איך אדם נורמטיבי מארץ ישראל יכול לעזור לאנשים בטנזניה או בקונגו? מה זה בית חולים צף? איך מגיעים לשני מיליון לייקים בטיקטוק? ואיך זה משרת מטרות הומניטריות?
בגיל 41, אחרי 15 שנות קריירה, אחי קושניר החליט לעזוב את המשרדים הממוזגים של ההייטק ויצא למסע התנדבות הומניטרית משנה חיים עם אוכלוסיות נשכחות באפריקה ובמיוחד בטנזניה. האם זה משבר גיל ה-40 או פשוט קריאה פנימית של אדם לצאת למסע שנראה לא הגיוני למתבונן מהצד? אתם תשפטו.
אחי הוא מהנדס ביו רפואי ויזם חברתי שנבחר כאחד מעשרה ישראלים שעושים טוב בעולם (בפרויקט מיוחד של ynet). הוא מקדם ומוביל יוזמות אימפקט, מרצה בארץ ובחו״ל בפורומים שונים עם התשוקה לרתום את הדור הצעיר להיכנס לקריירה עם משמעות ולייצר הזדמנויות לאנשים ולחברות לעשות טוב בעולם.
בשיחה מרתקת על השינוי שעשה הוא הצליח להזכיר לי על עוד צד של משמעות בקריירה שאנחנו לא תמיד מדברים עליו – עשיית טוב.