Timeout תל אביב הוא הטיימאאוט הכי טוב בעולם. הכי בועט, הכי פחות מסחרי, הכי שיש לו קול משלו. לא רואה את הלונדוני או הניויורקי ממטר. לכן מאד התרגשתי לראיין את אלכס פולונסקי שעד לא מזמן ערך אותו.
אלכס סיפר לי איך התקדם מ״אף אחד״, להיות כותב במדורים לא הכי פופלריים, ועד לעורך וואלה תרבות (שזה מלחיץ!), ועד לטיים אאוט. נראה שהוא בנה את עצמו בתקופה הכי מרגשת שתעשיית העיתונות, הבידור והאינטרנט עברו – בעשור וחצי האחרונים.
יש לי המון לכתוב על מה שסיפר לי, אבל מכיוון שהוא עורך, האצבעות שלי רועדות. אני פשוט אתן לכם להקשיב לו –
לפני בערך 20 שנה, כשהייתי יותר צעיר ויותר בלונדיני וכשצוקרברג עוד למד פסקל, הייתה תוכנה בווינדוס בשם העתידני דיפגרמנטר. מטרתה הייתה לייעל ולחסוך מקום במחשב באמצעות איחוד של קבצים שמפוזרים בכמה מקומות בכונן. כשאני נזכר בה, אני מבין משהו על ניהול זמן ומולטיטאסקינג. או יותר נכון – מה הבעיה שיש במולטיטאסקינג.
אז כתבתי פוסט בלינקדאין על מה הדיפגרמנטר לימדה אותי על ניהול זמן, אנרגיות ומשימות.
יש סיטואציות שבהן זה לא סבבה לא להיות בהקשבה מלאה. למשל, שאתם בשיחת וידאו קריטית על עתיד החברה שלכם. במקרה כזה, כדאי שתראו לצד השני שאתם לא מסתמסים בוואטסאפ, או משוטטים בנטפליקס בו זמנית. שאתם במלוא תשומת הלב. אז ממש כמו כשאתם פוגשים מישהו לקפה או לשיחת עבודה, כך גם בשיחות זום יש דרכים להראות לצד השני שאתם שם – נוכחים וקשובים.
מיכל אברמוביץ׳ מאמינה שלכתוב מאמר טוב זה בהישג ידכם. אז היא החליטה לשתף את הסו״ד שלה לכתיבת מאמרים, לא מאלו שרק יושבים אצלכם בבלוג אלא מהסוג שמביא לתוצאות.
בפוסט חדש היא מספרת על היתרונות בהעלאת מאמרים חדשים, על איך לכתוב כותרות שישאירו כמה שיותר קוראים ויעזרו לגוגל לאהוב אתכם, מהן 4 הקטגוריות המרכזיות של ערך שאפשר לתת לקוראים, ולמה חשוב לרדת לפרטים ולתת דוגמאות מפורטות?
