרבה חורים בפנטזיה הזו, אבל את העקרון הבנתם. תחשבו על זה.