יותר ללמוד או יותר לעשות – איך להחליט?

״רוב הזמן, רוב האנשים, יעדיפו ללמוד משהו חדש, לקרוא משהו נוסף, ללכת לכנס לקבל ממנו השראה, מאשר –

לעשות, ליצור, לחדד את מה שכבר עשו, לבנות משהו חדש, לשפץ, לעשות אופטימיזציה.

ואני מדבר בתור אחד שמאד אוהב תוכן, רעיונות חדשים, השראה. ברור, אני תמיד בלמידה – כי אחרת אני אתקע ב״שנה שעברה״. אבל לא תמיד אני עושה את זה בשביל ללמוד.

כשאני פוגש תוכן חדש – אני תמיד שואל את עצמי – האם אני *צריך* כרגע השראה? האם יהיה לי בכלל זמן לעשות משהו עם המידע החדש, הטכניקה החדשה, הרעיון החדש שאני קורא/לומד/שומע עליהם? או שבעצם אני עושה את זה –

כי זה הרבה פחות מעיק, מטריד, קשה, ובעיקר מפחיד – מאשר לעשות את העבודה עצמה…״

כך כתבתי אתמול בפייסבוק.

***

הפסקה מתודית – ״על כתיבה בפייסבוק״ –

לפעמים כשאני כותב בפייסבוק, אני שוכח את האלגוריתם של מי שקורא בפייסבוק. האלגוריתם של הקוראים בפייסבוק הולך ככה:

1. קרא את הפוסט שלפניך

2. חפש בו את השחור ואת הלבן – זה יעזור לך להבין מי נגד מי. (אם הפוסט נראה לך אפור, אל תכנע. תתעקש. יש שם שחור ולבן – ואתה רק צריך לזהות אותם כמה שיותר מהר.)

3. בחר צד – שחור או לבן

4. הזדהה, תקוף, או שתוק

ככה רוב האנשים מתנהגים רוב הזמן. אבל ״רוב״ זו מילה שהיא מיותרת כאמור ברוב הפעמים. 

****

בכל אופן, אחד מקוראי הפוסט – שהוא גם חבר טוב – שלח לי מיד הודעה פרטית שאמרה כך:

״ליאור?! אתה?! אתה מדבר נגד ״ללמוד משהו חדש״? אתה מדבר נגד ״לקבל השראה״? הרי אתה כבר שנים מקדיש את החיים שלך ללימודים וללמד. הקמת את הנוסקול, ועכשיו אתה בג׳ולט, ואתה מרצה כל הזמן, וכותב בלוג שרוצה שאנשים יקראו ומקליט פודקאסט שאתה רוצה שאנשים יקשיבו לו. מה זה, אתה כורת את הענף עליו אתה יושב?!״

״תקרא שוב״ – עניתי לו, נזכר באלגוריתם הקוראים של הפייסבוק. סגרתי את הטאב בכרום, וחזרתי לעבוד. אני מנסה להימנע מתירוצים נפלאים לא לעבוד – כמו דיונים בפרטי בפייסבוק.

אבל כשפתחתי את הפייסבוק שוב אחרי כמה שעות, גיליתי עוד כמה הודעות כאלו. וגם כמה תגובות על הפוסט שנראה שלקחו את הצד ה״שחור״ או ה״לבן״. דווקא תגובה אחת שנכתבה שם בפשטות, הצליחה לגעת בי יותר מהכל. היא הלכה ככה – ״וואו, מדויק. אבל מה הפתרון?״

מתוך התגובה הזו הבנתי – שבמקום לכתוב דעה, אני בעצם העליתי לאוויר דילמה. דילמה שהיא משותפת להרבה מאנשי העולם החדש. אז בואו נדבר על זה קצת יותר בהרחבה, אוקיי?

****

ראשית חשוב להבהיר פה נקודה. אני אוהב ללמוד. יש לי שני תארים, אני קורא ספר עיון או שניים בחודש, מקשיב לארבע-חמש שעות של פודקאסטים בשבוע. חנון אמיתי וגאה. ויש לזה המון סיבות –

• כי זה קיצור דרך (במובן הטוב של הביטוי). במקום ללכת לנסות לעשות משהו בעצמי, ואחרי עשר שנים להבין מהי השיטה הכי יעילה לעשות משהו – אני יכול לקרוא ספר שכתב מישהו שעושה את זה כבר עשרים שנה. אז למה לא להתחיל מללמוד על השיטה הזו, להתאמן עליה שנה, ולחסוך לעצמי תשע שנים של טעויות?

• כי זה נותן לי כוח והשראה. אני אוהב לשמוע אנשים מספרים על הדרך שעשו, ועל הטעויות שעשו, ועל מה שעבד להם. זה גורם לי להבין שאף אחד לא נולד גאון או מצליח – ומכאן, שגם אני יכול להשתפר, ולנסות עד שאולי אולי אולי אצליח גם.

• כי זה גירוי אינטלקטואלי. המוח שלי צריך את זה. זה עושה לו נעים – לא יודע למה – אבל מקבל את זה כעובדה.

אז יש סיבות מצוינות ללמוד. אבל יש גם עוד כמה – נדבר עליהן בהמשך. רגע לפני, אני חייב לספר לכם שלוש אנדקוטות מהחיים שלי –

***

אחת

כשסיימתי את הצבא (הייתי עתודאי, אז מדובר בגיל 28) רציתי ללכת ללמוד תואר שני במנהל עסקים. האמת? לא רציתי להיות מנהל אז, וגם לא עניינו אותי עסקים. בעצם, כמעט כל דבר שהיה קשור במנהל עסקים לא עניין אותי. אז למה רציתי ללכת ללמוד? כי הייתי קצת תקוע. כי MBA אמור לקדם אותך בחיים. כי חשבתי שאצור שם קשרים מעניינים עם אנשים מעניינים. כי זה ״נחשב״ וקשה להתקבל לזה.

אבל בעיקר – כאמור – כי הייתי קצת תקוע. ועכשיו מה, אני אומר להורים, חברים, לעולם שאני תקוע? מה פתאום. אני אלך לעשות תואר שני במנהל עסקים. במקום השפלה, אני אקבל תמיכה מהסביבה. אחלה דיל.

טוב, מה הבנתי מהחיים שלי אז. שני ביקורים וחצי באוניברסיטת ת״א, ועוד כמה שעות באתרי האינטרנט של אוניברסיטאות שוות מאמריקה הבהירו לי שהתואר הזה – תסלחו לי על השפה – מעניין לי את ה-**ת. ושעכשיו להשקיע שנה-שנתיים, ולהוציא המון כסף, על משהו שלא מעניין אותי רק כי הוא נחשב, יוקרתי, ויפתור לי את בעיית ה״מה לספר לעולם״ – זה לא הדבר הנכון לעשות. 

*****

שתיים

אני מאד אוהב ניהול זמן, ופרודקטיביות (זה אפילו השיעור שאני הכי אוהב להעביר ב-Jolt).

אבל לא פחות מניהול זמן, אני אוהב מוצרים וכלים דיגיטליים. ככה זה כשאתה רוב היום באינטרנט, ובטח בסביבה של סטארטאפים – איפה שיש מנהלי מוצר, מתכנתים, מעצבים, אנשי שיווק דיגיטלי – ועוד כהנה וכהנה דמויות שאוהבות להסתובב ב- Product Hunt ולשאול בפורומים שונים ״מה הכלי הכי שווה לעשות ______״?

וככה יצא, שמפה לשם על המחשב שלי מותקנות 28 תוכנות, 17 פלאגינים ואני רשום ל-29 שירותים דיגיטליים שונים – כולם לאותה מטרה. הם אמורים לעזור לי לנהל את הזמן.

נראה לי שאת האירוניה בסיפור כבר הבנתם. אם הייתי באמת רוצה לחסוך לעצמי זמן, הדרך הראשונה לעשות את זה, היא להפסיק להסתובב באינטרנט לחקור עוד ועוד כלים לניהול זמן. הדרך היא, פשוט להתחיל לנהל אותו. דף ועט יעשו 90% מהעבודה גם ככה.

****

שלוש

מישהו שאני מכיר ניסה פעם לכתוב ספר. זה היה הספר הראשון הרציני שלו, והוא כל כך פחד שזה לא יצא טוב, שבכל פעם שרצה להתחיל לכתוב את הפרק הראשון – העדיף במקום זה ללכת לקרוא על כתיבה; להקשיב לפודקאסט על כתיבה; לקרוא ספרים נוספים כדי להבין איך נראית כתיבה שהוא אוהב.

אחרי כמה חודשים כאלו היו לו כבר המון רעיונות, אבל יותר מהמון רעיונות, היה לו תסכול עצום שהצטבר. הוא הרגיש שהוא עומד באותו המקום. כשהיה פוגש חברים לקפה סיפר להם שהוא ״התחיל כבר מזמן״ ובדרך הביתה הרגיש חרא עם עצמו.

בסופו של דבר, הוא החליט שהוא לא לומד יותר שום דבר חדש עד שהפרק הראשון כתוב.

אחרי שבועיים הפרק הראשון היה כתוב. ואחרי עוד ארבעה חודשים – הספר היה גמור. 

אגב, הילד הזה הוא אני.

****

ארבע (אמרתי שיהיו שלוש, אבל מי סופר)

לפני חודש הגעתי לדבר בפאנל בכנס דה-מרקר. כנס מפואר, מושקע, מקצועי. הרבה כסף נשפך על כנס כזה ויש בו אנשים רציניים שעושים עבודה רצינית. הגעתי חצי שעה לפני הזמן של הפאנל שלי, כדי למצוא 75% מהאנשים בכנס יושבים מחוץ לו ושותים קפה. ולא, הם לא עשו נטוורקינג. מה שהם עשו זה היה לנוח מהכנס שלא עניין אותם. הכנס שמשום מה פיתה אותם להגיע אליו, או שהם פיתו את עצמם. אני לא בא בהאשמות. פגשתי שם חבר ותיק, וניסיתי להבין מה הוא עושה שם. לא היתה לו תשובה טובה – במיוחד כשהודה בפני עצמו שרוב הזמן נהנה מהקוראסונים והקפה יותר מהמרצים. הם כל כך שעממו אותו שסיפר לי בסוד שנרדם פעמיים על הכסא בפנים, ושככה בעצם זה ברוב הכנסים שהוא הולך אליהם. (לאחרונה שמעתי קטע מצחיק בדיוק על זה בפודקאסט ״סוגרים פינות״)

****

״אז למה אני לומד עכשיו?״

למעלה ציינתי שלוש סיבות מצוינות בזכותן אני לא אפסיק ללמוד בחיים. תזכורת: קיצור דרך, השראה, גירוי אינטלקטואלי.

אבל מהאנקדוטות שצירפתי אפשר להבין – שלא תמיד אני רוצה ללמוד מהסיבות הנכונות. לפעמים אני רוצה ללמוד כי אני רוצה לדחות את העשייה עצמה. לפעמים אני רוצה ללמוד כי אני מפחד להתחיל למרות שאני יודע בדיוק מה צריך לעשות. ולפעמים אני רוצה ״ללמוד״ אבל בעצם בא לי לנוח קצת, ולאכול קוראסונים ולשבת על ספה במקום שיש בו במקרה גם כנס.

ולכן תמיד אני שואל את עצמי ״למה אני לומד עכשיו?״ – ורק אחרי שאני מקבל תשובה כנה, אני מחליט מה לעשות.

ומה האיזון הנכון?

האמת, יש לי נוסחא פשוטה. היא מורכבת משני דברים: ניסיון + Deadline.

כשאין לי ניסיון בתחום ספציפי, אני אשקיע הרבה יותר זמן בלימודים על חשבון העשייה. כשאני clueless,  ללמוד יעזור לי להבין מה הצעדים הראשונים, ו״איך בכלל עושים את זה?!״

מצד שני, ככל שיש לי יותר ניסיון בתחום ספציפי, אני אגביל את זמן הלימודים לשעה-שעתיים בשבוע. כי בכל זאת, גם מה שאני ״מבין בו״ עלאק – כל הזמן מתחדש ומשתנה. ותמיד יש עוד מה ללמוד.

ומה הקשר ל-Deadline? דדליין הוא האבא של ניהול הזמן IMHO. כשיש דדליין זה נורא קל להחליט כמה זמן לומדים וכמה עובדים. בעקרון, כמה שרוצים, כל עוד המשימה עומדת בדדליין שהצבתי לעצמי (או אחרים הציבו לי). אם אעביר את כל הזמן בלימודים – אז אגיע לדדליין בלי שום דבר ביד. ואז נכשלתי. אם יש לי מספיק זמן – אני יכול חצי מהזמן ללמוד, וחצי לעשות. אבל אם הזמן דוחק, אני אלמד קצת, ואעשה הרבה.

אז שוב, בכל פעם שאני הולך ללמוד משהו, אני שואל את עצמי ״למה אני עושה את זה עכשיו?״ אבל גם ״האם אספיק לעמוד בדדליין?״ וגם – ״האם יש לי כבר הרבה ניסיון בעניין הזה, ואני פשוט מפחד להתחיל?״

*****

ומה עם הענף עליו אני יושב?

מה עם ג׳ולט, וההרצאות, והבלוג, והפודקאסט?!

אני מניח שבשלב הזה של הקריאה – כבר הבנתם את האג׳נדה שלי. וכמו שאני מתייחס בכבוד לזמן שלי, אני מתייחס בכבוד לזמן של אחרים. 

הבלוג והפודקאסט נועדו לקצר לכם את הדרך. ללמד אתכם טעויות שאני ואחרים עשינו – כדי שתוכלו לחסוך אותן לעצמכם. ולתת לכם השראה. יש פוסט אחד בשבוע, ופרק אחד בשבוע – שזה המינון שאני חושב שהוא מדויק.

ומה עם ג׳ולט? זוכרים את הסיפור שלי עם ה-MBA? ג׳ולט נבנתה בדיוק בגלל שראיתי יותר מדי אנשים מסביבי שהם תקועים ומתחילים לומר ״אז אולי אני אעשה תואר שני?״ – אבל איך אפשר לעצור את החיים לכמה שנים כשאתה כבר לא בן 20? ואיך אפשר לדעת שהתואר הזה בכלל יעניין אותי? ולכן ג׳ולט נבנתה עם מינונים קטנים, של שעה וחצי – פעם, פעמיים בשבוע לכל היותר. שזה גם המינון הנכון למי שהוא כבר מקצוען ורוצה להרחיב את הידע שלו – במקום לעצור הכל ולעשות תואר שלם – אפשר לבוא לקבל קפסולות של ידע. וכך גם האנשים שמלמדים בג׳ולט – אנחנו תמיד נשאף להביא אנשים שעושים משהו אמיתי 90% מהזמן, ומלמדים רק 10% ממנו.

אני גאה לומר שבנינו את הפלטפורמה המושלמת לאנשים שרוצים ללמוד בשביל לעשות, ולא ההיפך. אבל תיזהרו – אני לא אוביקטיבי 😉

****

האינטרנט ואתם

מילה אחרונה. אנחנו חיים בעידן של הצפת ידע. האינטרנט הוא המקום המושלם והמהמם ביותר למצוא בו מה איך ואיפה ללמוד. אבל הוא גם המקום שיאכל את הזמן שלכם כמו ש-Pacman אוהב לאכול דובדבנים.

אם לא תשמרו על עצמכם, אתם עלולים להיות במקום שבו אתם 90% לומדים, ורק 10% עושים. מה שאומר שבעוד שנה תהיו נורא חכמים, אבל באותו המקום שבו הייתם קודם, עם שנה אחת פחות מהחיים.