הרגלים אטומים / ג’יימס קלר – ביקורת ספר

אפריל 6, 2022

פעם בכמה שנים יוצא ספר עיוני שמטלטל את קהילת המאמנים, הקאוצ’רים, מנהלי הזמן, הפסיכולוגים, המנהלים והספורטאים כאחד: הרגלים אטומיים.
הספר מתחיל עם שאלה רגילה לכאורה: מה מבדיל בין מנצחים למפסידים?
בהנחה שמנצחים ומפסידים מציבים לעצמם את אותם יעדים מדויקים לעיתים קרובות – צריך להבין שההבדל טמון בגורם אחר – במערכת ההפעלה שלהם.

לפי קלר, מנצחים בונים לעצמם מערכות איכותיות, ברורות ומסודרות היטב, שמניעות אותם קדימה בצורה שיטתית ובקצב קבוע.
אם אתם מאמנים והמטרה שלכם היא לזכות בתחרות – המערכת שלכם תהיה הפרוצדורה של גיוס שחקנים טובים, ובניית שגרת אימונים ותזונה נכונה.
אם אתם יזמים והמטרה שלכם היא לבנות עסק שמכניס מיליון דולר בשנה – המערכת שלכם תהיה איך לגייס הון ראשוני ועובדים טובים, איך לבחון מוצר, ואילו קמפיינים שיווקיים יצליחו.
אם אתם מוסיקאים והמטרה שלכם היא להתמקצע על כלי נגינה – המערכת שלכם תהיה כמה זמן אתם מתרגלים ביום, איך אתם מפרקים לגורמים סולמות, טאבים ואקורדים, ואיך אתם מיישמים פידבק מהמורה.
הצבת יעדים תאיר את הזרקור שלכם לכיוון מסוים; מערכת יעילה תניע אתכם קדימה לכיוון שבחרתם, באמצעות פעולה אקטיבית.
אם המטוס שלכם ממריא עכשיו, המערכת היא הווקטור שיקבע את המסלול שלכם – כלומר היכן בדיוק ינחת המטוס בעוד מספר שנים. כל שינוי קטן בזווית הטיסה ב-2022 יכול להוביל ליעד שונה לחלוטין ב-2025: בסיאטל או בסן פרנסיסקו; כשאתם מעשנים קופסא ביום, או עם ריאות נקיות; כשאתם עדיין רווקים, או בזוגיות בריאה; כשאתם במינוס בבנק או עצמאים כלכלית.
כלומר, מה שחשוב באמת זה כיוון המסלול שלכם – לא התוצאות האחרונות שלכם שרשומות על הלוח.
אתם לא נוסקים ליעדים שלכם – אתם נופלים לרמת המערכת שבניתם לכם.
איך בונים מערכת הפעלה יעילה כזאת? באמצעות הרגלים אטומיים: הרגלים שמשפרים אתכם באחוז אחד קטנטן בכל יום. כפי שאטומים הם אבני הבניין של מולקולות – הרגלים אטומים הם אבני הבניין של תוצאות יוצאות דופן.
תשאלו את עצמכם בכל יום: איך אני יכול\ה להשתפר באחוז אחד קטן?

למה זה טוב להתחיל עם אחוז אחד ולא בפול פאוור?

נניח שאתם רוצים להיות ספורטיביים יותר, אבל הגרסה הנוכחית שלכם היא קצת פדלאה. במצב כזה, קיימים בתוככם שני מועמדים: המועמד הספורטיבי שבהתהוות, והמועמד העצלן בהווה.
בכל פעם שאתם הולכים להתאמן – גם אם זה לחמש דקות בלבד – אתם מחזקים את המועמד הספורטיבי על חשבון המועמד העצלן. אתם מעניקים קול נוסף בהצבעה היומית שלכם עבור המועמד הספורטיבי שאתם מבקשים לטפח.
עכשיו ברור שאימון של חמש דקות לא יוביל לתוצאות בפועל; אבל ככל שתתמידו, המועמד הספורטיבי יתפוס יותר ויותר מקום – על חשבון המועמד העצלן. אתם תאמצו בהדרגה את הזהות שלו. אחרי תקופה, כבר לא תוכלו יותר לוותר על אימונים, כיוון שהספורט יהפוך להיות חלק בלתי נפרד מהזהות שלכם.
ואז זה יהיה טריוויאלי להאריך את משך האימון, להוסיף תרגילים וכדומה.
הסטנדרטיזציה צריכה להגיע לפני האופטימיזציה.
וזה נכון לא רק לגבי ספורט. בכל הרגל או תחביב שאתם מבקשים לפתח – שני המועמדים הללו קיימים: זה שבוחר לעשות, וזה שבוחר לא לעשות (כן, גם לא לעשות זו בחירה).
וכל פעולה שתבצעו תעביר קול אחד נוסף עבור אחד מהם. וכמו בכל מערכת בחירות, המועמד שזוכה ליותר קולות – מנצח ותופס פיקוד. זו מערכת בחירות יומיומית שאתם משתתפים בה – בין אם אתם רוצים, ובין אם לא, והיא תקבע איך תיראה הזהות שלכם.
הזהות הפנימית היא הליבה ממנה נובעות האמונות הכי עמוקות שלנו בנוגע למי אנחנו, במה אנחנו טובים, ומה אנחנו מסוגלים לעשות. בדומה למעגל של סיימון סינק, הליבה משקפת לנו את ה”למה” מאחורי הפעולות. כשהזהות הפנימית שלנו משתנה או מתרחבת – שינוי הרגלים מגיע בצורה טבעית וחלקה יותר, ולא באופן מאולץ.
קלר קורא לזה Identity Based Outcome – להרחיב את הזהות שלנו כדי שתכלול את ההרגלים שרצינו לפתח. במקום לשאול אילו תוצאות אני רוצה – שאלו: למי אני רוצה להפוך? והאם הפעולות שלי הופכות אותי לאדם שאני רוצה להיות?
בכל פעם שאתם כותבים דף – אתם הופכים להיות סופרים. קצת.
בכל פעם שאתם מסדרים את המיטה – אתם הופכים לאנשים מסודרים. קצת.
בכל פעם שאתם מעבירים כסף לתיק השקעות – אתם הופכים לעצמאים כלכלית. קצת.
הקצת הזה מצטבר והופך להיות הרבה, ואז הרבה מאוד, ואז המון. ואז המועמדים שלכם מתחילים לנצח, ואתם הופכים להיות מי שרציתם להיות – לא מה שרציתם לעשות או להשיג.

אבל מה אם אאבד את החופש שלי?

אני שומע מהרבה אנשים את הטענה הבאה: הרגלים יגבילו אותנו, יסחטו מאיתנו את המיץ, יהרגו את הספונטניות (ואת הרומנטיקה), ויהפכו את החיים שלנו לדלים ומשעממים. עדיף לוותר עליהם, ולזרום עם החיים לאן שיובילו.
אין זה רחוק מהאמת: לאנשים ללא הרגלים בריאים יש הכי פחות חופש – והכי הרבה צרות ומאבקים.
אנשים ללא הרגלים פיננסים בריאים נאלצים להילחם בעצבנות על כל תלוש משכורת, נאבקים להחזיר הלוואות ולסגור מינוסים בבנק לעיתים קרובות, ומקדישים זמן ומאמץ כדי להבין את הצעד הבא שיוציא אותם מהאוברדרפט.
אנשים ללא הרגלים ספורטיביים סובלים לעיתים קרובות מחוסר שינה, עייפות, ומחלות – יותר מאנשים ספורטיביים, ואז מבזבזים זמן וכסף על טיפולי פיזיותרפיה, אורתופדיה, ורפואה משלימה.
אנשים ללא הרגלי למידה או קריאה נוטים לשכוח במהירות את השיעורים שלמדו, לא מיישמים אותם, ואז מוציאים זמן וכסף על מורים פרטיים כדי להשלים.
בלי הרגלים איכותיים אנחנו נכנסים ללופים הרסניים של בזבוז זמן, אנרגיה וכסף – שיכולנו להשקיע אותם בתשוקות ובשאיפות שלנו. עם הרגלים איכותיים – מגיע חופש אמיתי.
פתגם סיני עתיק גורס שכל ההתחלות קשות (גם עם מסטיק של בזוקה). כל הרגל חדש מתחיל במחויבות, בהתמדה, ובאי נוחות מסוימת. זה השלב שבו אנחנו נותנים ומשקיעים, אבל לא רואים תוצאות; אנחנו מתאמצים ומזיעים, אבל השומן לא נשרף; אנחנו כותבים וכותבים, אבל הנקודות פשוט לא מתחברות (סמכו עליי בנוגע לזה).
זהו “שלב קוביית הקרח”. דמיינו שאתם מחממים באיטיות קוביית קרח – שנמסה רק כשמגיעים לאפס מעלות לפי חוקי הפיזיקה העדכניים. הקובייה עוברת במסלול קבוע של התחממות במעלת צלזיוס אחת בכל פעם – ונשארת במצב צבירה מוצק לאורך כל הדרך – ללא שום שינוי.
עד שתגיעו למעלת האפס, ואז בום – הלך האייס קפה שלכם.
אם קוביית הקרח הייתה מתנהגת כמו רובנו, היא הייתה עוצרת במעלה הרביעית, מפריחה כמה קללות לאוויר, ופורשת לראות נטפליקס (חוקי הפיזיקה של דור ה-Z).
הזהות שלכם מורכבת מסך כל הפעולות וההרגלים שלכם. כל פעולה שלכם מטה את כף המאזניים לכיוון מסוים – עשיה או אי עשיה. כפי שאמר זאת מיסטר רובוט: יש גוונים של אפור, אבל בסופו של הדבר החיים הם בינאריים: או שאתם עושים, או שאתם לא. יס מאן, או נו מאן.
בניית הרגלים דורשת סבלנות, התמדה, ומכל לכל – אמונה. גם כשנראה לכם שאתם לא מתקדמים לשום מקום, האפקט הולך ומצטבר – לאט לאט ובהדרגתיות. הזהות החדשה והמבוקשת שלכם קורמת עור וגידים.
כשהקרס נמס, ההרגלים הופכים להיות אוטומטיים – כמו נהיגה או צחצוח שניים. האוטומטיות הזו משחררת את המוח להתמקד במקומות יצירתיים ומאתגרים יותר, ולשים את הפוקוס איפה שחשוב.
הרגלים אינם מגבילים, להיפך – הם משחררים. הם מספקים לנו עוד מהמטבעות הלא דיגיטליים החשובים באמת: זמן, אנרגיה וכסף – אותם תוכלו להמיר להשקעה בשאיפות שלכם – או לחופשה באיים הקנריים.

 

פוסט אורח: שרון זקס הוא כותב תוכן וחוקר אינטרדיסציפלינרי של הנושאים החשובים באמת בחיים: פיתוח אישי, פרודוקטיביות, ניהול זמן, פיתוח הרגלים, נוודות דיגיטלית, מינימליזם, פסיכולוגיה חיובית, שיווק מבוסס תוכן וכתיבה.

לפייסבוק של שרון

ללינקדאין של שרון