הדדליין שתקע אותי

בואו נדבר רגע על דדליינים. אני יודע, אתם כבר מזמן לא בצבא. אבל בואו נדבר רגע על להתחייב לעשות משהו ואז לעמוד בזה. בואו נדבר על זה כי רוב האנשים רוב החיים פשוט לא מצליחים לעשות את זה. וזה גורם לתסכול. וזה גורם לעצבים. וזה גורם לאכזבה. בואו נדבר על דדליינים ומתי זה סבבה לא לעמוד בהם. ועל מה כדאי לעשות במקרה כזה. בואו נדבר על דדליינים כי עוד לא נולד הבנ*ונה שיעצור את הזמן כמו שאשתי אוהבת לומר. בואו נדבר על דדליינים כי אם תהיו מיחידי הסגולה שמצליחים לעמוד בהם - אתם תעקפו את כולם בסיבוב.

ומסתבר שזה לגמרי אפשרי - 

למה זה בכלל חשוב לעמוד ב-Deadline שלך?

אוקיי, בואו נדבר על למה בכלל יש Deadlines בעולם הזה? הרי אבות-אבותינו ואבותיהם היו קופים בג׳ונגל. הם טיפסו על עצים, אכלו בננות, רצו במדבר, עשו מלא סקס, ופשו כינים אחד מהגב של השנייה. לא היה להם שעון או בוס מעצבן או ״פרויקטים״ לסיים. מאיפה הגיעו כל הדדליינים המעצבנים האלו? ובכן, אנחנו כבר לא קופים. עלינו בפירמידת מאסלו. יש לנו מטרות בחיים. ויש לנו יעדים. ואנחנו צריכים ״להספיק״ דברים (מילה מבאסת אבל אמיתית). אז אלא אם אתם לא מפונקים - או לא גרים בקוסטה ריקה על איזה חוף וניזונים מקוקוס - או שנולדתם להורים עם כל כך הרבה כסף שאתם כנראה לא קוראים את הפוסט הזה כי למה לכם בכלל לקרוא אתם יכולים להיות כל היום באינסטגראם ולשכב על החוף - אתם צריכים עבודה. וכסף. ושני אלו קורים בתוך האקוסיסטם שנקרא ״העולם המודרני״. שהוא גם העולם שאחרי המהפיכה התעשייתית. שהוא העולם שבו המילה ״פרודקטיביות״ תופסת נפח רציני. ״יצרניות״ קוראים לזה בעברית. וזה המושג שגרם לקפיטליזם להגיע לאן שהוא הגיע לטובה ולרעה. בכל אופן, אתם רוצים להיות פרודקטיביים (ואם לא - תפסיקו לקרוא, נו, אני מנסה לבנות פה טיעון) - ולכן יש לכם לוחות זמנים.

אז אתם ממש רוצים שהפרויקט בחברה שאתם עובדים בה יתקדם. כדי שהחברה תעמוד ביעדים שלה. כדי שיהיה לה כסף לשלם משכורות. כדי שיוכלו לשלם לכם. כדי שתוכלו לנסוע ליוון בחגים. ואולי, אתם אפילו אוהבים את העבודה שלכם (הי, כיף לכם) - אז אתם רוצים שהיא תתקדם כי אתם מנסים לעשות שינוי טוב בעולם.

ואם אתם עצמאיים - ברור שאתם חייבים לסיים דברים בזמן. אחרת הלקוחות שלכם לא ישלמו לכם. ולא יביאו לכם לקוחות אחרים. ותצטרכו להיות שכירים שזה מה שאתם לא ממש אוהבים. ושם תצטרכו לעמוד בדדליינים שאחרים הציבו עבורכם. לא בא לכם, נכון?

והזמן - הוא הולך ישר וקדימה (חוץ מב״דוני דארקו״). מה שאומר שאתם צריכים לסיים משהו, כדי שמישהו אחר יוכל להתחיל את מה שהוא צריך לעשות. אם אתם מתכנתים, תסיימו כדי שמישהו יוכל להשתמש בפיצ׳ר שבניתם. ואם אתם מעצבים, תסיימו כדי שמישהו יוכל להשתמש בעיצוב שלכם בשביל שיווק. ואם אתם משווקים, תסיימו כדי שמישהו יוכל למכור את המוצר שאתם משווקים. ואם אתם יזמים, וואלה, יש לכם 15 דדליינים שונים ביום - כי אם לא תקדמו את העסק בזמן, הכסף ייגמר ותצטרכו לסגור את המיזם שלכם.

ומה אם אין דדליין? למה אי אפשר לסיים את הפרויקטים שלנו מתי שבא לנו?

שיהיה לכם בהצלחה עם זה. דדליין זו הדרך הכי טובה לגרום לנו לסיים פרויקטים. רוצים הוכחה? תחשבו על הפרויקט העצמאי שאתם מנסים לקדם כבר המון זמן. למה הוא לא זז (כנראה)? כי אין לכם דדליין אמיתי. (אז יאללה, שימו לעצמכם אחד כזה). מהרבה בחינות, אנחנו ייצור די מפגר. ואנחנו צריכים לעבוד על המוח שלנו כדי שהוא ימצא את המוטיבציה להזיז לעצמנו את התחת. למה? בדיוק מהסיבה שפעם היינו קופים וגו׳. אז המוח שלנו לא מאומן לסיים משימות בלחץ של זמן, פשוט כי מיליוני שנה לא היתה לו סיבה אמיתית. בטח לא ברזולוציה של לסיים 15 משימות ביום, ו-10 פרויקטים בשנה.

מה תוכלו לעשות כדי לעמוד יותר טוב בדדליינים שלכם?

למשל, לחתוך החוצה את מה שהוא לא הכרחי. כן, עם הסעיף הזה יש הרבה אנשים שלא יסכימו איתי. הם יגידו שמשימות צריך לסיים כמו שצריך. ושפרויקטים צריך לעשות ברמה גבוהה. אז תקשיבו רגע, מכירים את אלו שבראיונות עבודה אומרים ״החסרון שלי זה שאני פרפקציוניסט?״ ובלב הם חושבים ״חחחחח… איך עבדתי על המראיין - זה הרי יתרון לא חסרון!״. מכירים אותם? אז שלום, נעים להכיר, אני המראיין שלא עבדתם עליו. פרפקציוניסטים? זה חסרון ענק! מה זה ענק? בחיים לא אקבל אתכם לעבודה. תהיו פרפקציוניסטים על חשבון השינה שלכם בלילה אם בא לכם - אבל אצלי דדליין זה דדליין. לא סתם המשפט Better Done Than Perfect הפך לקלישאה האהובה עליי. אני מכיר המון יזמים עם פרויקטים יפיפיים שמרוב שהם עשו אותם מושלמים, על חשבון הדדליין, בנתיים נגמר 90% מהכסף לסטארטאפ (הי, שלום, זה אני לפני שניים וחצי סטארטאפים). ״סטיב ג׳ובס היה עושה את זה מושלם!״ אומרים לי כל המתנגדים לשיטה. אז בואו אספר לכם מה היה עושה ג׳ובס. ג׳ובס היה עושה גם מושלם, וגם עומד בדדליין. איך? הוא היה גורם לעובדים שלו לעבוד כמו ילדים באנגליה במכרות הפחם במאה ה-19.

אתם רואים שהזמן הולך להיגמר? יופי. זה הרגע לשבת ולחשוב מה אפשר לחתוך החוצה. האם כללללל מה שכללנו בפרויקט הוא הכרחי? האם אפשר קודם כל לסיים את המשימה, להגיש אותה, ואז להמשיך לעבוד עליה - העיקר שלא תקענו את מי שנמצא הבא בתור? אם זה מוצר - האם אפשר לחתוך החוצה פיצ׳רים לא הכרחיים? אם זה משהו דיגיטלי - האם אפשר לייצר גרסא קצת יותר קטנה? אם הבטחתם משהו ללקוח - תוכלו לספק לו 80% ממה שהבטחתם + הבטחה חדשה לספק לו את השאר בכמה ימים שאחרי סיום הדדליין? אני מבטיח לכם שבדר״כ הלקוח יעדיף את זה מאשר לחכות עד ש״הכל מוכן״.

מה עוד?

למשל, תוכלו לספר לכל העולם ואחותו שאתם צריכים לסיים משהו עד תאריך כלשהו. זה טריק שעובד בגלל שאנחנו מתביישים לאכזב את הסביבה שלנו. (שזה אגב, כן קשור לזמן בו היינו קופים. כי חיינו תמיד בשבט/להקה, וכדי שנהיה מקובלים בלהקה שלנו, אנחנו צריכים להיות אמינים בעיניהם ולא לאכזב אותם).

ומה עוד?

למשל, לתכנן דברים קדימה. כן, לא תאמינו, אבל רוב האנשים לא עושים את זה(!) איך מתכננים קדימה? עושים את זה הפוך. כלומר, גוזרים אחורה. אז אתם צריכים ללכת לקאלנדר שלכם, ולהבין שאם הדדליין לעשות את המשימה הוא בעוד חודש מעכשיו, אז יש בדרך, נגיד, ארבעה דברים שאתם צריכים שיקרו. למשל - אם החלטתי לפתוח בלוג חדש - אז אני צריך (1) להחליט על שם, (2) לכתוב שלושה פוסטים לבלוג, (3)להחליט על דומיין, ולפתוח אותו טכנית - נגיד בוורדפרס ו-(4) להשיק אותו. אז אם אני רוצה שזה יקרה בעוד חודש, אני צריך להחליט מה מארבעת הדברים אני עושה בכל אחד מהשבועות הבאים. כל שבוע דבר אחד. וגם את זה לשים בקאלנדר. אחרת - הזמן עובר, ושלושה שבועות רק חשבתי ״אוי, איך אני אקרא לבלוג שלי?״ והתייעצתי עם כל החברים החמודים שלי אם עדיף לקרוא לו ״ליאור והחתולים״ או ״חתולי הרעם דוט קום״. מפה לשם עבר כמעט כל החודש, והבלוג שלי - כמו שאתם מדמיינים - לא יהיה מוכן בעוד חודש.

אוקיי ומה לעשות אם אני בכל זאת לא אעמוד בדדליין?

להודיע למי שמחכה למה שאתם עושים. להתוודות בפניו שאתם לא תעמדו במה שהבטחתם. הוא ישנא אתכם? כן. לעד. בתנאי אחד - הוא ישנא אתכם לעד רק אם תודיעו לו על זה יום אחרי שהדדליין עבר. או שניה לפני שהדדליין הגיע. ומה אם תודיעו לו מספיק זמן מראש? מספיק זמן כך שהוא יוכל להיערך לזה שאתם לא תעשו את זה בזמן? מה אם תודיעו לו כל כך הרבה זמן מראש ותקבעו איתו דדליין חדש - עד שהוא אולי ישכח בכלל את הדדליין המקורי? ברור שזה עדיף.

הרי אתם יודעים שלא תעמדו בדדליין הרבה לפני שהוא מגיע. פשוט תהיו אמיתיים עם עצמכם. על מי אתם עובדים? עברו שבועיים ועוד לא נקפתם אצבע. לא כי אתם עצלנים - אלא עסוקים בדברים אחרים. ועכשיו, תספיקו הכל ביומיים? כנראה שלא. אז למה לפני שבועיים - כשהבנתם כמה עסוקים אתם הולכים להיות לא הרמתם דגל? תרימו דגל. רבותיי, תמצאו דגל - אפילו כזה של יום העצמאות - ותרימו אותו! תנפנפו בו! תגידו - הי חבר, שלום קוראים לי ליאור ואני לא אעמוד בדדליין. בוא נקבע תאריך חדש. תפסיקו עם האופטימיות הזאת שלכם - אף אחד עוד לא הצליח לעשות עבודה של חודש בשבועיים, אתם לא הולכים להיות הראשונים בעולם שיצליחו.

רגע, אבל זה לא כזה נורא לאחר לדדליין. הרי אתם ממש חמודים ויסלחו לכם - נכון?

יש מצב. תלוי במי שמחכה לעבודה שלכם. וכמה דפקתם אותו עם האיחור שלכם. וגם אם לא נעשה נזק ממשי - אתם יודעים מה הבעיה? שאפילו שיסלחו לכם, איבדתם טיפה מהאמינות שלכם. ובכל פעם שתאחרו, וכל יום נוסף של איחור, וכל תירוץ חדש, וכל פעם שהייתם שוב אופטימיים - איבדתם עוד קצת מהאמינות שלכם. ובסופו של דבר, כשישאלו עליכם - ״תגיד, כדאי לעבוד עם ליאור הזה?״ אז יגידו עליכם ״המממ…. שמע… הוא בסדר - אבל אל תצפה לקבל את הדברים שלך בזמן. הוא תמיד מאחר, תמיד מתנצל, תמיד מחייך - אבל בסוף דופק אותך״. בא לכם שיגידו את זה מאחורי הגב שלכם?! לא בא לכם. אז תפסיקו. תקנו לכם דגל או שניים ותלמדו לנפנף בו.

וזה עובד גם בדיוק ההיפך

בגלל שכולנו כל כך גרועים בזה - יחידי הסגולה שעומדים בדדליינים שלהם נחשבים לעל-אדם. כולם תמיד מתפלאים איך הם עושים את זה. ומעריכים אותם. וסומכים עליהם. ורוצים לעבוד רק איתם. וממליצים עליהם. אז הם מתקדמים. ומרוויחים יותר. ומקבלים פרויקטים יותר מסובכים. אז מעניין להם יותר. וגם יש להם תחושת סיפוק גדולה יותר כי הכי כיף זה לסיים משהו שהתחלת.

זהו. 

הפוסט הזה לא אמור להלחיץ. ההיפך, הוא אמור להרגיע אתכם. עם קצת תכנון מראש, שני דגלים בכיס, ואומץ לחתוך דברים החוצה כשצריך - אתם תצליחו לעמוד ברוב הדדליינים שעומדים לפניכם. 

לכו תעקפו את כולם בסיבוב.