מהו סימן השאלה הגדול שאורחת השבוע מניחה על יסודות ״העולם החדש״? איך הייתה רוצה לארגן את עולם העבודה? איזו צורת חיים אחרת היא מציעה? ואיך כל זה קשור למשהו שנקרא ״קיבוץ עירוני״? האם הייתם מסכימים לחלוק את משכורתכם עם אחרים, ובתמורה לקבל קהילתיות, עזרה, תמיכה, וחלוקה בעומס הגדול של העולם החדש?
לאחרונה קיבלתי אימייל נרגש ואף ביקורתי. בצד השני הייתה אסנת אלנתן.
במייל שלה, אסנת טענה שרבות מהשיחות שלי עם אנשים הן על אינדיבידואליזם. אפילו כשאנחנו מדברים על נתינה, זה מן היחיד החוצה. לטענתה, ישנם חסרונות רבים לאינדיבידואליזם של העולם החדש, והיא מציעה אלטרנטיבה מעניינת. היא אפילו הביאה להקלטה את בנה הבכור, שגם הוא מממש צורת חיים-עבודה אלטרנטיבית, בגרסא קצת שונה.
אסנת היא מנהלת הדרכה בתכנית ״מגמה לעתיד״, שמציעה הסמכה טכנולוגית מטעם משרד החינוך לצעירים עם מוגבלויות. הבן שלה, נבט, מרכז את מרכז הלמידה בכפר הנוער נחלת יהודה ומנהל את היחידה לקידום מעמד הילד בעיריית רחובות.
שניהם הגיעו לפופקורן להביא זווית אחרת על העולם החדש.
לינקים