במדינה הדפוקה שלנו חזרנו מחיים לצד טילים בליסטיים ואיום גרעיני לשגרה של חיים ועבודה בתוך לילה אחד(!) אין אדם בעולם שזה נורמלי עבורו, ונכתבו על זה כבר מליון מילים, אז ברשותכם אני רוצה לגעת בהזדמנות שרובינו לא נגענו בה –
ההזדמנות להשתפר קצת
חיל האוויר שלנו מצטיין מהמון סיבות, אבל האהובה עליי (כי היא רלוונטית גם לאנשים כמוני שלא היו מתקבלים להיות טייסים) היא ההתמכרות ל״תחקור״. בהייטקס קוראים לזה רטרו. תחקור זה לעצור ולשאול ״מה היה אפשר לעשות יותר טוב?״. גם כשהיינו מצויינים, תמיד אפשר למצוא מה לשפר. ובטח אם היינו רק ״טובים מאד״ או ״טובים״.
כשנכנסנו למצב מלחמה עם איראן היינו צריכים ברגע להחליט ולשנות המון דברים בהתנהלות שלנו: מה עושים עם המשפחה? איך עושים את העבודה? ישנים עם כפכפים? יש מספיק מטענים בכל תיק? מתקשרים למנהל.ת שלי? או מחכים שתתקשר אליי?
יש החלטות שלקחתי שאני שמח עליהן, ויש כאלו שלא. יש התנהגויות שאני שמח שאימצתי, ויש כאלו שלא. (יש גם כאלו שאני לא מתכוון להתנצל עליהן, כמו הזלילה הלילית של ״אכול ושתו כי מחר נמות״ שהיתה מהמוצדקות).
לצער כולנו זה לא יהיה המשבר האחרון. הבא בתור בדרך. מלחמה? עוד מגפה עולמית? אולי סתם משהו מקומי בבית? אי אפשר לדעת, אבל גם אין מה להיות מופתע, החיים מלאים משברים, ועדיף להתרגל שככה זה, בטח בתקופה שלנו.
לכן שווה לנצל את ההזדמנות ולקחת עשר דקות היום בערב, אפשר גם יחד עם מי שחיים איתו בבית, אפילו עם הילדים. עשר דקות תהיו קצת חיל האוויר – תשאלו ״מה יכולנו לעשות יותר טוב?״ ״איפה נלחצנו יתר על המידה?״ ״איפה היינו רגועים מדי?״ ״איפה היה אפשר לשפר את ההתנהלות?״ ״מה אפשר ללמוד מחברים שלנו שעשו משהו קצת אחר?״
ואז כשהמשבר הבא יגיע אולי הוא יעבור יותר בקלות.
בתמונה: השיפור שלנו מהיום הרביעי של המלחמה. מסתבר שעם כיסוי עיניים ורעש לבן יותר קל להכניס תינוקת ישנה למקלט.
רגע לפני שממשיכים הלאה – אל תפספסו את ההזדמנות
במדינה הדפוקה שלנו חזרנו מחיים לצד טילים בליסטיים ואיום גרעיני לשגרה של חיים ועבודה בתוך לילה אחד(!) אין אדם בעולם שזה נורמלי עבורו, ונכתבו על זה כבר מליון מילים, אז ברשותכם אני רוצה לגעת בהזדמנות שרובינו לא נגענו בה –
ההזדמנות להשתפר קצת
חיל האוויר שלנו מצטיין מהמון סיבות, אבל האהובה עליי (כי היא רלוונטית גם לאנשים כמוני שלא היו מתקבלים להיות טייסים) היא ההתמכרות ל״תחקור״. בהייטקס קוראים לזה רטרו. תחקור זה לעצור ולשאול ״מה היה אפשר לעשות יותר טוב?״. גם כשהיינו מצויינים, תמיד אפשר למצוא מה לשפר. ובטח אם היינו רק ״טובים מאד״ או ״טובים״.
כשנכנסנו למצב מלחמה עם איראן היינו צריכים ברגע להחליט ולשנות המון דברים בהתנהלות שלנו: מה עושים עם המשפחה? איך עושים את העבודה? ישנים עם כפכפים? יש מספיק מטענים בכל תיק? מתקשרים למנהל.ת שלי? או מחכים שתתקשר אליי?
יש החלטות שלקחתי שאני שמח עליהן, ויש כאלו שלא. יש התנהגויות שאני שמח שאימצתי, ויש כאלו שלא. (יש גם כאלו שאני לא מתכוון להתנצל עליהן, כמו הזלילה הלילית של ״אכול ושתו כי מחר נמות״ שהיתה מהמוצדקות).
לצער כולנו זה לא יהיה המשבר האחרון. הבא בתור בדרך. מלחמה? עוד מגפה עולמית? אולי סתם משהו מקומי בבית? אי אפשר לדעת, אבל גם אין מה להיות מופתע, החיים מלאים משברים, ועדיף להתרגל שככה זה, בטח בתקופה שלנו.
לכן שווה לנצל את ההזדמנות ולקחת עשר דקות היום בערב, אפשר גם יחד עם מי שחיים איתו בבית, אפילו עם הילדים. עשר דקות תהיו קצת חיל האוויר – תשאלו ״מה יכולנו לעשות יותר טוב?״ ״איפה נלחצנו יתר על המידה?״ ״איפה היינו רגועים מדי?״ ״איפה היה אפשר לשפר את ההתנהלות?״ ״מה אפשר ללמוד מחברים שלנו שעשו משהו קצת אחר?״
ואז כשהמשבר הבא יגיע אולי הוא יעבור יותר בקלות.
בתמונה: השיפור שלנו מהיום הרביעי של המלחמה. מסתבר שעם כיסוי עיניים ורעש לבן יותר קל להכניס תינוקת ישנה למקלט.