כשבנדה, חבר יקר, קיבל את הבשורה הקשה שאחיו, עמישר בן דוד, נפל במלחמה, הוא היה תחילה בהכחשה, שהפכה מהר מאוד לכאב גדול. אבל דווקא מתוך הכאב והבור העמוק הזה, בנדה בחר לכתוב ספר. ולא סתם ספר – ספר אופטימי.
זה ספר על פסיכולוגיה, ועל קוגניציה, והוא מדריך פרקטי על למה יש לנו חובה מוסרית להיות יותר אופטימיים, דווקא בתקופה הקשה הזו. אני מרגיש שכשהתחלתי לקרוא את הספר, הייתי בן אדם אחד, ויצאתי ממנו בן אדם אחר.
עמישר בן דוד, רב-סרן במילואים, נפל בעזה. היה קצין ובנאדם נדיר, מיוחד, שעסק בנתינה אינסופית. הוא היה מחנך ומורה לילדים, מתנדב באמבולנס, לפני כשנה וחצי תרם כליה לאדם שלא הכיר, והותיר אחריו את רעייתו שלומית וחמשת ילדיהם, וגם שישה אחים – ביניהם ד״ר יאיר בן דוד שהגיע לפה היום.