צלצול בדלת. הפיצה הגיעה. אתם במטבח, פותחים את הקרטון. היא מהבילה עם ריח בצק אפוי טוב. אתם בוחרים חתיכה יפה, מניחים על צלחת לבנה, ומביאים אותה לסלון. אני יושב שם, על הספה שלכם. בדיוק סיימתי לספר לכם שהחלטתי לא לאכול יותר שטויות. למשל, פיצה. אתם מניחים את הצלחת מולי. קרוב אליי. ומתיישבים על הכסא שממול – מסבירים לי שהפיצה הזו לא בשבילי.
אני משתגע.
אתם מספרים לי על גבינה מותכת, ומדוע היא לא בריאה. ולמה בצק רווי בשמן אינו מזין. אני מרייר. אתם מבטיחים שתתנו לי מאה שקלים אם לא אוכל את הפיצה שלפניי. אתם אומרים שאם אצליח להתאפק, תהיו מוכנים למצוא לי חניה מתחת לבית. ללכת בשבילי לדואר. לשטוף במקומי כלים.
אני מרגיש את הלשון רוקדת בתוך הפה. ואת האצבעות מתחילות במסע בלתי רצוני לעבר הצלחת.
״לא ליאור, לא!״ אתם גוערים בי. ״אל תאכל את הפיצה הזו-״ – משתמשים בקול הכי סמכותי שלכם.
מה אני אמור לעשות עכשיו?
מה לעשות עם החולשות שלי?
לכולם יש חולשות. גם לך. והשאלה היא – מה אפשר לעשות איתן.
באופן טבעי, מה שאנחנו עושים עם החולשות שלנו זה –
מתבאסים מהן, מאשימים אותן בחוסר התקדמות או הצלחה, מרגישים אשמים לגביהן, מדחיקים אותן, מאשימים אחרים בהן – נגיד את ההורים או הסביבה, מתעלמים מהן… כל אחד וההרגלים הרעים שלו.
אבל תחשבו על זה רגע – החולשות שלכם הן חלק מהותי ממי שאתם. גם אם לא בא לכם על זה. נדפקתם. אתם עסקת חבילה – וככה גם בני הזוג שלכם, ההורים, הילדים, והחברים. כולם מגיעים קומפלט – עם חוזקות ועם חולשות. יש לכם פיצ׳רים ויש לכם באגים.
״תגיד, משהו טוב הולך לצאת לי מהפוסט הזה, או שאתה הולך להמשיך לבאס?״
אוקיי. אז ככה – בהינתן שהחולשות שלנו הן חלק ממי שאנחנו, בואו נבין מה אפשר לעשות איתן.
כוח הרצון שלך ואיך הוא הולך לאכזב אותך
״כוח הרצון״ הוא כוח מאד מועיל, שגורם לנו להתנהג כמו בני אדם, להתמיד, לפתח הרגלים חדשים ובריאים. רוצים להצליח לסיים את התואר? תקראו לו. להצליח לרוץ מרתון? תקראו לו. לעשות דיאטה? הנה הוא בא. לא לאחר לעבודה בבוקר? להפסיק לעשן? לסיים לקרוא את הספר? להתמיד ביוגה? לכתוב פוסט פעם בשבוע? הנה, הוא מגיע.
הבעיה היא, שיותר מדי מגדלים בונים על הדבר הזה שנקרא ״כוח הרצון״. איך תסבירו את זה שרוב הזמן אנחנו דווקא לא מצליחים לשמור על דיאטה, להגיע לעבודה בזמן, להפסיק לעשן, לסיים את הספר, להתמיד ביוגה, ואני בכלל לא מדבר על לרוץ מרתון?
אתם יודעים למה? כי כוח הרצון זה דבר שמנוגד לדרך בה אנחנו בנויים כבני אדם. במשך מיליוני שנים – בתור קופי אדם – לא היינו צריכים שום כוח רצון. היינו צריכים לשרוד. להשיג אוכל, למצוא מישהי להתרבות איתה, ולהתחבא מנמרים בסהרה. קל.
לא צריך לסיים תואר שני. לא צריך לתכנן קריירה. לא צריך להיות בדיאטה. לא צריך ללמוד שפות זרות. לא צריך ליזום פרויקטים, להתפרנס, לממש את הפוטנציאל שלנו. כלום. אם מצאתם עץ בננה טוב כזה – אתם קוטפים איזה 60 בננות, ובזה נגמרו הדאגות לשבוע הקרוב.
מתישהו, למדנו לדבר. ולדמיין. ולבנות כלים. ולהמציא את הכסף. התחלנו לבנות ציוויליזציה. ומשם הכל הדרדר. מפה לשם, אנחנו חיים בעידן בו אנחנו צריכים את הכוח רצון שלנו בערך פעם בחמש דקות. כדי להתאפק לא להציץ בטלפון, ולסיים את המשימה שלנו. אפשר לנסות לברוח מזה ולחיות בטבע – אבל אם אתם קראתם עד לפה כנראה שזה לא התכנון שלכם לזמן הקרוב.
ומה זה אומר? שהמוח שלנו, אבולוציונית, לא הספיק להתכונן. אז המצאנו ביטוי, שנקרא ״כוח רצון״, ועכשיו אנחנו סומכים עליו שיעזור לנו להתנהל. הצחקתם אותי. מספיק לקרוא את כהנמן כדי להבין עד כמה חלש הכוח הזה. איך שהערב מתקרב – כוח הרצון נחלש. שתיתם כוס יין אחת? כוח הרצון נחלש. זו הסיבה שהמשפט ״נתחיל דיאטה בראשון״ כל כך פופולרי. אם היה לנו כוח רצון רציני, היינו מתחילים את הדיאטה עכשיו.
מה זה אומר? שאל תבנו על כוח הרצון שלכם יותר מדי. נסו לסדר אותו. לעבוד עליו. בצורה הכי מפגרת זה אומר שאם אני רוצה לשמור על המשקל – אז לא יהיו לי נשנושים בבית. אני הייתי נכשל במבחן המרשמלו. רוצים להתמיד בספורט? תמצאו ספורט שאתם אשכרה נהנים בו. או תעשו אותו עם חבר. או עם מאמן אישי אם יש לכם את הצ׳ינגצ׳ינג. רוצים לכתוב ספר? תכננו לכם מכניזם שמכריח אתכם להתיישב בשעות בהן אין הפרעות מהסביבה. וכולי וכולי. הפתרונות צריכים להיות מותאמים לכם. כל מה שאתם צריכים לעשות זה לחשוב – ״נגיד שאני רוצה לעשות את זה, ואני לא סומך על כוח הרצון שלי. איך אגרום לזה לקרות בכל זאת?״
נ.ב. אתם בני-מזל ויש לכם כוח רצון חזק? עשו טובה, אל תשוויצו.
ואולי תנצלו את החולשות שלכם לטובתכם?
נכון הדשא של השכן? אז הוא יותר ירוק. אין מישהו שאני יותר מקנא בו, מזה שיודע לישון טוב. בייחוד לאחרונה, כשהתפרסמו המון מאמרים על כמה שינה היא חשובה. איך שינה טובה תמנע מכם לפתח אלצהיימר בגיל מאוחר. למה שינה טובה בונה זיכרון לטווח ארוך. תורמת להורדת לחץ הדם. מגבירה את היצירתיות. עוזרת – על ידי החלומות – להתמודד ולעכל את אירועי הימים הקודמים.
אתם יודעים לישון? גרמתי לכם להרגיש טוב? יופי. אני שונא אתכם. אני לא יודע לישון. חמש שעות נחשב אצלי ללילה טוב. אף פעם לא ידעתי לישון – גם כשהייתי בן 15. מבחינתי זה פלא רפואי שבכלל הצלחתי להגיע למטר שבעים. ותאמינו לי ניסיתי הכל. אין ספר, מאמר, או טריק שלא למדתי ואז ניסיתי על איך לשפר את השינה שלך. אבל חצי שנה לפני גיל 40 אני יכול לומר בוודאות – זה כנראה לא הולך להשתנות.
חצי מהחיים שלי העברתי כשאני מתהפך במיטה, בארבע בבוקר, מתבאס על מר גורלי שאני לא יודע לישון. אבל תגידו – אם הבנתי שזה מה שקיבלתי בהגרלה – מה עדיף – להמשיך לבכות על זה או לנסות לנצל את את החולשה שלי? בוודאי שהאופציה השנייה. אז לאחרונה, במקום להתהפך במיטה, אני עושה לעצמי שיחת מוטיבציה, שהשד לא כזה נורא – ויוצא ממנה בריקוד. הולך לעשות ספורט, או מדיטציה, ולפעמים גם – כמו ברגע זה – לכתוב משהו במחשב, למרות שהשעה היא שש בבוקר.
אפרופו זה, כל הספרים האלו שיצאו לאחרונה על ״אם תקום בחמש בבוקר חייך ישתנו!״ – אני מתערב – שהם נכתבו על ידי אנשים שקל להם לקום בחמש בבוקר. וואלה יופי, באים אנשים, מנצלים את החולשה שלהם, וגורמים לכל האנשים שקמים מאוחר להרגיש רע, ולנסות לשנות את החיים שלהם בצורה שתאמלל אותם, ועוד לספר להם ש״מאז שאתה קם בחמש בבוקר אתה מספיק מלא דברים״. בולשיט. אתה תמיד קמת בחמש בבוקר, ואז החלטת לכתוב על זה ספר. החולשה שלכם זה שאתם מתעוררים מאוחר? יופי! תדאגו לסדר לעצמכם דברים מעניינים לעשות אותם אחרי שכולם הולכים לישון. אל תקשיבו לספרים מפגרים.
אפשר לנצל הרבה חולשות לטובתך. המשימה היא לחשוב – איך במקום להילחם בזה, אני יכול להוציא מזה לימונדה? (אגב, יותר קל לחשוב על הדברים האלו עם חברה יצירתית, מאשר לבד).
חולשות? אל תנסו לתקן אותם. במקום זה –
מאז שהיינו ילדים, אנחנו מודעים לחולשות שלנו. למה? כי ילדים אוהבים לצחוק אחד על השני. בני זוג אוהבים למצוא את החולשות אחד של השני. הבוסים שלכם אוהבים לדרוך לכם על החולשות. אז אנחנו מתרכזים המון בלנסות לתקן אותן.
לתקן אותן? המממ… שימו לב שגם בחלקים הקודמים של הפוסט – לא ניסיתי לשכנע אתכם לתקן את החולשות. את רובן אפשר לתקן רק בטיפול ארוך ומתמשך. טיפול התנהגותי, פסיכולוגי, או אחר. אבל מה הרבה יותר משתלם מלתקן את החולשות שלכם?
להשקיע בחוזקות שלכם.
יש ספר מאד חשוב שנקרא ״עכשיו – גלה את חוזקותיך״. הספר הזה (שאמנם כתוב בצורה משעממת להפליא, וכדי לסיים אותו צריך מנה גדושה של כוח רצון, ולהתגבר על החולשה ללכת לקרוא את מה שכתוב במאחורה של השמפו) – נכתב על ידי ראש מרכז ״גאלופ״ למחקר וחינוך. הספר מסביר, שכמו שלכולנו יש חולשות, יש לנו חוזקות. וזה לא רק ״אני טובה במתמטיקה״ או ״יש לי חוש יצירתי״. אלא, יש להם שם רשימה אדירה של חוזקות, שכדאי לכם לזהות האם יש לכם.
הטיעון הבלתי נשכח של הספר הוא, שאם אתם יכולים להשקיע שעה בלנסות לתקן חולשה שלכם, או שעה בבניית אחת החוזקות שלכם – האופציה השנייה תשתלם לכם פי כמה וכמה.
עכשיו, הם בנו שם תיאוריה שלמה, עם 34 תמות, שכל אחד יכול להיבחן כדי להיות מאובחן באיזה תמות הוא חזק (למשל ״עתידני״ או ״הישגי״). התיאוריה די סבוכה, אבל זה לא מה שחשוב. מה שחשוב הוא העיקרון. אם אתם יודעים לזקק במה אתם חזקים, ואז לחזק דווקא את מה שאתם חזקים בו, במקום לנסות להתאמץ המון כדי בסוף להיות בינוניים במה שאתם חלשים בו – אתם תתקדמו יותר מהר, ויותר גבוה.
התיאוריה הזו לא שלמה בעיניי. אני דווקא חושב שבעולם החדש כדאי לכל אחד לדעת הרבה מיומנויות – גם אם הוא לא מצטיין בהן. ולו כי אם ארגז הכלים שלכם מפוצץ בכלים, אז אתם יכולים לעשות המון דברים בעצמכם. ליזום, להרים, לבנות, ליצור – בלי שאתם צריכים לחכות לעשרים אנשים אחרים. אבל אני בכל זאת חושב, שאם על הדרך, גיליתם שאתם ממש חזקים בתחום ספציפי, או במיומנות ספציפית – כדאי לכם להעמיק בה עוד. ולמתג את עצמכם כמי שיש להם את המיומנות הזו. כי לא רחוק מכם, יש עכשיו מישהו שצריך בדיוק את מה שיש לכם להציע…
נ.ב.
ניחשתם מה עלה בגורלה של הפיצה, נכון? רק הפירורים נותרו יתומים בצלחת, מספרים על גבורתה…