ספוילר: איך פרסמתי מאמר חדש ב-Wired והתכתבתי עם Seth Godin
כשכתבתי את ״אני רוצה הכל״ נשבעתי את שבועת ה-no bullshit.
אמרתי לכל מי ששאל (כולל אותי עצמי) – שאם הספר יהיה בולשיט כמו 95% מספרי העסקים/עזרה עצמית האחרים, אני אמות מבושה. הבטחתי לקוראים (ולעצמי) שאכתוב רק מה שלמדתי בעצמי, ואכלול דוגמאות פרקטיות. בלי הפרחת יונים ועצות בשקל שכל נזיר שמכר לכאורה את הפרארי שלו יכולים לכתוב.
זו הסיבה שכמה פרקים כתובים היטב הלכו לפח. הם היו מבוססים על רעיונות שלי, עם עצות שנבעו מהאינטואיציה שלי. אני מאמין ברעיונות האלו, וחושב שהעצות היו טובות, אבל זה לא עמד בסטנדרט שהצבתי לעצמי. אז הם נגנזו, לפחות עד שיהיה לי ביסוס אמיתי, רפרנסים, דוגמאות מהחיים כדי לאמת את האינטואיציה הזו. כי בנינו? האינטואיציה שלי לגבי עסקים, קריירה, ועוד כמה נושאים – כבר השתנתה כמה פעמים במהלך החיים שלי. אז למה שאתן לאחרים להאמין לה? ומה אני מרגיש שאני קורא עצות שנראות לי אינטואיטיביות בלי דוגמאות מאחוריהן? בתוך הראש שלי שומעים צרחה –
״בולשיט!!!״
מדי פעם אני מתעורר בבהלה ורץ להציץ באחד הפרקים בספר. נדמה היה לי שכתבתי שם משהו שאני לא מאמין בו עד הסוף, או לא הייתה לו הוכחה. ואז אני נזכר שבתהליך העריכה היה שלב ארוך של fact check. אני בודק וחושב האם בגרסא הבאה אוכל להוסיף אפילו עוד דוגמא מהחיים.
נראה שאספתי טראומות מכל מיני מוכרי חלומות שבצעירותי האמנתי להם עד שנכחתי כמה החלום העיקרי שהתגשם עבורם היה, להצליח למכור לי את החלומות שלהם.
שנעבור לדוגמאות אמיתיות?
היום בבוקר התפרסם מגזין WIRED World 2018 – שזהו הגיליון השנתי של WIRED (מגזין הטכנולוגיה, עיצוב, מדע מהוותיקים והמצליחים שבהם).
ובתוכו, מאמר חדש שלי – בו אני כותב על ה-Homo Adaptus . בין השאר אני מצטט שם את סת׳ גודין – מהאנשים שאני מעריץ עלי אדמות.
שנה וחודש עברו מאז פרסום הספר. תזמון מצוין לכתוב follow-up לשניים מהפרקים שבו –
בפרק שנקרא ״איך פרסמתי מאמרים WIRED Magazine (דוגמא מפורטת ל-״להכיר, לחבב, ולסמוך״)״ אני מספר איך גרמתי לדיוויד בייקר, עורך במגזין Wired, להכיר אותי, לחבב אותי, ולסמוך עליי. ואיך זה עזר לי לפרסם את המאמר הראשון ב-WIRED לפני מספר שנים. איך נכשלתי שוב ושוב לתפוס את תשומת ליבו, עד שבסופו של דבר זה צלח. איך התחברנו. ומדוע ההיכרות איתו לא היתה מספיקה – עדיין הייתי צריך לכתוב מאמר חדשני ברמה מספיק גבוהה ל-WIRED. עם זאת, העובדה שהמאמר הזה הגיע דרכו אל שולחן העורכים, עזרה לי. בוודאות.
והנה, בפעם הרביעית, מאמר שלי מתפרסם ב-WIRED, ועוד בגיליון השנתי המיוחד, שחוזה את הטרנדים של השינויים הגדולים בעולם ב-2018. במילים אחרות, בעולם החדש יש דרכים חדשות להגיע למעלה בסולם. הן ניתנות ללימוד, ואני שמח להראות עוד דוגמא לכך, עם שימוש בדיוק באותן הטכניקות, שנה אחרי פרסום הספר. זה מרגיע את ה-imposter syndrom שלי.
בפרק אחר הסברתי ״איך לפנות לכל אחד״ עם דגש על איך לכתוב אימיילים לאנשים העסוקים בעולם.
סת׳ גודין הוא יזם, סופר, איש חינוך שאני מעריץ. הוא אחד ממשפיעי הדעה הגדולים, שהם גם -walk the talk. רוב האנשים שמוזכרים איתו תמיד באותה נשימה מדברים הרבה יותר מאשר עושים. נותנים ״השראה״ אבל בעצמם לא הקימו שום עסק למעט עסק ה״השראה״ שלהם עצמם.
סת׳ כותב פוסט חדש בבלוג שלו כל יום. הוא פרסם למעלה מעשרים ספרים. חצי מהם רבי-מכר. יש לו עסקים, בעבר עשה אקזיט עם אחד הסטארטאפים שהקים, והוא עדיין האדם הצנוע בעולם – וגם אחד העסוקים שבהם.
הנה הספר האחרון שהוציא, במהדורה מוגבלת מאד. ספר ששוקל יותר משמונה קילוגרמים והצלחתי לשים את ידי עליו (ואל תשאלו כמה עולה לשלוח לישראל 8 ק״ג של ספר…)
קהל המעריצים של סת׳ נמדד במיליונים. אתם יכולים לדמיין עד כמה מפוצצת תיבת האימייל שלו. תמיד רציתי לכתוב לו, אבל המתנתי להזדמנות טובה.
אחד הדברים שאני מלמד בפרק של ״איך לפנות לאנשים עסוקים״ הוא, כמה חשוב להיכנס לנעליים של מי שאני כותב לו. כמה חשוב קודם כל לשאול את עצמי – מה יש לי לתת לו? לפני שאני הולך לבקש ממנו משהו. מה הוא צריך? מה מעסיק אותו בימים אלו? איך אני יכול לעזור לו?
כמו חתול שאורב לחלב
ארבתי להזדמנות הזו כמו חתול לחלב שיטפטף מהכיור. ידעתי מהניסיון, שגם כשיש לך את ההזדמנות הנכונה, קלף טוב ביד, עדיין הסיכויים נגדך. אבל זה שווה לנסות.
כשהפיץ׳ למאמר שלי התקבל ל-WIRED (שלב ראשון בין רבים עד לקיומו בגיליון), ידעתי שאני יכול להציע משהו לסת׳. יש לגודין תוכנית חינוך מדהימה שנקראת altMBA. זוהי תוכנית שנמשכת חודש, היא נלמדת אונליין למרות שאין שם אפילו לא סרטון אחד. המשתתפים (מכל העולם) מרימים 13 פרויקטים בחודש. סת׳ גורם להם ללמוד דרך עשייה ויצירה במקום דרך סרטוני וידאו. מה הפלא שאני מעריץ אותו?
התוכנית שלו הולכת לו פצצה. אבל הוא (ואני) יודעים שרוב האנשים שהתוכנית יכלה לעזור להם, לא שמעו על קיומה. ואני משער, שזה מה שמעסיק אותו בימים אלו. התוכנית כבר במחזור מתקדם, כלומר הוא כבר יודע שהמוצר טוב, ועכשיו בטח רוצה להגביר את כמות המשתתפים.
ונחשו מי הולך לכתוב מאמר בתפוצת העולם ואחותו על דרכים חדשות לחינוך? נכון. עבדכם הנאמן. אז מה יש לי להציע לסת׳? אזכור במגזין השנתי של WIRED. מה אני צריך ממנו? ציטוט קטן. אחלה עסקה, נכון?
עכשיו שלא תבינו, זה לא שאני הולך לעשות לו את השנה. הבנאדם הזה הופיע כבר בעשרה כנסים של WIRED והוא משיג יח״צ איפה שבא לו כי הוא סת׳ פאקינג גודין. אבל הוא יודע שאנשים תמיד יעדיפו לקרוא מישהו אחר מספר על מה שאתה מוכר, מאשר אותך – כי אתה לא אובייקטיבי. ובכל זאת, במכסימום אני אעשה לו את היום. או את השעה. מספיק טוב לי, אני לוקח.
אוקיי – גיליתי מה הוא צריך ויש לי כזה? צ׳ק. מה עכשיו? עכשיו צריך לעבור את מחסום הרעש. צריך שסת׳ בכלל יגיע לקרוא את המייל שלי בתוך האלפים שהוא מקבל כל יום. באותו הפרק בספר אני מלמד כמה דברים ספציפיים כמו למשל איך לכתוב כותרת מעולה ולמה חשוב להיות קצר וקולע.
הנה המייל ששלחתי לסת׳:
שימו לב לכותרת. במינימום מילים דחפתי גם ניימדרופינג של WIRED (אוטוריטה), גם מה אני צריך ממנו (ציטוט), וגם את הרלוונטיות למה שהוא צריך (altMBA). כל זה כדי שהוא יפתח את האימייל.
ובפנים, המייל קצר וקולע. עם הבטחה שזה לא ייקח יותר מעשר דקות (עמדתי בה) כי כשאתה האדם העסוק בעולם כמו סת׳, אין לך זמן לראיון טלפוני של שעה או לקפה (שאם היה מזמין אותי אליו הייתי קונה כרטיס טיסה מחר בבוקר). יש לך אולי עשר דקות למשהו שיעשה לך את היום (או את השעה).
סת׳ חזר אליי בתוך כמה שעות.
שלושה חודשים עברו.
המאמר נכתב, עבר את כל המשוכות האחרות (העורכים הקשוחים של ויירד), והחל מהיום בבוקר מופיע במגזינים מודפסים ברחבי העולם.
סיפרתי לסת׳ שזה בחוץ. שלחתי לו את הכתבה. הוא ענה לי שוב בתוך מספר שעות:
לפעמים חלומות מתגשמים.
ואם לומדים איך העולם החדש עובד, ואיך להתנהל בתוכו, חלומות מתגשמים בסבירות הרבה יותר גבוהה.
אני יכול לנשום לרווחה. אני לא מוכר לכם בולשיט.